מכות וציטוטים

 

מאיר שלו, ידיעות אחרונות, 1.2.02

 

 

תא"ל אלעזר שטרן, קצין חינוך ראשי, מכה שנית, ושמא שלישית או רביעית – במקרה שלו כבר קצת קשה לדעת. הפעם תקף הקח"ר את חותמי מכתב הקצינים, המסרבים לשרת בשטחים. על עצם תגובתו אין לי טענה. גם לקח"ר מותר להביע דעות. אבל במכתב ששלח לרמטכ"ל, לפרקליט הצבאי הראשי ולראש אכ"א, בו דרש להסיר את דרגותיהם של החותמים, הוא טען, בין היתר, שחותמי מכתב הקצינים "אינם יפי הבלורית והתואר".

 

ראשית, הטענה הזאת, אם נתבטא בעדינות, היא טענה משונה ומחוצפת. היא משונה ומחוצפת לא רק בגלל כבוד הלוחמים החתומים, אלא בעיקר בגלל כבוד "יפי הבלורית והתואר" האמיתיים. המשורר חיים גורי, אבי הביטוי הזה, לא יצר אותו כדי לתאר חיילים תכולי-עין ועתירי מוטיבציה, אלא את חללי מלחמת השחרור, להם הקדיש את שירו "הרעות", כדאי לזכור את הדבר, ואולי אף לשוב ולקרוא את השיר, לפני שמרחיבים אותו לצורכי ניגוח ועלבון אקטואליים.

 

ושנית, אם בכל זאת מתעקש הקח"ר להשתמש ב"יפי הבלורית והתואר" לצרכיו, כדאי לציין שעל אף מאמצי צמד הטייחים הצה"ליים – הוא עצמו ודובר צה"ל – הרי הסוג הזה, גם לפי פרשנותו הלקויה, הוא מין הולך ונעלם, ובלי קשר למכתב הקצינים.

 

ושלישית, כיוון שהקח"ר החליט להיתלות באילן גדול כחיים גורי, חבל שאינו ניתלה בפארות ובענפים נוספים שלו. הנה, למשל, כשכל מיני יפי-נפש הרימו קול בעניין הריסת הבתים ברפיח, לא שמענו את קולו של תא"ל שטרן. אבל את חיים גורי שמענו ועוד איך. שמענו אותו מוחה ברדיו, וקראנו אותו בעיתון. וכיוון שהקח"ר ציטט אותו, אצטט אותו גם אני. הנה מה שכתב חיים גורי לפני שבועיים ב"ידיעות אחרונות":

 

"כבר למדנו על בשרנו ורוחנו, מה עושים לרבים ולטובים בעם הזה המעשים הנוגדים את התבונה המדינית ואת ציוויי המוסר שעיצבו את צלם פנינו. ללא תחושת צידוק הדרך אנחנו משולים לשמשון גזוז- מחלפות. תהום פעורה בין פעולת שייטת 13 ודחפורי רפיח".

 

מתברר, איפוא שבעוד תא"ל שטרן תקוע בשלב הבלורית ביצירתו של חיים גורי, המשורר עצמו כבר עבר לשלב המחלפות הגזוזות. אבל העניין החשוב הוא שמול רדידותו המתלהמת של הקח"ר, חיים גורי, שאינו שייך למחנה "השמאל הקיצוני", מוכיח שדעות יכולות וצריכות להמריא מעל החלוקה למחנות. שבלי קשר לדעות פוליטיות ולתמיכה או התנגדות לסרבנות – לא יזיק להתייחס לפעמים לקול הפנימי ששמו מוסר ומצפון. וטוב שיידע הקח"ר מה חושב חיים גורי על הריסת בתים ברפיח, כי קלקלות מן הסוג הזה, הן שגרמו לכתיבת מכתב הקצינים.

 

אגב, בהמשך מכתבו ציטט הקח"ר מקור נוסף. הוא גינה את חותמי מכתב הקצינים במשפט שאמר הנביא ישעיהו: "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו". אמנם בעברית של היום הביטוי אומר שההורסים והמחריבים באים מקרבנו. אבל כנראה שלקח"ר יש נטייה מיוחדת לביטויים שכותביהם התכוונו למשמעות אחרת. המהרסים והמחריבים של ישעיהו אינם בוגדים, להיפך. הוא תיאר את היום בו ישוב עם ישראל למולדתו, והכובשים הזרים, שהרסו והחריבו אותה, ייצאו ממנה.

 

א-פרופו חורבן והרס – התמיכה הלא נשכחת שנתן הקח"ר בזמנו להפקרתו של הפצוע מדחת יוסף, וניסוח העיקרון המצמרר שאין חילוץ פצועים בכל מחיר, היא הרסנית ומחריבה יותר ממכתב הקצינים. אני מרשה לעצמי לשער שבעניין הזה הוא לא ימצא אצל חיים גורי שום ציטוטים תומכים.