הפתרון: צבא צעיר ושכיר

 

מאת אורטל אלפרט ואבי פיקאר, הארץ, 19.3.03

 

גיוס חיילים משוחררים לקבע והעסקת חברות אבטחה יפתרו את בעיית המילואים

 

מראשיתו התבסס צה"ל על מערך מילואים נרחב. כך יכלה מדינת ישראל, על אף נחיתותה הדמוגרפית, להעמיד בשעת מלחמה צבא הדומה בסדר הגודל שלו לצבאות האויב. המשימה שמילא אז צבא המילואים, עיבוי הצבא סדיר בעת חירום, שרירה וקיימת גם היום. אולם מערך המילואים נותן מענה לצרכים נוספים, שהעיקרי בהם הוא תוספת כוח אדם למשימות הביטחון השוטף.

 

בעבר, כך לפחות חשים ישראלים רבים, כמעט כל הגברים בוגרי הצבא נשאו בעול. פעם בשנה הם שירתו חודש בתעסוקה מבצעית ופעם בשנה עשו שבוע אימון, כדי לשמור על כושרה המבצעי של היחידה. כיום שיעור המשרתים במילואים נמוך. מעטים בלבד מתייצבים ליותר מעשרים ימי מילואים בשנה וגם בקרבם המוטיווציה הולכת ונשחקת. הסיבה לכך אינה שחלק גדול ממשימות הצבא הן בשטחים, אלא התחושה שלא כולם נושאים בעול ושאלה שעושים זאת נפגעים. למשל, העובדה שרק מעטים משרתים מאפשרת למקומות העבודה להיפטר מחיילי מילואים המשרתים ימים רבים ופוגעים בתפוקה של המעסיק.

 

מבחינת הצבא אנשי מילואים הם כוח אדם זמין וזול. הוא לא משלם את כל עלותם - חלק מההפרש סופג הביטוח הלאומי. אולם גם פיצוי זה אינו שווה לעלות הריאלית של חייל המילואים, ועל כן חלק ניכר מאובדן העבודה של המילואימניק נספג על ידי המעסיק ועל ידי החייל ובני משפחתו. לעתים הפיצוי אינו כולל שעות נוספות, פרמיות ובונוסים. הוא גם אינו מפצה על הריחוק מהמשפחה ועל העלות הגבוהה שריחוק כזה יוצר לבנות הזוג של המשרתים (בייביסיטר, הסעות וכדומה). בעיה נוספת היא כושרם המבצעי הנמוך של חיילי מילואים: הם באים לשירות של ארבעה שבועות, ועד שהם מכירים את הגזרה ונזכרים מחדש במקצועם הצבאי הם כבר משתחררים.

 

הצבא יכול למלא את משימות הביטחון השוטף המופקדות כיום בידיהם של חיילי המילואים בעלות נמוכה מזו שנדרשת להעסקת המילואימניקים. למשל, עלותו של לוחם בקבע, בן 22 ללא השכלה אקדמית, נמוכה מהמחיר שמשלמים הצבא והמשק בעבור עקירתו של מהנדס ממקום עבודתו והצבתו על ג'יפ שעושה סיורים. שנת קבע שווה יותר מ-12 שנות מילואים. שנה וחצי בקבע שווה לאופק השירות הממוצע של חייל מילואים קרבי (מגיל 23 עד גיל 41). מעבר לעלות הנמוכה, לוחמים בקבע מיומנים יותר ושירות ארוך בגזרה אחת מבטיח יכולת מבצעית טובה יותר.

 

במצב התעסוקה בישראל הצעה כזו, לשנה עד שנה וחצי של שירות קבע, יכולה להיות מפתה בשביל צעירים רבים, המעוניינים לחסוך כסף לטיול הגדול או ללימודים. שירות בקבע יכול להיות מקום עבודה מוכר, מיידי וזמין ובונוס נאה לחיילים קרביים. אגב, כבר כיום הצבא מעסיק אנשי קבע במשימות שאותן מילאו בעבר אנשי מילואים. למשל, נהיגה בג'יפים ובבט"שיות.

 

אופציה אחרת היא הרחבתו של צבא השכירים העומד כיום לרשות החברה הישראלית. הכוונה היא למאבטחים העומדים בפתחי קניונים ומוסדות ציבור. במקום פלוגת מילואים שתלווה הסעות ותעמוד במחסומים, אפשר שחברת אבטחה תעשה זאת. חברה עם אינטרס עסקי תעשה זאת ביעילות רבה יותר מהצבא וכנראה גם בעלות נמוכה יותר. הצבא כבר המיר בעבר את אנשי המילואים שיעילותם נמוכה ועלותם גבוהה בחברות אבטחה, למשל בגשרי הירדן. מעטות הן המשימות המבוצעות כיום על ידי אנשי מילואים שחברות אבטחה אינן יכולות לעשות במקומם.

 

בכסף שייחסך מהמעבר לצבא צעיר ושכיר אפשר יהיה לוודא שכל יחידת מילואים אכן תתאמן אחת לשנה. מיקוד משימות המילואים לאימון ומוכנות לחירום ימעיטו את השחיקה הקיימת ויביאו לכך שההשתמטות האפורה, הקיימת כיום בממדים נרחבים, תיבלם במקצת. הדבר הוכח בשיעורי ההתייצבות הגבוהים שהיו במבצע "חומת מגן", כאשר חיילים המוצבים ביחידתנו הופיעו לקריאה אף ששנים ארוכות השתמטו מתעסוקות מבצעיות.

 

סרן (מיל') אלפרט הוא איש היי-טק ורס"ן (מיל') פיקאר מלמד באוניברסיטת בן גוריון. השניים סיימו באחרונה תעסוקה מבצעית בגזרת פיקוד מרכז