החובה לסרב פקודה

 

אנו מסרבים ליהפך לקלגסים למשך 25 יום בכל שנה

 

מאת רמי קפלן, הארץ, 5.2.02

 

 

דמוקרטיה, כמו המדינה, היא שיטה שתכליתה ארגון החברה באורח הצודק ביותר כדי להגדיל ככל האפשר את חירותם של אזרחיה ורווחתם. ככזאת היא אינה מטרה בפני עצמה, אלא רק הכלי היעיל ביותר הקיים כדי להשתית קיום חברתי מוסרי. לפי אותו היגיון, הדמוקרטיה והציות להחלטות שהתקבלו במסגרתה מוצדקים רק כל עוד הם אכן משיגים יעד זה, ולפיכך ברור שהציות במדינה דמוקרטית עוצר בקו הגבול של מה שאינו מוסרי בעליל.

 

שלא כמו אברהם אבינו, שקיבל בנושא הוראות מאלוהים, ברור לכל שאין לצפות שאזרח של מדינת ישראל הדמוקרטית יציית להוראה לעקוד את בנו רק משום שזו נשלחה אליו בדואר רשום ממשרד הפנים, למשל. במקרה אבסורדי כזה, ברור שהנמען יסרב למלא את ההוראה ה"דמוקרטית" הזאת, ונראה כי שום אדם שפוי לא יגנה אותו על כך. מהו קו הגבול של הציות בדמוקרטיה? יש כאלה שיאמרו, שעקידת בן עוברת את הגבול, ויש שיגידו שלפחות בנסיבות מסוימות, גם עקידת בן דוד.

 

אזרחי מדינת ישראל לא הצביעו בבחירות האחרונות בעד חסימת דרכם של אמבולנסים, שבתוכם אשה הכורעת ללדת, במחסומים בשטחים. הבוחרים הכריעו רק בין השקפות עולם כלליות. בשטח, מנגנוני הביצוע השונים של המדינה - ובהם הצבא - פועלים אולי לאורה של השקפת העולם הנבחרת, אך בכל פעולה ספציפית שהם מבצעים מעורבים גם גורמים אחרים בנוסף לרצון העם: שיקולי דעת אישיים, תרבות ארגונית, משחקי אינטרסים, ועוד. התוצאה הסופית עלולה, כמו במקרה של זוועות הכיבוש, להיות מנוגדת לרצונו האמיתי של הבוחר.

 

בגלל העיוות הבלתי נמנע הזה תפקידו הדמוקרטי של האזרח אינו מסתכם בהצבעה ביום הבחירות, אלא נמשך כל הזמן, בבחינה ובביקורת רצופות של פעולות המדינה, כשהחוק ומצפונו משמשים אותו ככלי מדידה. במקרים קיצוניים, שבהם האזרח נדרש במסגרת תפקידו לציית להנחיות בלתי חוקיות בעליל, חלה עליו חובה דמוקרטית בלתי מתפשרת לסרב לבצע אותן, לאחר ששקל את הדבר היטב, אם מצפונו מורה לו כך באופן חד משמעי. זהו אחד מאמצעי הריסון שלא ניתן לוותר עליהם בדמוקרטיה - אמצעי בעייתי של שטח אפור, שמותר להפעיל רק במקרים קיצוניים. בהעדרו תמצא מדינה את עצמה נסחפת לתהליך הרסני של איוולת שטנית, כפי שכבר קרה לא פעם במאה ה-20.

 

החיילים והקצינים החתומים על מכתב הסירוב רואים בכיבוש הישראלי בשטחים תהליך אובדני כזה - כיבוש שנהפך כולו לבלתי חוקי בעליל. הכיבוש, הנמשך כבר 35 שנה, הביא את האוכלוסייה הפלשתינית לשפל המדרגה האנושית, לפי כל קנה מידה - חייהם, זמנם, בריאותם, השכלתם, אושרם וכבודם העצמי של בני אדם אלה הופקרו ונרמסו. במסגרת הכיבוש מופרים שעה שעה, בשם שיקולים טקטיים, כללי המוסר הבסיסיים ביותר - אם על ידי ירי בילד בן שבע, אם על ידי גדיעה בלתי מרוסנת של פרדסים או הריסת בתים, ואם על ידי "תקיעה" יום יומית של האוכלוסייה למשך שעות ארוכות ומתסכלות בפקק שנוצר בגלל מחסום. הכיבוש המתמשך אינו חוסך שבטו גם מן הצד הכובש, והוא הולך ומשחית את החברה הישראלית, עד שזו, לחרדתנו, הופכת אדישה ועיוורת יותר ויותר למעשים האכזריים שנעשים בשמו.

 

ערכי המוסר היהודיים והדמוקרטיים שעל פיהם התחנכנו אינם מאפשרים לנו לחיות בשלום עם המעשים שאנו נדרשים לבצע בשטחים. אנו מסרבים ליהפך לקלגסים למשך 25 יום בכל שנה. אנו דורשים את הזכות לחיות במולדתנו כבני אדם שנבראו בצלם.

רב סרן (במיל') קפלן הוא אחד החותמים על "מכתב הקצינים"