שאלות קשות לרמטכ"ל

 

ההתנהגות של צה"ל בפרשת מכתב הקצינים מצביעה על צורך בבדק בית יסודי

 

קולט אביטל, מעריב, 7.2.02

 

 

עברו כמה ימי הפתעה מאז פירסום "מכתב הסרבנים", והתגובות הראשונות, כפי שהיה צפוי, היו פוליטיות: שמענו את קולותיהם המתחסדים של אלה שהזכירו לנו שאנחנו במלחמה, ומולם מיעוט שהזכיר כי מדובר בלוחמים אמיצים ולא במשתמטים. בין אלה לאלה, מעטים היו מוכנים לדון בסיבות שהביאו את הקצינים לנקוט בפעולה יוצאת דופן זו.

 

לאחר כמה ימי שתיקה, החל גם צה"ל על דרגיו הבכירים ביותר להתייחס לסוגיה, אך דומה שהרמטכ"ל וסגנו בחרו בדרך הקלה. גם הם דיברו על התנהגותם של הקצינים, אך מיאנו להיכנס לסוגיה הקשה והמורכבת אותה הם העלו.

 

מתקבל הרושם שאיש מהם אינו מוכן לחקור לעומק מדוע מפקדים שאין כל רבב בשירותם הצבאי, בנים שהלכו תמיד בתלם, ששירותם אמונתם - הגיעו למצב בו חשו, מבחינה אנושית ומוסרית שאין הם יכולים עוד. אין הם יכולים עוד להעלים עין מהתנהגות משפילה בכתרים ובמחסומים, אין הם יכולים עוד למלא פקודות המביאות בעליל סבל על נשים, ילדים, זקנים, והם אומרים "די".

 

במקום לבדוק את הסיבות, מפזרים ראשי צה"ל רמזים על קונספירציה פוליטית העומדת, כביכול, מאחורי יוזמתם. ולכן ברצוני להפנות לרמטכ"ל מספר שאלות גל ויות בשם זכותו של הציבור לדעת:

 

1. דו"ח פנימי של צה"ל שנחשף לאחרונה מצביע על ליקויים חמורים בהפעלת המחסומים בכבישים, הן בקשר ליעילותם והן בכל הקשור לתופעות ההשפלה וההתעללות המתרחשות בהם לעתים מזומנות. האם מה שתואר עד כה כ"חריגים שיש לגנותם" לא הופך אט-אט לנורמה? האם חייל הנוהג כאדון אלים במחסום ישאיר את כל זאת מאחוריו כשיפשוט את מדי המילואים, או שמא יביא את המטען הזה לתוך החברה הישראלית?

 

2. האם אינך סבור שקצינים רבים מדי בצה"ל הולכים ומאבדים כל מושג על הערכים שהיו צריכים להנחות אותם בתפישת תפקידם ומעשיהם? אמיר אורן סיפר ב"הארץ" (25.1) על הקצין שאמר שיש ללמוד כיצד מוטטו הנאצים את גטו ורשה כחלק מההכנות ללחימה בערים הפלשתיניות. נציג חיל רגלים ניסה לפני מספר שבועות לשכנע את תלמידי י"ב בבית-ספר הרטמן בירושלים להתגייס לשורות החיל תוך הבטחה ש"אצלנו מצטלמים עם גופות" ("כל הזמן", 16.11.01). האם לא היה ראוי שקצין חינוך ראשי, במקום להרבות בהתבטאויות מעוררות מחלוקת, ייתן את דעתו על הידרדרות מוסרית זו?

3. גם אמינות דובר צה"ל נמצאת במשבר לא מבוטל. במקרים רבים מדי לאחרונה נתפס דו בר צה"ל במסירת מידע לא מדוייק בקשר לפעולה זו או אחרת. האחריות לכך אינה רובצת על כתפיו של רון כתרי. הוא ניזון מדיווחי מפקדים בשטח, ורבים מבין אלה, בגלל שנקלעו למצבים בלתי אפשריים, או מפני שבעיניהם יש ערך מועט בלבד לחייהם ולכבודם של ערבים, פשוט אינם מדייקים בעובדות, ומכשילים אותו באופן חמור.

 

תוכל לענות לי, אדוני הרמטכ"ל, ולומר שהסוגיה אינה נוגעת לצה"ל, אלא מחייבת הכרעות מדיניות ברורות שאינן מתקבלות. יש בכך מן האמת, אך בכל זאת רק טבעי הוא שבמצב האלימות המתמשכת, יותר ויותר חיילים ומפקדים נקלעים לדילמות מוסריות בלתי פתירות.

 

ייתכן שמצבי משבר וסירוב אלה יילכו ויתרבו עד שהתמונה המדינית תתבהר. אך הדרך לכך עוד ארוכה. בינתיים על צה"ל לבצע בדק בית יסודי ולרענן את נורמות ההתנהגות והדיווח שלו. זה לא רציני ולא מכובד להדביק למחאה האחרונה סטיגמה של עניין פוליטי בלבד. אנו זכאים לקבל התייחסות מעמיקה יותר לעניין מורכב זה, המגלם בתוכו כמה משאלות היסוד על הערכים שלנו, דמות המדינה ומהותה.