הקרב על פלוג'ה

 

דני רשף, מושב חוסן, 12.1.2009

 

מי שמעיין לעומק בקרב פלוג'ה השני, שעליו גאוות הצבא האמריקאי, לא יכול שלא להשתאות באמת מצה"ל ברצועת עזה ולקבל את הפרופורציות המתאימות

 

פלוג'ה בעיראק נמצאת כ-70 ק"מ מערבית, צפון מערבית לבגדד. היא מנתה ב-2004 בין 200 ל-300 אלף תושבים ומאז תחילת אותה השנה הייתה למעשה בשליטה של גורמים מוסלמיים קיצוניים המקושרים לאל-קאעידה בעיראק. העיר ייצאה טרור לכל סביבתה והייתה יעד למבצע צבאי גול של האמריקאים באפריל 2004 שהסתיים, בלחץ ממשלת עיראק דאז, בסוג הפסקת אש לא רשמית שנוצלה, כמקובל במזה"ת, להעמקת התקפות הטרור על כוחות הקואליציה וכוחות ממשלת עיראק ולהעמקת האחיזה הג'יהאדיסטית בפלוג'ה עצמה.

 

ב-7.11.2004 עם שחר, נימאס לאמריקאים והחל הקרב הגדול על פלוג'ה שנמשך עד 23.12.2004 האמריקאים הפעילו שלושה ציוותי קרב חטיבתיים שבמספרם היו קרובים להיקף הכוחות המופעלים בעזה ושיצאו להתעמת עם כוח שהוערך על ידי האמריקאים כמונה עד 3,000 אסלאמיסטים. כשני שלישים מתושבי פלוג'ה נמלטו ממנה עם החל הקרבות. משהסתיים הקרב נמנו בעיר, על פי מקורות אמריקאים, 6,000 אזרחים הרוגים, בין 2-3% מכלל תושבי העיר, כ-85% מסך ההרוגים, בנוסף ל-1000 טרוריסטים.

 

בין 9,000 ל-10,000 בתים מסך 50,000 בתי העיר חרבו לגמרי ועוד 26,000 בתים נזקקו לשיפוץ בדרגות שונות. במבנים ההרוסים גם 65 מסגדים, מתוך 200 מסגדי העיר, ו-60 בתי ספר ששימשו, לטענת האמריקאים, כמחסני אמל"ח ומחסה מפני האש האמריקאית. 77 מחיילי צבא ארה"ב מכוח המשימה של המארינס והדיוויזיה המוטסת ה-82, מהטובים שיש לארה"ב, נהרגו בקרבות, מתוכם 30 נהרגו עד היום ה-16 לפרוץ המבצע. המבצע נחשב בעיני האמריקאים למבצע מוצלח וכאבן דרך במלחמה הארוכה בעיראק למרות שאיש לא ירה משם, ולו פעם, איזו רקטה על בי"ס בארה"ב או על גן ילדים ולמרות שחיילי ארה"ב לחמו 10,000 ק"מ מהבית ולא 10,000 מטר כדוגמת חיילי צה"ל.

 

***

 

צה"ל התעמת בעזה עם כוח של כ-16,000 אנשי חמאס, מאורגנים ב-4 חטיבות, מאומנים ללוחמה עירונית ועם יכולות שהם במונים יותר גבוהות מהחמאסניקים של פלוג'ה. לפי הפלסטינים נהרגו עד כה מאש צה"ל 900 פלשתינים שהם 0.0007% מכלל 1.4 מיליון תושבי עזה, רובם, לפחות שני שליש מהם, הם אכן לוחמים ורק כשליש, אפילו על פי המספרים הפלסטינים, הם אזרחים. מכל הידוע צה"ל הרס עד כה כ-10 מסגדים וגם בתסריט הגרוע ביותר מספר הבתים שנהרסו בעזה נמוך בהרבה ממספר הבתים שנהרסו רק בפלוג'ה.

 

פלוג'ה אינה דוגמה חריגה ללוחמה בשטח בנוי וצפוף אוכלוסין. הסיפורים על הקסבה של אלג'יר בשלהי שנות החמישים או על גרוזני בירת צ'צ'ניה ב-1999 גרועים בהרבה מונים אבל יש בה לתת פרופורציות למורכבות הלחימה של צה"ל בעזה, למחיר הבלתי נמנע שאזרחים בסופו של דבר משלמים במצבים כאלה ואישוש לטענה שצה"ל של היום הוא כן צבא כירורגי, בתוקף הנסיבות המורכבות להחריד, מקצועי ככל שאפשר בכלל להיות, שאין לצה"ל ולנו מה להצטדק בפני אף צבא שבעולם ואף חברה אחרת שבנסיבות דומות גרועים מאתנו במונים. מי שמעיין לעומק בקרב פלוג'ה השני, שעליו גאוות הצבא האמריקאי, לא יכול שלא להשתאות באמת מצה"ל ברצועת עזה ולקבל את הפרופורציה המתאימה.