מהצבא לפוליטיקה

 

הדר ליפשיץ, 7.11.02

 

 

בדיקת סיכויי הצלחתו של שאול מופז במשרד הביטחון ובפוליטיקה, מחייבת מבט בקודמיו, הרמטכ"לים בכלל וקצינים בכירים בפרט, אשר הצטרפו לפוליטיקה. בחינה שכזו מגלה כי כל הרמטכ"לים, ללא יוצא מן הכלל, לא הרימו תרומה משמעותית לפוליטיקה. רובם המכריע היה כישלון פוליטי מובהק, לפחות בעשור הראשון שלאחר שחרורם.

 

משה דיין היה הרמטכ"ל הראשון אשר הגיע לכנסת. תוך זמן קצר התמנה כשר ביטחון. דיין החל בתפקידו שבועיים לפני מלחמת ששת-הימים, וסיים את תפקידו חודשים אחדים לאחר מלחמת יום-הכיפורים. ההבדל בין צה"ל ב'ששת-הימים' לבין צה"ל ב'יום הכיפורים' הוא תרומתו של דיין לביטחון ישראל. משה דיין, אם כן, הוא אחת הדוגמאות המובהקות והמוכחות ביותר לשר ביטחון כושל עד אימה.

 

חיים בר-לב לא הגיע למשרה בכירה, וממילא לא נבחנו כישוריו הפוליטיים. די לציין שהוא סיים את הקריירה הפוליטית שלו כשגריר במוסקבה...

 

יצחק רבין הגיע לכסא הרם של ראש-הממשלה שנים אחדות לאחר שחרורו מצה"ל. גם חסידיו המובהקים של רבין יודו כי הקדנציה הראשונה שלו, בעקבותיה איבדה העבודה דור שלם של אחיזה בהגה השלטון, הייתה כושלת. רבין עצמו נאלץ להתפטר לאחר פרשיה מפוקפקת.

 

יגאל ידין נכנס לפוליטיקה בסערה, וסחף 15 חכי"ם, בקול דממה דקה נמוג לאחר קדנציה אחת.

 

מוטה גור פרסם ברבים את רצונו להיות ראש-הממשלה. לאחר שנכשל כשר הבריאות נאלץ להסתפק בתפקיד סגן-שר הביטחון.

 

דן שומרון אפילו לא הגיע לכנסת, וכשל בניסיונו לזכות בהנהגת 'הדרך השלישית'.

 

לרפול הייתה פופולריות רבה אשר העניקה לו שמונה חכי"ם בבחירות 92. הסוף המביש של הקריירה הפוליטית שלו היה בבחירות האחרונות בהן זכה ב-0.1% מהקולות.

 

התקווה של אמנון שחק, כמו גם האכזבה טריות וזכורות.

 

בולט מכולם היה אהוד ברק. עלייתו הייתה המהירה עד אז, בקדנציה בה סיים תפקידו מונה כשר-חוץ, בקדנציה הראשונה בכנסת הנהיג את האופוזיציה, ולאחריה הפך לראש-ממשלה. כמו אצל משה דיין, לא מדובר רק בכישלון. מי שאיננו בעל ניסיון עלול להמיט עלינו סכנה של ממש. הן בהתייחסותו לכללי הדמוקרטיה (ופרופ' שלמה אבינרי היטיב להצביע על כך ב'הארץ'), והן בניהולו את המהלכים המדיניים.

 

תומכי הגנרלים ימהרו לשלוף גם הצלחות - דיין של קמפ-דייויד ורבין בקדנציה השניה. כאן ראוי לנסח את הכלל הנלמד. ההכשרה הצבאית אינה מסנן טוב לגידולם של מנהיגים פוליטיים. הקצינים הבכירים אינם מחוסרי כישרון אולם הבשלתם לתפקידים בכירים באה לאחר קריירה פוליטית ממושכת. ומי שמחפש ראיה נוספת ימצא אותה בשרון של מלחמת לבנון, לעומת ראש-הממשלה המצליח. הבשלת שרון באה לאחר שנות דור בפוליטיקה.

 

המפד"ל לא למדה מנסיונם של אחרים, ואצה למנות את תת האלוף המשתחרר, אפי איתם, כמנהיגה. התבטאויות שר התשתיות אילצו את ראשי המפד"ל לנסות למזער נזקים. דשדושה המתמשך של המפד"ל בסקרים מעיד כי איתם לא סיפק למפד"ל כל סחורה. השאלה איננה אם ראשי המפד"ל יתנערו מאיתם, אלא אם ישכילו לעשות זאת קודם הבחירות או אחריהן.

 

אריאל שרון שפיקח הוא, מה ראה לשטות זו? בכנסת, ובקואליציית הימין, יש מספר מועמדים ראויים ומנוסים לתפקיד שר הביטחון. משה ארנס הוא הצלחה מוכחת. לדן מרידור יש את הניסיון הנדרש, ואת ההשכלה הביטחונית המעמיקה משנות פעילותו בוועדת חו"ב. אם רוצה שרון לפנות ימינה ימצא את ד"ר עוזי לנדאו, אף הוא יו"ר וועדת חו"ב לשעבר. ואם מגמתו שמאלה שמעון פרס יכול להיות מינוי אישי ראוי.

 

עלייתו של מופז הייתה מהירה משל קודמיו. כולנו מקווים ומתפללים להצלחתו. הניסיון הפוליטי שצברנו מחייב, לדאבון הלב, להגיע להערכה הפוכה. ולוואי ולא נזדקק לעוד כישלון מחפיר כדי להבין אין חכם כבעל ניסיון. 

 

 

הכותב הוא מוסמך למדיניות ציבורית