לגייס את הערבים

 

משה ארנס, הארץ, 3.8.10

 

הדיון בממשלה על ניסוח שבועת אמונים למי שמבקשים להיהפך לאזרחי ישראל הוא בזבוז זמן. יותר מכך, הוא חושף את העובדה ששרי הממשלה אינם מבינים שלא ניתן לכפות אמונים, בוודאי לא על פי נוסח שחיברה ועדת שרים.

 

נאמנות למדינה מוכרחה לבוא באופן טבעי; היא ביטוי לרגשות העמוקים ביותר שהאזרח חש כלפי מדינתו וחבריו האזרחים. ביטוי לרגשות אלה הוא הנכונות להגן על המדינה מפני אויביה. חיילי צה"ל, יהודים וערבים, אף שהם נשבעים אמונים אחרי סדרת אימונים בסיסית, אינם צריכים להוכיח את נאמנותם למדינת ישראל. שירותם בצבא ונכונותם לסכן את חייהם הם הוכחה מספקת לכך.

 

השירות בצה"ל, ההגנה על ישראל מפני איומים מבחוץ, הם מרכיב בשילוב של ערביי ישראל בחברה הישראלית. רק מי שמוכנים להגן על המדינה חשים כאן באמת בבית. ברור שאין להזניח היבטים אחרים: יש להעביר תקציבים לשיפור המצב ביישובים הערביים ולהבטיח שוויון הזדמנויות לאזרחים הערבים. עם זאת, שוויון בחובות, בהן שירות בצה"ל, היה ונשאר אבן יסוד בהשתלבות מוצלחת.

 

הראיה - המיעוט שהצליח להגיע לרמה הגבוהה ביותר של השתלבות במרקם החברתי הישראלי הוא הדרוזים. הדבר קשור כמובן לשירותם בצבא. הם תופשים את עצמם כאזרחים ישראלים, וכך תופשים אותם גם האזרחים היהודים של ישראל.

 

לעומת זאת, אולי מסיבות של הזנחה, ממשלות ישראל התעלמו מהקהילה הערבית הנוצרית והמוסלמית בעניין השירות בצה"ל. היו צעירים מוסלמים ונוצרים שהתנדבו לשירות צבאי; הניסיון לעודד בדווים להתנדב לצבא היה שטחי. אין מדיניות ממשלתית הקובעת שירות צבאי מחייב לכל (כך גם, אם כי מסיבות שונות, ביחס ליהודים חרדים).

 

אחת הסיבות למצב הלא טבעי היא, שאיש אינו מצפה שאזרחי ישראל הערבים יסכימו להילחם באויבים הערבים של ישראל. אבל אין ולו דמוקרטיה אחת בעולם המוציאה את מיעוטיה מהכלל ואינה מחייבת אותם לשרת מטעמים אלה. יש מדינות הגורסות, שלא ניתן לצפות שלאומים שונים יחיו בשלום אלה עם אלה במסגרת ריבונית אחת - טיעון, שמוטב לא להחילו בישראל בשל קבוצות המיעוטים הגדולות החיות בתוכה.

 

השאלה הבסיסית היא, אם ניתן לבנות בישראל חברה שבה יוכלו הערבים להרגיש בבית, לחוש נאמנות למדינת ישראל ולהיות מוכנים להגן עליה מפני אויביה. ישראל אינה בוסניה או סרביה, לא חבל הקווקז ולא סודאן - מדינות ששמן מועלה שוב ושוב על ידי אלה המנסים להוכיח, כי לאומים שונים אינם יכולים לחיות ביחד. ישראל היא דמוקרטיה חזקה, עם שלטון חוק, רמת החיים בה גבוהה, ויש בה אפשרויות, שמאות אלפי בני אדם ירצו לממשן. רוב האוכלוסייה הערבית של ישראל יודעת זאת היטב. רובם היו רוצים לחיות בישראל שתשתף פעולה עם מדינה פלסטינית עתידית. אם כן, למה לא ישתתפו בהגנה עליה?

 

שתי סיבות יש לכך. ראשית, יתרונות כלכליים גדולים הקשורים באי-שירות של הערבים בצה"ל; התלות הנוחה בהם אינה נוהג שקל לשבור. שנית, התנועה האיסלאמית מפיצה תעמולה בקרב אזרחי ישראל הערבים ומטיפה נגד שירות צבאי. החלטה נחושה של הממשלה יכולה לגבור על המכשולים האלה. שבועת אמונים לא תעשה זאת.