מסכי הפלזמה ינצחו

 

שמואל גורדון, וואיינט, 14.9.06

 

במקום להבין שהקידמה תנצח, הם תולשים כחול אחרי כחול ויוצרים קרע שקשה יהיה לתפור מחדש

 

אין לי טענות לפרשנים ומנחי תוכניות טלוויזיה, שחשים את ריח הדם ואצים-רצים לחטוף נתח מהטרף. אין לי טענות אל פוליטיקאים, שמזדרזים לשדוד הון פוליטי ולקרוא "התפטר, התפטר" במקום להסתכל במראה, לחבר את המיקרופון לאוזניה ולעשות בעצמם את שדורשים מאחרים. אין לי טענות אל המוני הטוקבקים חסרי הידע, הדעה והדעת, שמנבלים את פיהם ואת המקלדת ואין פילטר, אין עורך ואין מנקה אחריהם.

 

יש בלבי על קציני צבא בכירים עלומי-שם, נסתרי-זהות. יש לי בטן מלאה על בכירים במילואים, שמתייצבים בשלשות ומזינים כתבלבים ופופוליטיקאים בדברי רכילות מבצעית מחדרי-חדרים. המלחמה האחרונה רצופה בשגיאות, החל לפני שנפתחה ועד לאחר שנפסקה, וכותב שורות אלו אינו חוסך שבטו. אך אין זו סיבה למתקפה-רבתי על הרמטכ"ל אישית. שיחות רבות עם קצינים מכל שדרות הצבא משדרות טעם מר. טעמה של קנאה, טעמם של זעם, תסכול וחשש. טעמם של פחד וחשבון.

 

הרדיפה האישית אחרי הרמטכ"ל, אחרי ראש אמ"ן, אחרי ראש אג"ת וצמד סגניו, נובעת ממקור רע. המכנה המשותף הוא איוש עמדות שעד עתה היו בידי זרוע היבשה, בקצינים מוכשרים, מצטיינים, שכל עוונם הוא מדיהם הכחולים. אוזניים תצילנה מההנמקות מדוע ולמה עליהם ללכת. המנטרה "מסכי הפלזמה" כשם גנאי, מסכי פלאזמה מול רוח הלחימה. הרי עצם השימוש במנטרה מעיד על בורותם, שמרנותם וחוסר כישוריהם של המשתמשים בה, במקום להשתמש במסכים.

 

כן, באמצעות כמה עשרות מסכים כאלו, הצליחו "הכחולים" להשמיד את מערך הטק"א הסורי במלחמת לבנון הראשונה. לא הכחולים, אלא הרמטכ"ל וראש אמ"ן באופן אישי. באמצעות כמה עשרות מסכים אחרים הושמדו 90 מיגים באותה מלחמה. באמצעות אותם מסכים נהרג רב-מחבלים בטוניס, הושמד הכור בעיראק, ועוד כמה מבצעים שלעולם לא תדעו עליהם. באמצעות אותם "מסכי פלזמה" הושמדו עשרות משגרים של טילים כבדים בחומר נפץ וארוכים בטווח. אך זהו רק סמל.

 

בכנס שנערך לאחרונה העמיד אחד החכמים את רוח הלחימה מול הטכנולוגיה וקרא לשוב אל הצבא הישן והטוב, והקהל צחק כאשר הוצע לו לחזור אל החץ והקשת, או אל קלע דוד. למה מנסים לרמוז אותם אנטי-טכנולוגים? הרי מי הם אלופי "הפלזמה" אם לא כחולי המדים, אך האם גם חסרי רוח-לחימה הם? אלו טייסי המסוקים שבלילות חשוכים, באמצעות "מסכי פלזמה", טסו מסלע אל סלע - כך טסים בשטח ההוא - כדי לחלץ פצועים ולהציל חיים. אכן לאלו חסרה רוח לחימה כי יש להם "מסכי פלזמה".

 

הקנאה, הקנאה. הכיצד יכול כחול מדים להזיז אלוף שלא עמד במטלות של תפקידו? הכיצד יכול כחול מדים לזכות במשרה נכספת ולגבור על מתחרה מחטיבת גולני? הרי בכל התחרויות עד עתה תמיד הפסידו הכחולים. ויצמן, שהביא את חיל-האוויר לפסגות מהן זינק לניצחון במלחמת ששת הימים, לו היה מתמנה לרמטכ"ל, אולי היה נחסך לנו קו בר-לב וגרורותיו. עברי, שניהל את המערכה האווירית במלחמת לבנון, היה חוסך את הפיגור הטכנולוגי של צה"ל, היה מכניס את "מסכי הפלזמה" 20 שנים מוקדם יותר, והיום היה לנו "צה"ל אחר", צה"ל שאולי לא היה מתבוסס בבוץ הלבנוני. וכעת, כאשר ניתנה להם ההזדמנות לנצל את חלוץ, את "הפלזמה" ולדלג קדימה שנות דור, הם בועטים בדלי, שופכים את הגיגית ואנה אנו באים.

 

שימו אל לבכם, אין ביניהם פוצה פה ומצפצף על תפקידו של סגן הרמטכ"ל, על תפקוד זרוע היבשה בהכשרת הכוח, על תפקוד

אגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה באספקת תחמושת, אוכל, ומים ללוחמים, על הכנת מחסני החירום, על הציוד הלקוי. אין אצבע מופנית כלפי מעצבי תורת הלחימה. ואלה רק מעט מן המעט. כל זה, אומרים הם, "צריך להיבדק". משום מה, רק נושאי משרה כחולים במטה הכללי, כמעט זקוקים לשומר ראש כאשר הם עולים במעלית ללשכתם.

 

האם אינם מבינים כי "מסכי הפלזמה", כי הקידמה תנצח? אך בינתיים הם קורעים מעליהם כחול אחרי כחול. הם יוצרים קרע שקשה יהיה לתפור אותו מחדש. חושש מאוד שהפעם ינצחו, אך יהיה זה ניצחון פירוס. אסור להם, פשוט אסור, להחזיר את צה"ל לאחור. מכך על כולנו לחשוש יותר מכל, מכך הם חייבים לחשוש. פעם נוספת אנו זקוקים לעזרה כדי להישמר מידידינו. מאויבינו נישמר לבד.