יום עיון של המכון הישראלי לדמוקרטיה בהשתתפות בכירי צה"ל חשף חילוקי דעות והתלבטויות קשות ביחס לסרבנות. מתון במיוחד היה אלוף פיקוד דרום, דורון אלמוג, שסבר שהדיון בסרבנות היה עד כה פשטני מאוד ושנדרש דיון מעמיק במניעי התופעה. קצין חינוך ראשי, תא"ל אלעזר שטרן, לעומת זאת זועם על יציאת הסרבנים לתקשורת וקורא לתגובה חדה מאוד

דליה שחורי, הארץ, 7.2.02

המתון ביותר ביום העיון שנערך בהשתתפות בכירי צה"ל על הסרבנות היה אלוף פיקוד דרום, דורון אלמוג. הוא עמד בראש אלה המבקשים לברר מה מציק לכותבי המכתב, כדי להיטיב להתמודד עם תופעת הסרבנות. אפשרות של סנקציות כלל לא עלתה בדבריו. הוא מכיר את האנשים – שניים מהקצינים שיזמו את המכתב, סרן (מיל') דוד זונשיין וסרן (מיל') יניב איצקוביץ, שירתו כמפקדי מחלקות בגדוד המילואים ההתנדבותי שהוצב בנובמבר 2001 באזור כיסופים וכפר דרום שברצועת עזה – ולכן מסוגל ביתר קלות להיכנס לעורם. הסרבנות צריכה, לדעתו, להדאיג אותנו הרבה יותר מכפי שהיא מדאיגה. "הדיון היה פשטני מדי", הוא אומר.

אלמוג הזכיר את יגאל שוחט – אל"מ במילואים ובעבר טייס קרבי, שנפל בשבי המצרי לאחר הפלת מטוסו באוגוסט 70' ושם נקטעה רגלו. דברי שוחט, שבהם קרא לחיילים לסרב לשרת בשטחים, לטייסים לסרב להפציץ ערים, ולנהגי בולדוזרים לסרב להרוס בתים, פורסמו במוסף "הארץ". "אנשים אומרים 'לא עוד', ואמירתם קשה ובעייתית", הכריז אלמוג. "זה מבקש בירור מעמיק, כי התופעה עלולה להתרחב ולהשפיע על קבוצות רחבות יותר ואולי גם על בני נוער".

לדבריו, עד כה "לא שאלו מה הם רוצים. אומרים להם: 'זו תקופה בה צריך להתייצב. אתה לוחם, בוא תתייצב, אחר כך תבטא את השקפותיך'. זו ההשקפה המקובלת על מרבית המשרתים והקצונה הבכירה. אבל הסרבנים אומרים: 'בתוך מה שאתם עושים מובלעת הבעיה הקיומית שלנו. העשייה הזו היא לא מוסרית'. העמדה שלהם מחייבת בירור".

איור: עמוס בידרמן שאול מופז

אלמוג מבחין בין המוטיווציה של הנוער בגיל 18 לבין זו של חיילי מילואים, המבוגרים יותר. החייל בן ה-18 עוד לא מימש את מיתוס הגבורה. חייל המילואים כבר היה שם, נלחם, והמוטיווציה שלו יותר מפוכחת ומזוקקת. "מוטיווציה נטו". הוא בא למילואים בגלל הזדהותו עם החברה, בגלל רצונו להגן, בגלל הרעות, בגלל היחידה. הוא גם אב, ויחסו לצבא מקרין על הבן. לכן איש המילואים כה חשוב. חלק מתופעת הסרבנות, אומר אלמוג, "בוודאי משקף איזשהו שבר, שאנחנו חייבים לברר אותו בכבוד. הבירור המעמיק יועיל לנו בסופו של דבר".

אנשים כמעט אבודים

תגובת צה"ל על מכתב הקצינים נראית הרבה יותר מגוונת ומורכבת כאשר שומעים את בכירי צה"ל דנים ביניהם לבין עצמם על התופעה ואפילו מתלבטים לגביה. הבכירים אמנם לא הניחו את הנושא על השולחן ביוזמתם, אך משעלה הנושא בדיון התברר שאין חזית אחידה והדעות חלוקות. יום העיון, שיזם המכון הישראלי לדמוקרטיה במסגרת "פורום צבא וחברה", יוחד הפעם ל"שירות החובה – החוזה החברתי בין צה"ל לחברה הישראלית". בדיון ביום שני השבוע השתתפו, מלבד צמרת צה"ל, פרופסורים, אנשי חינוך ואנשי ציבור – אבל לא פוליטיקאים – ויתרונו היה בכך שנשא אופי לא פורמלי.

עמדה המתאפיינת בפתיחות הציג גם אלוף פיקוד המרכז, יצחק איתן. הוא סבור אמנם שמכתב הקצינים עשה שימוש בצבא כדי להניע מהלכים זורעי ספק, חוץ-צבאיים, ובמדינה דמוקרטית הדבר בעייתי מאוד. עם זאת, צה"ל אינו יכול שלא להשיב לשאלות עיתונאים או הורים. החיילים היום, הוא אומר, הרבה יותר חכמים. הם שואלים שאלות, וכל ניסיון להתעלם מכך וליצור צבא ספרטני בעל משמעת עיוורת לא יצלח.

"אם הסרבנות לא תיעצר, זה יעמיד אותנו, המפקדים, בפני מציאות בלתי נסבלת". הדרך להתמודד היא לתת עכשיו, מיד, תשובות נכונות. נוצרה היום מציאות מורכבת, הוא אומר, שבה כדי לשמר את המוטיווציה של החיילים "נצטרך עוד יותר להיפתח, אחרת ניתפש כמי שרוצה לטייח ולהסתיר".

תא"ל ישי בר, מפקד אוגדה מרחבית במילואים ומרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, אומר שצריך לגלות סובלנות כלפי פציפיסטים וצריך לספק להם חלופות לשירות. הסרבנות כפי שהיא מתבטאת במכתב הקצינים מחייבת, לדעתו, דיאלוג אתם. הוא מסכים עם האלוף אלמוג כי "הסרבנים הם אנשים טובים ביסודם. אסור להכריז עליהם אויב. הצבא צריך לעשות כל מאמץ כדי לקיים אתם דיאלוג", ורק בשוליים להפעיל את נשק הענישה.

אחרי מושב הפתיחה התחלקו המשתתפים לשלוש קבוצות דיון. בקבוצת הדיון שבה השתתף הרמטכ"ל שאול מופז הועלתה הצעה להבחין בין מרכיב המחאה במכתב הקצינים – שסביבו ניתן לאתר ביניהם קונסנסוס – לבין מרכיב הסרבנות, שבעניינו נשמעו בקרבם טיעונים לא אחידים. זאת כדי לבדוק אם באמת כל חותמי המכתב נחושים בדעתם שלא לשרת בשטחים.

קצין חינוך ראשי, תא"ל אלעזר שטרן, הביע עמדה נוקשה. הוא סבור ש"לא צריך להיות מיליטנטי אתם, ואני לא בעד לתלות אותם, אבל צריך להיות מאוד החלטי". הכעיס אותו פרסום המכתב בתקשורת ושיתוף הפעולה של הכותבים עם התקשורת. עד כה הטיפול של צה"ל החביא את המחאות בתוך הצבא, אמר. היציאה לתקשורת היא "מצב אחר". הטיפול בהם מזמן לצה"ל הזדמנות מצוינת, כדבריו, לשים את הגבולות בין מחאה לסרבנות. "הלוואי שנצליח לחבק אותם", הוא אומר, אך "אלה אנשים כמעט אבודים לנו מבחינת המוטיווציה".

אחרי שנשמעו, בהמשך הדיון, דעות שהמליצו על בירור ולימוד של תופעת הסרבנות כדרך להתמודד אתה, אמר שטרן שצריך "גם וגם". גם לטפל בתופעה ביד קשה וגם לקיים בדיקה ובירור. "לולא הם היו הולכים לתקשורת, העסק הזה היה נסגר בצבא. אבל בגלל המדיה, זה הופך להמרדה, והאמירה שלנו צריכה להיות חדה מאוד", אמר.

מפקדת בה"ד 12, אל"מ עינת גפנר, רואה במכתב הקצינים "סוג של כאוס שלא מתחיל ולא נגמר בצבא. אי אפשר לצפות שרק הצבא ידבר על מכתב הקצינים ויבהיר את סכנת התופעה. בעיני יש פה קשר חזק עם פגיעה בדמוקרטיה". כותבי המכתב, לדידה, מציבים דילמה "האם הם מייצגים רגל בשולחן הדמוקרטי או לא".

אגדת הדגל השחור

המשפטן פרופ' מרדכי קרמניצר, מראשי המכון הישראלי לדמוקרטיה ונשיא מועצת העיתונות, משוכנע שכותבי המכתב הם בהחלט "רגל בשולחן הדמוקרטי". מה שישראל עושה בשטחים – שולטת בגורלם של אנשים שאין להם זכויות אזרח – "כאן יש הפרה חמורה ביותר של ערכי הדמוקרטיה", ואת המצב הזה אי אפשר להפסיק בצורה דמוקרטית. לטעמו, התפישה שפקודה היא בלתי חוקית כשדגל שחור מתנוסס מעליה, כקביעת בג"ץ, "היא לא נכונה, וכולנו נפלנו בשביה". הוא אף כינה תפישה זו "אגדת הדגל השחור".

הוא סבור שיש פקודות פחות דרמטיות, שגם אותן הוא מצפה שהחייל לא יבצע. "נניח שמפקד אומר לחייל: תהפוך את הדוכן של הערבי הזה. אתם רוצים שיצייתו לפקודה הזאת? אני כאזרח רוצה שלא יצייתו לה. זו דוגמה של פקודה שמתנוסס מעליה דגל אדום, ולא דגל שחור משחור". לדעתו, הצבא צריך לאמץ את הנורמה ש"אם מישהו השתגע ונתן הוראה לירות על דוודים של פלשתינאים – אני לא יודע אם יש דגל שחור מעל לפקודה – הצבא צריך להגיד לחיילים, שזו לא רק זכותם אלא חובתם לא למלא אותה". אם תתקיים נורמה כזאת, "גם מי שאינו רוצה לשרת היום בשטחים, יהיה מוכן לשרת".

הרמטכ"ל שאול מופז לא היה נחרץ כפי שנשמע למחרת היום, ביציאה מוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. בכנסת הוא אמר לכתבים, ש"אם יש לחלק מהקצינים מניעים אידיאולוגיים והם מנסים לעשות זאת על גבו של צה"ל, זה חמור מאוד, זה יותר מאשר סרבנות. בעיני זו המרדה".

ביום העיון הוא אמנם דיבר על מניעים אידיאולוגיים של הכותבים, אבל הוא לא היה בוטה ונמנע ממסקנות חותכות. על תופעת הסרבנות אמר: "כשעלה הנושא שאלו אותי מה עושים ואמרתי, 'אנחנו מתייחסים אל זה בכובד ראש ובחומרה. קודם כל אנחנו מבררים, ואחר כך אנחנו מתייחסים בחומרה'. לעת עתה מתקיים בירור ואיש עוד לא נענש".

הרמטכ"ל התייחס לזונשיין ואיצקוביץ, בלי לנקוב בשמותיהם. הוא הסביר כי רמז למניעים אידיאולוגיים מאחר ש"השניים האלה, באותו גדוד", אמרו שכל מה שהם רוצים זה להוציא את צה"ל מהשטחים. ועם זאת "האנשים האלה הם בעלי זכויות ואסור להחליט החלטה גורפת בלי דיון מעמיק".

תמיכה בטענת הרמטכ"ל בעניין המניעים האידיאולוגיים נמצאה מכיוונו של סגן הרמטכ"ל, האלוף משה (בוגי) יעלון. "כפי שאנו מזהים מהבירורים הראשונים", אמר יעלון, "המניע למכתב הוא בחלקו פוליטי ובחלקו מוסרי". יעלון ציטט מדברים שאמר אחד מיוזמי המכתב, שאתו דיברו: "מדינת ישראל לא רוצה להכריע? אני רוצה להביא אותה להכרעה פוליטית, כדי שתוציא את הצבא מהשטחים, והדרך היא זו שהמליץ עליה ישעיהו ליבוביץ. די ב-500 קצינים שיסרבו לשרת בשטחים. אני יודע שזה לא תקין, אבל אני מוכן לשלם עבור זה מחיר אישי".

מופז התייחס גם לדברי קרמניצר, על כך שחייל צריך שלא לציית גם לפקודות שמעליהן מתנוסס לכאורה רק דגל אדום, ולא שחור. לטענתו, כך אכן נוהג הצבא. "אנחנו מחמירים בתופעות הרבה יותר קלות מאשר פקודות של דגל שחור". לדבריו, צה"ל עושה "מאמצים גדולים מאוד" כדי שהיחס לעוברים במחסומים יהיה כאל חפים מפשע. הוא הזכיר את מקרה רז מינץ, שהלך לבדוק רכב פלשתיני במחסום באזור עפרה ומן הרכב נשלפו ארבעה קלצ'ניקובים שהרגו אותו. "אף צבא אחר לא היה ממשיך, אחרי כזה מקרה, להתנהג אליהם כאל חפים מפשע", הטעים הרמטכ"ל. "אני מנסה להגיד, שהמציאות היא לא שחור-לבן. כשעוברים עשרות אלפי איש במחסום, אתה צריך להניח שהם חפים מפשע, אף על פי שחלק מהם יורים בחיילי צה"ל".

בסיום הדברים חזר הרמטכ"ל על הסאונד בייט שלו – "בכובד ראש ובחומרה": "החלטנו שהמדיניות שלנו היא לנהוג בכותבי המכתב בכובד ראש ובחומרה; בירור עם כל אחד ואחד, ואיננו ממהרים לנקוט צעד דרסטי. אבל אנחנו מתייחסים לזה בחומרה, כי אנחנו לא יכולים להסכים לכך שחיילים לא יהיו מוכנים לשרת ביו"ש או בעזה או בלבנון או בכל מקום שיידרש. זה יוצר סדקים בחומת המגן של מדינת ישראל".

מבוקשים מרצים בנושא פקודה בלתי חוקית בעליל

חנה לויטה, מנהלת בית הספר התיכון "ליד האוניברסיטה" בירושלים, הביאה בכנס ידיעות על הנעשה בחזית שלפני הגיוס. בבית ספרה מחנכים ללגיטימיות של שאילת כל שאלה, בפתיחות גמורה, ותלמידיה שואלים היום גם על הלגיטימיות של מי שאינו מתגייס לצבא. "פעם זו לא היתה שאלה", ציינה. אותה מעסיק, היא אמרה, מה קורה לחיילים לא רק בשירות הצבאי אלא אחריו; לאן הם מכוונים את דרכם, מה הם רוצים לעשות, האם הם קמים ועוזבים או נשארים כאן.

"כל השאלות חשוב שיהיו פתוחות", אמרה לויטה והודיעה בחיוך שתלמידיה ביקשו ממנה לחפש בכנס מרצים טובים שיבואו לדבר אתם על פקודה בלתי חוקית בעליל. הגורם המכריע, האמין ביותר, הקובע את עמדת התלמידים כלפי הגיוס והצבא, אמרה, הוא סיפורי חבריהם מבית הספר שהתגייסו. כל שאר המשאבים המושקעים בהסברה לקראת הגיוס מיותרים. "חבל על הזמן. הדוגמה האישית, היכולת להשתלב, זה מה שעובד".

אם כל כך הרבה מושקע, שאלה לויטה, מדוע עקומת הגיוס לצה"ל יורדת? היא הציעה לבחון את הדברים בדרך השאלות. גם "תופעת הסרבנות היא שאלה", אמרה, ולא די בגינוי התופעה אלא יש להתמודד אתה.

ירידה מתמדת בשיעור בעלי פרופיל קרבי

מספר המתגייסים לצה"ל ב-2012, בעוד 10 שנים, יידרדר ל-64.9% מכלל שנתון הגיוס, פחות משני שלישים, לעומת 69.5% היום. כך עולה מתחזית צה"ל, שמסר בכנס ראש אכ"א האלוף גיל רגב. לדבריו, פוטנציאל הגיוס יגדל, אך שיעור הגיוס בפועל יקטן. רוב הפטורים מגיוס יינתנו לחרדים ש"תורתם אומנותם", אך יגדל גם מספר הפטורים הרפואיים, בעיקר בסעיף "בעיות נפשיות". ראש אכ"א: "שיעורי הפטור הרפואי נמצאים בעלייה מתמדת ומשקפים בעיקר ירידה בנכונות לשרת. שיעור בעלי הפרופיל הקרבי נמצא בירידה מתמדת". בצירוף האוכלוסייה הערבית לחישוב, ישתווה ב-2012 מספר המתגייסים למספר הפטורים משירות, ויעמוד על 50% מהשנתון.

רגב אמר עוד, כי מתוך שנתון גיוס, בסופו של דבר כ-40% לא משרתים בפועל, מחציתם בשל פטור (הרוב מסיבת "תורתם אומנותם" והמיעוט מסיבות רפואיות) ומחציתם בשל נשירה במשך השירות. "זה נתון הולך וגדל, שלהערכתנו יילך ויחמיר", אמר. הוא ציין כי חוק שירות ביטחון כופה גיוס כללי, ואלמלא כן צה"ל לא היה מגייס צעירים רבים המציבים קשיים לפני המערכת. הוא דיבר על "הזנב הארוך של הבלתי מועילים", שיש הגורסים כי מוטב היה לגזוז אותו, לעומת אחרים הגורסים (הרמטכ"ל נמנה אתם) שצה"ל הוא צבא העם ויש לגייס לשורותיו את כולם, לרבות "נערי רפול" וצעירים שמתחת לרמה זו.