מכתב הטייסים

 

יונתן שפירא, אוקטובר 2003

 

 

שלום ובוקר טוב, אני יונתן, מיוזמי וחותמי מכתב הטייסים. 

עד לפני כמה שבועות טייס ומוביל מבצעי בטייסת מסוקי "בלק-הוק" של ח"א.

בערב יום כיפור האחרון, נקראתי לשיחה עם מח"א, בה הוא הודיע לי על הדחתי, יותר אינני טייס בחיל האוויר הישראלי וזאת משום שהודעתי כי לא אסכים לקחת חלק בבצוע פקודות לא חוקיות ולא מוסריות.

 

ועכשיו- חשיפה  

בחודשים האחרונים מסתובב מח"א בין הבסיסים והטיסות ומצהיר כי ידוע להם שיש מאחורי ההתארגנות שלנו  גוף גדול ורב עוצמה, והמערכת תגלה מיהו ותחשוף אותו בפני כולם.

אני רוצה בהזדמנות חגיגית זו לחשוף את הגוף הגדול ורב העוצמה הזה. ארגון שעל ברכיו גדלנו והתחנכנו.

אני רוצה להקריא לכם שניים מערכי היסוד של- צבא ההגנה לישראל:

 

כבוד האדם – צה"ל וחייליו מחויבים לשמור על כבוד האדם. כל אדם הוא בעל ערך שאינו מותנה במוצא, בדת, בלאום, במין, במעמד, ובתפקיד.

 

טוהר הנשק – החייל ישתמש בנשקו ובכוחו לביצוע המשימה בלבד, אך ורק במידה הנדרשת לכך וישמור על צלם אנוש אף בלחימה. החייל לא ישתמש בנשקו ובכוחו כדי לפגוע בבני אדם שאינם לוחמים ובשבויים, ויעשה כל שביכולתו למנוע פגיעה בחייהם, בגופם וברכושם.

 

=======

 

נחזור עכשיו ללילה שבין ה-22 ל-23 ביולי 2002

שעת לילה מאוחרת, טייסת F-16 בבסיס חייל האוויר.

צוות הכוננות כולל טייס ונווט.

הזנקה לעזה. המתנה לאישור תקיפה.

האישור מתקבל. שחרור הפצצה. פגיעה מדויקת – אלפא.

חזרה לבסיס. נחיתה. תחקיר, וחזרה לשגרה.

 

בפעולת החיסול הזאת שוגרה פצצה של טון (שהיא כמו מאה חגורות נפץ) על בית בשכונת אל דרג', מהצפופות בעזה ומהצפופות בעולם.

בפעולה נהרגו 14 בני אדם ונפצעו למעלה מ-150 נוספים.

ארבע משפחות בהם 9 ילדים 2 נשים ו-2 גברים, חוסלו ע"י צוות המטוס שביצע את המשימה ופגע במטרה באמונה שלמה שהוא מגן בכך על תושבי מדינת ישראל.

באמונה שלמה.

 

על כך אמר חלוץ: "אני קובע שכל מה שהתרחש טרום הבצוע עומד במבחן המוסרי שלי, ומעוגן עמוק בתוך המעטפת."

ולטייסים אמר: "תשנו טוב בלילה... הביצוע שלכם היה מושלם."

 

לא ישנו טוב בלילה, והמשכנו לא לישון טוב גם ב:

31 באוגוסט 2002 – כשחוסל דררמה ואיתו 4 ילדים.

וגם ב-8 באפריל 2003 – כשחוסלו ערביד ואל-חלבי ואיתם 2 ילדים ו-5 מבוגרים.

10 ביוני 2003 – בניסיון חיסול של ראנטיסי כשנהרגו ילדה אישה ו-5 גברים.

11 ביוני 2003 – כשחוסל אבו נחל ואיתו 2 נשים ו-5 גברים.

12 ביוני 2003 – כשחוסל סאלח טאהא ואיתו תינוקת בת שנה אישה ו-5 גברים.

ועוד ועוד...

וגם לפני 3 חודשים בבליץ של חמש תקיפות חוסלו 2 מבוקשים ואיתם עוד 12 חפים מפשע.

אפי איתם ובכירים בצה"ל לא אוהבים את הביטוי פלסטינים חפים מפשע הם מעדיפים לקרוא לזה "בלתי מעורבים"....

בסה"כ נהרגו בפעולות חיסול 211 מתוכם כמעט מחצית (86) עוברי אורח.

ואיזה ביטחון קבלנו בתמורה? פיגועים ועוד פיגועים, אנחנו באפאצ'י והם בחגורות, יחד במחול טירוף של איבוד עצמנו לדעת.

 

אז לא ישנו בלילות וכתבנו את המכתב הזה:

 

אנו, טייסי חיל האוויר במילואים שחונכנו על ברכי הציונות, ההקרבה והנתינה למדינת ישראל, שירתנו תמיד בחזית נכונים לבצע כל משימה, קשה כקלה, על מנת להגן על מדינת ישראל ולחזק אותה.

 

אנו, טייסים ותיקים וטייסים פעילים כאחד, ששרתנו ושעודנו משרתים את  מדינת ישראל במשך שבועות ארוכים בכל שנה, מתנגדים לביצוע פקודות תקיפה בלתי חוקיות ובלתי מוסריות מהסוג שמבצעת מדינת ישראל בשטחים.

 

אנחנו, שחונכנו לאהוב את מדינת ישראל ולתרום למפעל הציונות, מסרבים לקחת חלק בתקיפות חייל האוויר במרכזי אוכלוסייה אזרחית.

 

אנחנו, שצבא ההגנה לישראל וחיל האוויר הם חלק בלתי נפרד מאתנו, מסרבים להמשיך ולפגוע באזרחים חפים מפשע.

 

פעולות אלה הן בלתי חוקיות ובלתי מוסריות והינן תוצאה ישירה של כיבוש מתמשך המשחית את החברה הישראלית כולה.

 

המשך הכיבוש פוגע אנושות בביטחונה של מדינת ישראל ובחוסנה המוסרי.

 

אנו שמשרתים כטייסים פעילים – לוחמים, מובילים, ומדריכי דור הטייסים הבא – מצהירים בזאת כי נוסיף לשרת בצבא ההגנה לישראל ובחיל האוויר בכל משימה להגנתה של מדינת ישראל.

 

*******

 

דברנו עם יותר ממאה טייסים, ביניהם מפקדים בכירים לשעבר בח"א, רבים חששו לחתום אך תמכו ברעיון – ולראיה: אף אחד לא פצה פה. ואולי חשוב בהזדמנות זו לספר לכם בקצרה מי חתם על המכתב.

הנה הזדמנות להכיר כמה מה"בוגדים וסייעני הטרור"...

אתחיל מהטייסים הפעילים:

רס"ן יותם – טייס אפאצ'י פעיל.

סרן תומר – טייסF-16  פעיל.

סרן רן – נווט קרב פעיל.

סרן צור – נווט F-16  פעיל.

סרן אלון – טייס בלק-הוק פעיל.

סרן אמנון – טייס בלק-הוק פעיל.

סרן יונתן – טייס בלק-הוק פעיל.

סרן אסף – טייס F-15 ומדריך פעיל במגמת קרב בביס"ט.

סא"ל אלי – טייס קרב ומדריך פעיל בביס"ט.

תא"ל יפתח ספקטור – טייס קרב ומדריך פעיל בביס"ט.

 

ליוזמה הצטרפו עוד כ-20 טייסים ותיקים, לוחמים שטסו במלחמות ישראל, המוצדקות יותר והמוצדקות פחות. ביניהם:

אל"מ ודוקטור יגאל שוחט – טייס קרב שישב בשבי הסורי ורופא ששימש קרפ"ח.

סא"ל יונתן שחר – טייס קרב ומפקד טייסת בששת הימים.

סא"ל אבנר רענן – טייס קרב שזכה בפרס בטחון ישראל על פיתוח נשק חכם.

פרופסור מוטי פרי – טייס מסוקים וכיום ראש החוג לכלכלה באונ' העברית.

דוקטור נחום קרלינסקי – טייס קרב והיסטוריון באונ' בן גוריון.

סא"ל יואל פיטרברג – טייס ניסוי בכיר בחה"א, ממקימי טייסת האפאצ'י הראשונה, היה מוביל בטייסת קוברות במלחמת לבנון, ואף זכה בצל"ש הרמטכ"ל, ממתכנני ומבצעי מבצע קארין A.

סרן משה בוקעי – טייס תובלה שזכה בעיטור העוז במבצע קדש.

רס"ן חגי תמיר – טייס קרב וארכיטקט. היה החניך המצטיין בקורס הטייס של דן חלוץ.

 

שבועיים אחרי פרסום המכתב התפרסמה כתבה ב-"7 ימים" (ידיעות אחרונות), בה הופיעו חמישה מח"טים, אל"מים בקבע, מצולמים עם מדים ונשק ומצהירים על תמיכתם בשרון, במתנחלים ובמדיניות החיסולים.

ח"כ יובל שטייניץ וחבריו לא נזעקו הפעם. אפילו שר הביטחון לא קרא להם סייעני טרור, ולא נזעק על כך שהביעו את דעותיהם ובמדים. ומדוע? – הם בקונצנזוס.

הם תומכים בשלטון. שלטון שהופך מיום ליום לפחות ופחות דמוקרטי, ויותר כן, דיקטטורי...

 

אם נשאל אזרח שחי במדינה שהפכה לדיקטטורה, מתי בדיוק זה קרה? הוא לא ידע להשיב.

זהו תהליך הדרגתי, ולעיתים סמוי מן העין.

אבל יש דברים שאינם סמויים מן העין. ואני רוצה לתת לכם דוגמא:

 

לפני כמה חודשים הצהיר הרמטכ"ל (איש צבא במדים) שכל איש חמאס הוא יעד לחיסול.

אני מעוניין ברשותכם להקריא לכם את תגובת דובר צה"ל והפרקליט הצבאי, בנוגע לטענות שהופנו כלפי צה"ל בשנת 1993, כאילו יחידות המסתערבים הינן יחידות חיסול:

"צה"ל דוחה את הטענות מכל וכל... לא הייתה ולא תהיה מדיניות ומציאות בצה"ל של חיסול מבוקשים בכוונה תחילה. הוראות פתיחה באש הן שתיים:... עיקרון קדושת החיים הינו ערך יסוד בצה"ל. אין כל שינוי, ולא יהיה שינוי בעניין זה."

 

אז איך זה נראה? חצינו קו אדום? או שאולי אפשר לחכות עוד קצת?

הרבה אנשים אומרים שעוד לא הגענו אליו ושאסור בינתיים לסרב... צריך להמשיך לציית.

וזה מזכיר לי את הקו האדום של הכינרת. בכל פעם שמגיעים אליו מורידים אותו עוד קצת.

 

אבל כשהמדינה שלי נמצאת כמו מטוס בצלילה פראית אל האדמה, יש לי שלוש אפשרויות: אני יכול לנטוש... אני יכול להמשיך אדיש אל מותי... ואני יכול למשוך בסטיק בכל הכוח החוקי שיש לי, ולנסות להחלץ מההתרסקות.

ואנחנו לפני ההתרסקות.

*******

 

ואז באים ואומרים לנו שהטרור משתולל ברחובות.

ואני אומר – נכון, לצערי אני מכיר זאת מקרוב. בשנים האחרונות התנדבתי בסל"ע – ארגון סיוע לעולים נפגעי טרור, ליוויתי את הפצועים בתקופת ההחלמה, ועסקתי בהדרכת קבוצות יתומים ובני משפחות שכולות. כל אדם הוא עולם ומלואו ולכל שכול מעגלים רחבים של צער וכאב, כמו אבן קטנה שנזרקת למים ויוצרת מעגלים כמעט אין סופיים. צער, כאב, מצוקה, כעס ייאוש ועוד... אז צריך להלחם בטרור הנפשע, ואם יהיה עלי להרוג מחבל מתאבד בדרכו לפיגוע, ואף לשלם על כך בחיי, ביודעי שאני מציל חיי אנשים אחרים – אעשה זאת באמונה שלמה.  – אבל אף אחד מהסיכולים הממוקדים לא היה כנגד מחבל מתאבד בדרכו לפיגוע. (וצה"ל מאשר זאת).

אז צריך להלחם בטרור, אבל יחד עם זאת חייבים להלחם שלא להפוך לדומים יותר ויותר לטרוריסטים.

 

זה שמתפוצצים כאן אוטובוסים לא נותן לשרון, מופז ודן חלוץ את ההצדקה להרוג "בלי כוונה" תשעה ילדים בשנתם, ולהלך אימים על אוכלוסיה של מיליוני אנשים החיים תחת שלטון סגרים, עוצר ומחסומים. אוכלוסיה מסוגרת בגדרות ומחנות, שמטווחת ע"י צבא ענק ואימתני, מצויד לעייפה במטוסי סילון מרעידי שמיים, ומסוקי קרב המשלחים פעם אחר פעם טילים אל תוך מכוניות וחלונות בתים, בתוך ערים צפופות ומוזנחות.

 

אז אמרתי שהייתי באמונה שלמה מקריב את חיי כדי לעצור אפילו בגופי מחבל מתאבד, ואולי זה הזמן לדבר על אותה אמונה שלמה.

 

הרי על מה אנחנו מדברים פה בכלל? על זה שאבדנו את האמון במערכת שמשלחת אותנו לבצע מדיניות שערורייתית ושנויה במחלוקת.

אנחנו לא מאמינים לרוה"מ, לשר הביטחון ולבכירים שבמפקדינו, כשהם שולחים אותנו לירות טילים למקומות שבדיעבד מתגלה שהרגנו שם נשים וילדים.

 

כשחלוץ משקר לעיתונאים – נכתבות שטויות בעיתונים.

כשחלוץ משקר לטייסים – נהרגים אזרחים חפים מפשע, או כמו שקוראים להם היום: "בלתי מעורבים"..(אפשר לצטט מהמחסל)

 

צבא המורכב מלוחמים שאינם בטוחים בצדקת דרכם, הוא צבא חלש יותר!

טייס שיוצא למשימה חייב לסמוך במאה אחוז על המערכת שתדע לקחת את השיקול האסטרטגי, טקטי, ערכי-מוסרי הנכון.

לטייס אין כמעט אפשרות לדעת מה יש מאחורי המטרה בה הוא יורה. וזה כמעט נאיבי לדרוש ממנו שיחליט בזמן אמתי אם נראה לו או לא נראה לו – כי הוא לא רואה.

 

בנוסף לרשימת התיוג של תפעול מערכות הנשק והמטוס, טייסים חייבים היום להכיר עוד דבר. חייבים להכיר את הסטטיסטיקה המזוויעה של המשימות אליהן הם נשלחים.

 

50 אחוז מההרג שנוצר בפעולות חיסול נקודתיות בתוך אזור מיושב, הוא הרג של אזרחים חפים מפשע.

וכשאלה הנתונים (המאושרים ע"י צה"ל), כבר לא ניתן לדבר על "מבחן הכוונה הטהורה" שמאחורי ביצוע המשימה.

כשמתעלמים בתכנון ובביצוע, מהתוצאה הכמעט וודאית, אותה "כוונה טהורה" כבר איננה טהורה כל כך, היא מזוהמת.

*****

אני רוצה לצטט מכתבה שנערכה ביוזמת חה"א ובה רואיינו טייסי אפאצ'י (לא סרבנים) לגבי הדילמות בפניהן הם עומדים:

אמר לנו טייס מסוקי תקיפה מנוסה: "יתכן שבעוד כמה שנים אגיד לעצמי אתה אידיוט, חצית קוים אדומים." טייס אחר דיבר על סולם הערכים שעבר שינוי בשנתיים האחרות: "לא הייתי מאמין שאני אשלח טילים לתוך ג'נין, עזה וטול כרם, ואני עושה זאת. אולי ישלחו אותי לשגר טילים לתוך אום אל פחם? היום זה נראה מטורף, אולי בעוד שנה זה יקרה. אולי לירות על לשכת ערפאת. אולי טיל לבתי ערבים ביפו – זה מסוג הדברים שאני לא מאמין שאעשה אותם. אבל היום אני יורה טילים 100 מטר מאנשים, כדי להבריח אותם, ולפני שנתיים לא הייתי מעלה בדעתי שאעשה זאת, נעשינו קהים, אדישים."

טייס אחר אמר: "לפעמים אני יוצא מתחקיר אחרי הצלחה של חיסול ויודע שמתחילה הספירה לאחור לעוד פיגוע".

*****

הרבה דם ראיתי בתקופה האחרונה של שירותי בטייסת. בין הנחתות כוחות הקומנדו בפאתי ערי הגדה, יצא לי לחלץ עשרות פצועים, חיילי צה"ל ואזרחים, חלקם ילדים שנפצעו בפיגועים מזוויעים.

לעתים, היינו מפנים את הפצועים לביה"ח, מנקים את הדם מרצפת המסוק, וחוזרים להביא עוד.

ואני שואל את עצמי – למה? האם באמת אנו עד כדי כך אטומים ותמימים לחשוב שאפשר לדכא עם של 3.5 מיליון אנשים שאבדו את הפחד מהמוות? האם לא נטרפה גם עלינו דעתנו?

 

כנראה שנטרפה.

נראה לי שאנחנו חברה במצב פסיכוטי מתקדם, סוג של פיצול אישיות... והדרך היחידה של רבים מאיתנו לשרוד, היא להאטם ולהעלם אל תוך הבועה של עצמנו.

ואם יש משהו שכדאי לפוצץ פה – זה את הבועה הזאת. ואיך אפשר? – פשוט ללמוד את העובדות.

 

אז מה קרה לנו בשלוש השנים האחרונות?

בשטחים:

2289 פלסטינים נהרגו מירי כוחות הביטחון הישראליים בשטחים, מהם 439 קטינים מתחת לגיל 18. לפחות 128 פלסטינים הוצאו להורג ללא משפט ע"י ישראל. במהלך הריגתם נהרגו 88 פלסטינים נוספים. 32 פלסטינים נהרגו בידי אזרחים ישראלים. 9 אזרחים זרים נורו ונהרגו מירי כוחות הביטחון הישראלים. 196 אזרחים ישראלים נהרגו בידי הפלסטינים. 7 אזרחים זרים נהרגו בידי הפלסטינים. 180 אנשי כוחות הביטחון הישראלים נהרגו בידי הפלסטינים. 86 פלסטינים נרצחו בידי פלסטינים על חשד בשיתוף פעולה עם ישראל. 29 פלסטינים נהרגו בידי כוחות הביטחון הפלסטינים.

בישראל:

377 אזרחים ישראליים, 80 אנשי כוחות הביטחון ו-32 אזרחים זרים נהרגו בידי פלסטינים תושבי השטחים. 48 פלסטינים נהרגו בידי כוחות הביטחון. 

 

צה"ל מאשר שמיתוך 2289 פלסטינים שהוא הרג רק כ-550 היו חמושים\לוחמים.

מה קרה לכל יתר 1739?

 

לפני שאסיים, רציתי לחלוק איתכם כמה רגעים מצמררים מהחודשיים הקשים האחרונים:

 

*  בשיחת ההדחה ישבתי מול מפקד חיל האוויר ושמעתי אותו חוזר ואומר בעיניים יוקדות שכל הפעולות כולל הקשות, שביצענו, הן עמוק בלב המעטפת המוסרית ושאפילו אסא כשר אומר שזה בסדר.

 

*  בהמשך השיחה ומיוזמתו פרט לפני האלוף דן חלוץ – מועמד לתפקיד ס. הרמטכ"ל –  את סולם שווי הדם כפי שהוא רואה אותו – בסדר יורד, מהדם היהודי ועד לדמו של הפלסטיני.

 

*  דבר ששמעתי מחיילי חי"ר רבים ולצערי הרב קראתי במכתב שנשלח ע"י אחד הטייסים שמתנגדים למעשינו –  "הגבורה שלנו היום בחיל האוויר של שנת 2003 היא לא לחרף נפשנו תחת אש הנ"מ ומול מטוסי האויב, הגבורה שלנו כיום מתבטאת בזה שאנו מצליחים להתגבר על הקטסטרופה הרגשית שנגרמת לנו כתוצאה מהיותנו "מחסלים מקצועיים" בשרות מדינת ישראל. להתגבר על כל זה באומץ, ולקום כל בוקר אחרי בחירה מחודשת להיות חיילים טובים שמוכנים ומסוגלים לעמוד במשימות." (סוף ציטוט).

 

אותה הסתה של האחריות מעל כתפי החייל המבצע והמרתה בתחושת הסיפוק מ "הגבורה" של התמודדותו עם תפקידו הקשה, היא היא שאפשרה לנוראים שבפשעי האנושות להתבצע.

 

ואסיים בנימה אישית:

 

פרופסור אסא כשר. אנחנו יצאנו בקריאה שלנו בין היתר, ואני אומר זאת במלוא הכנות, כי חיכינו וחיכינו שדווקא אדם כמוך שמקורב כל כך לצבא, שכתב את הקוד האתי ושדיבר כל כך הרבה על מוסר – חיכינו שתקום סוף סוף ותעצור את הסחף.

חיכינו שתצעק את צעקת השפיות. שתמחה בראש חוצות נגד הידרדרותנו לתהום של אובדן ערכים ואיבוד צלם האנוש שלנו! חיכינו וחיכינו ואתה לא באת. נהפך-הוא.

 

אתה חברת לכדור השלג של הטרוף המאיץ במדרון התלול, חדרת עמוק לשורות הצבא ושילבת עמו ידיים בניסיון לייפוי המציאות המכוערת.

ולנו לא נותר אלא לקום ולצעוק בעצמנו את שאתה היית אמור לצעוק. במובן מסוים, אסא, אנחנו העדות לכך שנכשלת.

לא מוסר ואתיקה הענקת לצה"ל – אלא – הכשר מזעזע ומעציב לביצוע פשעי מלחמה.

אולי רק משפט ההיסטוריה יוכיח למי שיישאר פה מה גדול ורב היה חלקך בהתאבדותו המוסרית של צבא שחרט על דיגלו ערכים כמו "טוהר הנשק" ו"כבוד האדם" והפך בעזרת תרומתך הצנועה לצבא דיכוי, השפלה, חיסולים ושקרים.

כן, אתה שומע נכון.

אני מאשים אותך במתן "היתר מוסרי" לביצוע מעשים שלא יעשו.

אני מאשים אותך על כך שהשוות בנינו לבין הרוצח יגאל עמיר, ומתחת "קו ישר" כהגדרתך, בין קבוצות הסירוב מהחי"ר מסיירת מטכ"ל, ומחיל האוויר לבין הרוצח השפל.

את הקו הישר שלי אני מותח דווקא בינך לבין הפילוסופים והאינטלקטואלים שידעה ההיסטוריה האנושית, אותם אנשי "מטעם" שבשעות הרות גורל חברו לכוח ולשררה והיו ל"משענתו המוסרית" של השלטון המושחת.

 

תודה.

 

- סוף -

 

 

נקודות נוספות:

 

קודם כל, כנראה היה שווה כי החיסולים כמעט נפסקו... ב-4 חודשים חל שינוי כלשהו, יש משב של התפקחות. 4 ראשי שב"כ, הרמטכ"ל, הליכוד, אולי קורה משהו?

 

*  אין מקום להשוואה בין סירוב פאסיבי שנובע מערכים אנושיים, כבוד האדם, לא תרצח. לבין סירוב שנובע ממניעים לאומניים אנטי הומניים שמטרתם להנציח מצב של כיבוש ודיכוי.

 

*  גם לטייס ה-F-16 שזרק את הטון "אין" אחריות... אני לא צריך לרצוח כדי לדעת שאסור?... תמיד אפשר לגלגל את האחריות הלאה...

 

*  האם תוכל למנות כמה מקרים בעשור האחרון בהם היה נכון לסרב לדעתך?

מה הגבולות שלך?

 

*  פוליטי מול מוסרי – הכיבוש וההתנחלויות הם דברים פוליטיים. האם לסרב לבצע הפצצה במרכז ישוב צפוף זהו סירוב פוליטי?

 

*  כבר הוכח שהחיסולים לא גדעו שום טרור – להפך. העמקנו את שורשיו בחברה הפלסטינית וביססנו את מעמד החמס והג'יהאד האיסלמי. האלוף שי אביטל...

 

*  אתה מתאים את המוסר לחוק במקום את החוק למוסר.

 

*  לוקח את הכיבוש כמחויב המציאות ומנסה לעשותו נאור.

 

*  איך אפשר לדבר על דמוקרטיה בהקשר של כיבוש?

במרתפי הדמוקרטיה המהוללת שלנו כלואים 3.5 מיליון גברים נשים וילדים שאנחנו סוגרים משפילים ומדכאים אותם, וכשהם מתמרדים אנחנו מפציצים אותם.. – והכול כדי ש"ההצגה הדמוקרטית" שלנו תוכל להימשך.