הצבא מכתיב, הדרג המדיני מקבל

 

אלוף בן, הארץ, 8.8.02

 

 

חילופי הרמטכ"לים חוללו שינוי באסטרטגיה הישראלית מול הפלשתינאים. שאול מופז רצה "להביא את העימות להכרעה" והטיף למיטוט הרשות הפלשתינית ולגירוש יאסר ערפאת מהשטחים. משה יעלון מדבר על "מלחמת התשה", שבה יושג הניצחון בנקודות, בהצטברות פעולות קטנות שישחקו את רצון הלחימה של האויב.

 

בשני המקרים קיבל הדרג המדיני, כלומר אריאל שרון ובנימין בן אליעזר, את המלצות צה"ל בלי ערעור. ראש הממשלה ניסה להימנע מהסלמה, אך התקשה לומר "לא" למופז. עכשיו מכתיב יעלון זהירות, כשהציבור תומך בצעדים כוחניים ושרון עומד לפני ההתמודדות בליכוד. יעלון למד בפרשת סלאח שחאדה, שהפוליטיקאים ימהרו להשתבח בהצלחות ויותירו אותו לבד עם התקלות. עכשיו יישמר צה"ל מפעולות ראווה המועדות להסתבכות.

 

באינתיפאדה הקודמת קבע הרמטכ"ל דן שומרון ש"אין פתרון צבאי". בסיבוב הנוכחי הוביל המטכ"ל קו מיליטנטי וחתר להסלמה. יוקרת הצבא, שספגה מכה קשה בלבנון, שוב עלתה. אך ההישגים הטקטיים שרשם צה"ל במבצעי ההתנקשות ובכניסות לערים ולמחנות הפליטים בגדה חיפו על כישלון אסטרטגי. גם כשישראל תקועה עמוק בשטחים, וארה"ב קוראת לסילוק ערפאת, הפלשתינאים ממאנים להיכנע. האסטרטגיה של ערפאת, שבחר להימנע מעימות חזיתי עם צה"ל ולעודד אנרכיה ברשות, מוכיחה את עצמה בינתיים. צה"ל חובט בעוז בכרית רכה, ובידו השנייה מנסה למנוע רעב וקריסה בשטחים, שיובילו לחידוש הממשל הצבאי או להצבת כוחות בינלאומיים.

 

לדרג המדיני אין ברירה. סמכותו מתמצה באמירת "כן" או "לא" להצעות הרמטכ"ל וקהילת המודיעין. מבנה השלטון בישראל מעניק לצבא עדיפות מוחלטת בעיצוב מדיניות הביטחון. אין לראש הממשלה מטה משלו, שיציב משקל נגדי להמלצות צה"ל. המועצה לביטחון לאומי שהוקמה למטרה זו אינה רלוונטית. היועץ הנוכחי, עוזי דיין, מרוחק משרון ויורשו המיועד אפרים הלוי יעסוק בדיפלומטיה חשאית ולא בתכנון מדיניות. משרד החוץ סובל מנחיתות היסטורית, ובמשרד הביטחון אין מטה עצמאי. אגף התכנון במטכ"ל תופס את מקום כל הגופים האלה ביחד. ראש אג"ת, גיורא איילנד, הסביר בהרצאה כי במלחמות המודרניות אי אפשר להפריד בין המדינאים לחיילים, כמו במודל תיאורטי, ועליהם לנהל "דו שיח אינטימי".

 

בצה"ל נהנים לעבוד עם שרון. שלא כקודמיו, הוא מקשיב ופתוח לשינוי עמדתו. שרון מכנס לעתים את ראשי קהילת המודיעין לסיעור מוחות פרטי ומתייחס בכבוד להצעות הצבא. העסקה בין שני הצדדים פשוטה: מערכת הביטחון נמנעת מהדלפות על הצורך בהסדר מדיני, שיכבידו על שרון בזירה הפוליטית, ובתמורה מקבלת יד חופשית בהפעלת הכוח. קצין בכיר, שאמר בהרצאה לפני כמה שבועות כי מדינה פלשתינית היא אינטרס ישראלי, מיהר לבקש שלא יצטטו אותו. הצעות שעלו בצה"ל לנסיגה נוספת ולפינוי התנחלויות מבודדות לא זכו לדיון רציני.

 

ההבנה בין שרון לצה"ל משיגה שקט תעשייתי בין הדרג המדיני לצבאי, וזה חשוב לניהול המלחמה, אך איננה מייצרת מדיניות טובה יותר. בהעדר בלמים ואיזונים, הממשלה נוטה לפתרונות הצבאיים וכלל לא חושבת על חלופות מדיניות. ואילו הצבא מתקשה לשלוט בתמונה הכוללת ופעולותיו הנקודתיות מקפיצות פעם אחרי פעם את גובה הלהבות. הבעיה הזאת עלולה להחריף נוכח סכנת ההתפוצצות בצפון והמלחמה הצפויה בעיראק.