|
מתכנסים למדינה יהודית (לאומית)
ודמוקרטית |
||||
|
|
יום ראשון 14.8.11 י"ד באב
התשע"א |
חזון
משותף בין דתיים וחילוניים מנהל האתר: דני מור |
||
|
האשליה הגדולה של השוק החופשי פרופ' הא-ג'ון צ'אנג אוהב את הקפיטליזם
אבל שונא את השיטה. בראיון ל"מוסף כלכליסט" מנתץ אחד הכלכלנים
המובילים בעולם את כל מה שמכרו לנו על השוק, שכר הבכירים ואיך נרוויח מהטבות
לעשירים. זה הזמן, הוא קורא, להפקיע את הכלכלה מידי הכלכלנים. החמורים
מצמיחים כנפיים לא במו"מ תסתיים מהפכת 14 ביולי הישראלית. הגיליוטינה שבקלפי
תקים כנסת, שתהיה הכרזת העצמאות של החמורים המכונפים. הישגי המלחמה חטיפתם של שני חיילים לא היתה צריכה
להצדיק החלטה חפוזה לצאת למלחמה ביולי 2006. למרות זאת, ועם כל הצער על
מותם של 121 חיילים ופציעתם של עוד מאות ועל אף הכשלים
שנחשפו במהלכה, כפי שתוארו בוועדת וינוגרד - המלחמה הביאה לישראל הישגים. ----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- |
||||
|
האשליה הגדולה של
השוק החופשי אורי פסובסקי, כלכליסט, 11.8.11 כמו פעמון אזעקה, הא-ג'וּן צ'אנג מתריע בקול רם וברור. ממקום מושבו
באוניברסיטת קיימברידג' מתריע אחד הכלכלנים המובילים בעולם שהשיטה פשוט לא עובדת.
שמלעיטים אותנו בכפית בתיאוריות שגויות שאין להן אחיזה במציאות. שמה שאמור
להרעיף עלינו שגשוג גרר אותנו למיתון, ומה שאמור להבטיח צדק מוביל לניצול.
שנפלנו קורבן לאידאולוגיה שהרסה את הקפיטליזם, שיטה מוצלחת כשלעצמה, הסבה נזק
אדיר לכלכלת העולם ועוד תוליך אותנו אל התהום. כבר כמה שנים שצ'אנג משמיע את
האזהרות האלה, אבל עכשיו זו אולי ההזדמנות האחרונה להקשיב להן ולהתעשת. כי הרי
אפילו עכשיו, כשהמדיניות הכלכלית באמריקה קורסת, האדמה באירופה רועדת וסיר הלחץ הישראלי
מאיים להתפוצץ,
אנחנו שומעים שוב ושוב את אותו סיפור שחוק על כוחו המושיע של השוק החופשי, שהוא
אסופה של שקרים ופרכות. צ'אנג כאן כדי לחשוף אותם. |
החמורים מצמיחים כנפיים ספי רכלבסקי, הארץ, 8.8.11 ארבעים שנה לפני שחבר לדפני ליף לא ניהל
צ'רלי ביטון מו"מ עם גולדה; מוטי אשכנזי לא ניהל מו"מ עם דיין; מוחי
סברה ושתילה לא ניהלו מו"מ עם שרון ומוחי מלחמת לבנון השנייה לא התדיינו עם
אולמרט ופרץ. זה הכלל במחאה עממית מול השלטון ודרכו. לרופאים יש ועד ויחסי עבודה
עם הממשלה. לכן יש מו"מ. אזרחי המדינה, הריבון, אינם מנהלים מו"מ עם
השלטון שהביא במדיניותו לשבר. הם מביאים שלטון אחר שמאמין בדרך שונה. זה נתיב המחאות העממיות. המחאה מעוררת זעם על
המצב ועל השלטון האחראי לו. בעקבות התודעה מגיעה ההוויה, שבה השלטון מערבב בין
התעלמות, הגחכה, ניסיונות פילוג, חיבוק המפגינים - ואז השלכת משהו בתקווה
שיירגעו. כך נושרות מעץ השלטון המתנדנד רפורמות, ועדות חקירה וגמאל מובראקים.
אלא שמחאה עממית לא נעצרת כך. במדינות לא-דמוקרטיות זה נגמר בהפיכה. בדמוקרטיה
הגיליוטינה היא בקלפי. ----------------------------------------------------------------------------------- הישגי המלחמה יוסי מלמן, הארץ, 17.7.11 בימים אלה מלאו חמש שנים למלחמת לבנון
השנייה - המלחמה השלישית, לאחר מבצע סיני ומלחמת לבנון הראשונה, שישראל יזמה.
מלחמה, מבחינת כל מדינה ובוודאי ישראל, צריכה להיות האמצעי האחרון, החלטה של אין
ברירה. לכן חטיפתם של שני חיילים לא היתה צריכה להצדיק החלטה חפוזה לצאת למלחמה
ביולי 2006. למרות זאת, ועם כל הצער על מותם של 121 חיילים ופציעתם של עוד מאות ועל אף הכשלים שנחשפו במהלכה, כפי
שתוארו בוועדת וינוגרד - המלחמה הביאה לישראל הישגים. כשליה ומחדליה של מלחמת לבנון השנייה
היו ברובם ברמה הטקטית: הפעלה רשלנית של כוחות, חוסר מוכנות של החיילים, נתק בין
הפיקוד העליון ליחידות בשטח והסתמכות יתר על חיל האוויר. וכמובן, הפקרת העורף.
אך במאזן הכולל יצאה ישראל מאותה מלחמה עם נכסים אסטרטגיים ומדיניים חשובים. גבול הצפון שקט זה חמש שנים. בניגוד
לרצונו של החיזבאללה, ירד צבא לבנון דרומה וכוח בינלאומי נפרס על הגבול ויצר חיץ
שמקשה על הארגון השיעי. קו הביצורים שלו בגבול נהרס ואנשיו אינם יכולים לשאת נשק
בגלוי. כל המגבלות הללו מטרידות את החיזבאללה, שקשה לו כעת הרבה יותר מאשר לפני
המלחמה לתפקד בקרבת הגבול. מנהיגו חסן נסראללה חושש להראות את פניו בציבור,
ולמעשה זה חמש שנים מסתתר מחשש שיחוסל בידי ישראל. ההרתעה של צה"ל שוקמה.
נכון שהחיזבאללה שילש מאז המלחמה את מלאי הטילים שלו ואף השביח אותם. אך כלום לא
היה עושה זאת גם ללא המלחמה? |
|||
