הכיבוש הוא המציאות שלנו

 

אחד מחותמי מכתב הקצינים עונה לתגובות הרבות על המכתב

 

גיא גרוסמן, מעריב, 4.2.02

 

 

חובת הציות לחוק אינה מוחלטת, וכוחה של המדינה אינו בלתי מוגבל. כאשר אדם מתבקש על ידי מדינתו לירות במארגני הפגנות על מנת להרוג, למנוע מעבר של אמבולנסים עם נשים הרות ובכך לעבור על צו מצפונו, עליו לעצור ולומר: עד כאן. כל אדם ראוי שיסמן לעצמו את הקו האדום שלו. הקו האדום שלנו נחצה.

 

יש האומרים, שהמאבק שלנו על הזכות לסרב אינו צריך לבוא מתוך שורות הצבא. זוהי טענה אבסורדית, שהרי שאלת השירות בשטחים אינה עבורנו שאלה תיאורטית. זאת שאלה מעשית, שאנו בשונה מרוב מבקרינו נדרשים לה שנה שנה. הפעולה שלנו אינה יכולה שלא לבוא אלא מתוך הצבא, שהרי מעמדת החייל שרואה במו עיניו את זוועות הכיבוש אנו נושאים את קולנו. עבורנו הכיבוש אינו שאלה פוליטית בלבד, אלא מציאות אכזרית שבה אנו מוצאים עצמנו נדרשים להרוג, לפצוע, להרוס, לנתץ, "לחשף", לעצור, ולפגוע. מי שהיה שם יודע - אין "כיבוש נאור".

 

שואלים מדוע התעוררנו עכשיו? תיקון טעות, אנו ערים מזה זמן רב. רובנו מנסים לפעול ולשנות מתוך המערכת הצבאית זה יותר מעשר שנים. רק מי שבאמת היה בשטחים יודע עד כמה המערכת הצבאית כבולה בתוך הפרדיגמה של הכיבוש. יש האומרים שהמעשה שלנו אינו דמוקרטי. טעות, זהו המעשה הדמוקרטי היחיד שיכול לבצע החייל שצריך מחר בבוקר לארוז את התיק, לנשק את האישה וללכת להיות אדם אחר למשך חודש ימים. במעשה הסירוב שלנו אנו מאותתים למנהיגנו שהם יכולים לשלוט עלינו, אך לא לשלוט על מי שאנחנו.

 

טוענים נגדנו שאם אנו לא נהיה שם, מישהו אחר יצטרך לשמור במקומנו. אזכיר כי אנו אלו שעושים את העבודה השחורה של הדרג המדיני, חלקנו כבר שנים רבות, למרות הקושי המוסרי והמעשי הכרוך בדבר. ודאי שליבנו חצוי, ודאי שכואבת לנו הקריעה מחברינו לנשק, ובוודאי שאנו סובלים את ההדחות מהיחידות השונות. לא בכדי אנו מכריזים שנדרש אומץ לסרב.

 

יש הטוענים שמעשינו מכשיר את הקרקע עבור סרבנות עתידית מצדם של אנשי ימין. אדרבא, אנו באמת ובתמים מאמינים בזכותו הדמוקרטית של אדם לסרב מבחינה מצפונית לפנות את משפחתו מביתם. האם גם הם מכבדים את זכותנו?

 

יש הטוענים שאנו מחלישים את המדינה. מדינת ישראל על ידי שליטתה בעם אחרת מאבדת את דרכה המוסרית ובכך פוגעת בחוסנם האמיתי של אזרחיה. חוסנו של צבא אינו מבוסס על כמות הטנקים שלו אלא על אמונתם של המשרתים בו בצדקת דרכם ובטיעון המוסרי שהם פועלים לפיו.

 

עצרו לרגע. תחשבו. תשאלו. תהססו. המציאות אינה נכפית עלינו, אנו יוצרים אותה. יש בנו את הכוח לשנות.