דובר צה"ל? קשה להאמין

 

הריסת הבתים ברפיח וחיסולו של ראאד כרמי הביאו לשיא את משבר האמינות של הגרסה הממלכתית בכלל, ושל דובר צה"ל בפרט. הגרסאות הסותרות והמעורפלות מעוררות יותר ויותר ספקות במוסד שאמינותו הייתה בעבר אבן יסוד בדמוקרטיה הישראלית

 

שרה ליבוביץ-דר, הארץ, 25.1.02

 

 

מעולם לא היה מצבו של דובר צה"ל עגום כמו בשבוע שלאחר הריסת הבתים ברפיח. אמינותו של הדובר, שכבר ספגה בשנה האחרונה מהלומות רבות, צללה לנקודת שפל שלא הייתה כמותה. קולות הספק באו מכל עבר, מי בגלוי ומי בחדרי חדרים. הפעם התרחב משבר האמון הרבה מעבר למעגל הצפוי של פלשתינאים, ארגוני זכויות אדם וסתם שמאלנים להכעיס. "אני הייתי שם", אומרת חנה פויגל, כתבת ה"פוליטיקן" הדני. "דיברתי עם צעיר שניסה להוציא מאחד הבתים את התרופות של סבתא שלו, ואחר כך אני צריכה להאמין לדובר צה"ל שהבתים היו ריקים?" ח"כ יוסף לפיד, חבר בוועדת חוץ וביטחון: "דובר צה"ל לא משקר ביודעין, אבל הוא מנסה למתוח את האמת עד למקסימום כדי שתשרת את האינטרסים של צה"ל". ומעידה שולמית אלוני: "יש לי בזמן האחרון קושי להאמין לדובר צה"ל. הוא לא אמין. כשהוא אומר שכל הבתים ברפיח היו ריקים ואני רואה בטלוויזיה תמונות של נשים שמחפשות שם את הבגדים שלהן, איך אני יכולה להאמין לו ולכתבים צבאיים כרוני דניאל? אני מאמינה לתמונות ולכתבי חוץ".

דובר צה"ל, תא"ל רון כתרי. יש הבדל

 בין אמת, כל האמת ורק האמת

 

הפעולה ברפיח התבצעה ביום חמישי בלילה, 10 בינואר. הודעת דובר צה"ל ניסתה להסתיר יותר מאשר לגלות: "כוח צה"ל ביצע הלילה פעולה הנדסית בגבול ישראל-מצרים סמוך לרפיח, במהלכה חושפו כמה מבנים ששימשו מחסה ליורים על כוחות צה"ל הפועלים באזור ואשר עלה חשד כי שימשו חסות למנהרות המשמשות להברחת אמצעי לחימה לרשות הפלשתינית ממצרים". ממש באותו זמן שודרו בכל ערוצי הטלוויזיה תמונות ועדויות שלימדו כי המבנים שחושפו היו מאוכלסים תושבים.

 

ביום שישי אמרו גורמים צבאיים שנהרסו 14 בתים. לעומתם קבע דו"ח של אונרוו"א שנהרסו 58 בתים, רובם מיושבים. המרכז הפלשתיני לזכויות אדם טען שנהרסו 59 בתים. ארגון בצלם מצא 60 בתים הרוסים ו-112 משפחות שאיבדו את קורת הגג.

 

בשבת המשיך אלוף פיקוד הדרום, דורון אלמוג, את הרשומון בתוכנית "פגוש את העיתונות". הוא קבע שנהרסו 21 בתים ושכולם היו נטושים בשלושת החודשים האחרונים. למחרת כבר סייג ראש הממשלה את הדברים ואמר ש"רוב הבתים היו נטושים".

 

ביום ראשון אמרו קציני צה"ל לעמוס הראל, הכתב הצבאי של "הארץ", שכמה מהבתים היו מיושבים. מפקד כוחות צה"ל ברצועה, תא"ל ישראל זיו, הוזעק לטלוויזיה והכריז חד משמעית שכל הבתים היו נטושים. ביום רביעי בבוקר חזרו גורמים צבאיים לגרסה שלפיה כמה מהבתים היו מיושבים. אחר הצהרים פורסם התחקיר של החטיבה הדרומית של צה"ל ששוב קבע כי הבתים היו ריקים. כתבי "הארץ" שיצאו לבדוק את האמת הגיעו למסקנה שלפחות כמה מהבתים היו מאוכלסים. במשך כל אותם ימי מבוכה של גרסאות וגרסאות שכנגד נדם קולו של דובר צה"ל. דרגי השטח ייצגו את עצמם בתקשורת.

הפגיעה בביתו של ג'יבריל רג'וב.

הצבא טען שנורתה רק אש מנשק קל

צילום: רויטרס

 

"בעיקרון אנחנו לא מאמינים לדובר צה"ל", אומרת חנה פויגל, "הוא מעביר לנו את האמת שמישהו רוצה שנקבל. בספטמבר הייתה תקרית בעזה. נציב אונרוו"א, פיטר הנסן, נעצר במחסום של צה"ל, כוון אליו קנה של טנק והחיילים איימו לירות עליו. דובר צה"ל, בהודעה שלו, התעלם מהטנק ואמר ששיירה של אונרוו"א התקרבה למחסום מבלי לדווח. הם לא יודעים לעבוד ואחר כך הם אומרים שאנחנו שקרנים. ברפיח זה כבר עבר את גבולות הטעם הטוב".

 

גם פייר הוימן, כתב ה"ולט ווכה" השווייצי היה שם. "דיברתי עם אנשים שגרו בבתים. או שהם שחקנים מעולים או שהם דיברו אמת, אבל לא ייתכן שיש בין ההריסות קופסה של גבינה לבנה וצעצוע של ילד, אם אף אחד לא גר שם. גם לו לא הייתי שם הייתי מבין שהצד הישראלי רוצה להסתיר משהו, בגלל ריבוי הגרסאות הישראליות".

 

אם את תפקוד דובר צה"ל בפרשת רפיח אפשר לייחס לבלבול ששרר בשטח, הרי דיווחו בפרשה חמורה קודמת היה שקרי ביודעין. זה קרה ב-22 בנובמבר 2001, כשחמישה ילדים פלשתינאים נהרגו בחאן יונס מהתפוצצות של מטען חומר נפץ שהונח במקום על ידי כוח צה"ל. התגובה הראשונה של דובר צה"ל הייתה: "מבדיקה שנערכה בצה"ל עקב טענות פלשתיניות על הרוגים בחאן יונס כתוצאה מאש צה"ל עולה, שבאזור לא נורתה אש מסוג כלשהו בשעת האירוע". לכתבים צבאיים, ששאלו אם הילדים נפגעו ממטען חבלה או ממוקש שצה"ל הניח במקום, השיב דובר צה"ל סתומות ש"צה"ל אינו מתייחס לנושא".

 

ב-26 בנובמבר חזר דובר צה"ל והתייחס לעניין בהודעה מעורפלת שהטילה את האחריות לפיצוץ על הילדים עצמם, או על כוח עליון כלשהו לא ברור. "המטען שהתפוצץ הונח על ידי כוח צה"ל בעמדה אשר שימשה באופן קבוע את המחבלים", נכתב בהודעת הדובר. "נבדקה האפשרות שהמטען הופעל על ידי פגיעה של אחד הילדים במנגנון המטען, או על ידי גורם פיצוץ חיצוני של נפל שהיה באזור עמדת הירי".

 

רק ב-19 בדצמבר, כחודש אחרי הפיצוץ, כשהתעניינות הציבורית במותם של חמשת הילדים דעכה, הודה דובר צה"ל שהייתה "תקלה", שנגרמה "משילוב של טעויות מקצועיות, טעויות בשיקול דעת וחלוקת קשב לא נכונה. מטען החבלה לא הוסתר היטב, עובדה שאפשרה את גילויו על ידי הילדים. הקצינים המעורבים לא זיהו מראש את הסיכון מרגע שהילדים הגיעו לגבעה".

 

"בדיוק היום קראתי את הדו"ח האחרון של האירוע בחאן יונס", אומר ח"כ רן כהן, חבר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, "וממנו מתברר שבאותה דקה שהפיצוץ ארע צה"ל ידע שזה פיצוץ של מטען שהצבא הניח ובכל זאת הוא מסר עובדות לא נכונות. זה גורם לכך שהאמינות של דובר צה"ל נופלת. יש דוגמה טרייה יותר. התמונות מאזור הפיגוע שבו נהרגו ארבעת החיילים ליד כרם שלום חושפות תלולית עפר אומללה, יריעות ברזנט שנקראות עמדה וכלי נשק טבולים בשלוליות מים ובוץ. כל מי שרואה את זה מבין שהייתה שם הפקרות של הצבא. מלה בכיוון הזה לא יצאה מדובר צה"ל".

 

נורמות מזרח תיכוניות

 

זה קורה שוב ושוב: דובר צה"ל, תא"ל רון כתרי, מוסר הודעות מעורפלות, לא מדויקות, לעתים שקריות ממש, מחפה על מחדלים של הצבא, מעביר לתקשורת גרסאות סותרות ומכחיש את התרחשותן של תקריות אלימות. הדוגמאות מתועדות בעיתונות מדי שבוע בשבוע: ב- 20 במאי 2001 ירה כוח של צה"ל ארבעה פגזי טנק אל ביתו של ראש הביטחון המסכל הפלשתיני, ג'יבריל רג'וב, באל-בירה. חמישה שומרים נפגעו, עמדת השמירה נהרסה ולבית נגרם נזק. הצבא טען שהאש נורתה מנשק קל; רק אחרי שתמונות הוכיחו את ההפך, אישרו גורמים צבאיים שלעבר הבית נורו פגזי טנקים. דובר צה"ל אמר שלא הייתה כוונה לפגוע ברג'וב. גורמים צבאיים אמרו שהכוח היורה לא ידע שהבית שאליו ירה היה ביתו של רג'וב. שר הביטחון היה נחרץ: "אני לא מעלה על דעתי שמישהו ממפקדי צה"ל יעלה על דמיונו פגיעה בג'יבריל רג'וב ובביתו".

 

למחרת התראיין בגלי צה"ל סא"ל ארז וינר, מפקד הכוח היורה וגילה שהוא ידע בדיוק לאן הוא יורה. "נפתחה אש לעבר הכוחות שלנו ממספר מוקדים כאשר אחד מהם היה ביתו של ג'יבריל רג'וב", הוא אמר. "בוודאי שידענו (של מי הבית), מדובר בעמדה שהיא לא חדשה לנו". למחרת אמרו גורמים בצה"ל ל"הארץ" שסא"ל וינר "נפל בדבריו והכשיל את צה"ל... הדברים לא נכונים".

 

באירועים שונים, כחטיפת שלושת החיילים הישראלים, מותם של חמשת הילדים בחאן יונס ומותו של הילד מוחמד א-דורה, לצבא היו גרסאות אחדות שנמסרו בצורות שונות: בהודעות דובר צה"ל, על ידי גורמים צבאיים אנונימיים וקצינים שנשלחו לתקשורת על ידי דובר צה"ל. ארגונים שונים, כעיתונאים ללא גבולות, רופאים לזכויות אדם ובצלם, תיעדו עשרות אירועים עם נפגעים שהצבא הכחיש את קיומם. לפני חצי שנה הופיע קצין לפני ועדת החוץ והביטחון והטעה את חבריה כשמסר להם נתונים לא נכונים.

 

"האמינות של דובר צה"ל היא אפס, יותר נמוכה אפילו מאשר בעבר, וגם בעבר היא לא הייתה גבוהה", אומר עוזי מחניימי, כתב העיתון הבריטי "סאנדיי טיימס". "אני אף פעם לא יכול לדעת אם מה שהם נותנים לי זה אמת או שקר". בעבר המסורת בצה"ל הייתה לדווח דיווחי אמת, אומר שארל אנדרלין מפראנס 2, ערוץ הטלוויזיה הצרפתי שצילם את מותו של הילד מוחמד א-דורה. "היום יש תחושה אחרת".

 

אפילו עיתון "הצופה" כבר לא מאמין לדובר צה"ל. ב-16 באוגוסט 2001 פורסמה בעיתון הדתי-הלאומי הבהרה שבה נקבע כי דובר צה"ל אימץ נורמות מזרח תיכוניות בתחום השקרים. "יש לציין שהודעות הארגונים הפלשתיניים לא אחת מדויקות יותר". נכתב בהודעה.

 

"לא אחת קרה לי שקיבלתי מדובר צה"ל הודעה שקרית", מעידה כרמלה מנשה, הכתבת הצבאית של קול ישראל, "ורק אחרי שהתעקשתי הם בדקו עוד פעם וחזרו עם תגובה אמינה יותר. זה קורה כל הזמן לאורך שנים. לפני כמה שנים היו לי דוחות של מחלקת מדעי ההתנהגות שחשפו ירידה במוטיבציה של המועמדים לשירות ביטחון. הכל היה סגור אצלי, לא היה אפשר לעבוד עלי ובכל זאת דובר צה"ל הכחיש. לימים יצחק מרדכי, כשהיה שר הביטחון, ביקר בבקו"ם ושוחח עם מתגייס שאמר לו שהוא רוצה לשרת על יד הבית. רק אז הם התחילו לטפל בנושא והסבירו לי שהם הכחישו כדי לא להגדיל את מספר המשתמטים. בקיצור קשקוש, הם פשוט שיקרו בלי להניד עפעף".

 

מה יכול עיתונאי אחראי לעשות? "ברוב המקרים אני לא יכולה לבדוק בעצמי מפני שאסור לי להיכנס לבסיסים ולדבר עם חיילים", אומרת מנשה. "אני חייבת לסמוך על דובר צה"ל או על מקורות אנונימיים שמתקשרים אלי ומספרים לי מה באמת קורה". מנשה חושבת שאת האשמה צריך להטיל על מי שמוסר לדובר צה"ל את המידע. "אני כבר הצעתי לדובר צה"ל שיאמר, בהודעותיו, מי מסר לו את המידע, כדי שלא יואשם בחוסר אמינות. אם כי מי שמכיר את התהליך יודע שלא הדובר בעצמו אוסף את החומר. הוא פונה למח"ט או למג"ד וחוזר אלי עם התשובה שלהם, ולא פעם ולא פעמיים הם נותנים תשובה לא נכונה. הדובר אוכל את מה שהשטח מאכיל אותו. התוצאה היא שהציבור מאמין לי יותר מאשר לצבא. המעמד של הצבא נשחק גם כך והוא יישחק עוד יותר עם שקרים".

 

פער התיווך

 

רוב הכתבים הישראלים מתייחסים לדובר צה"ל בסלחנות ומעדיפים להאשים את הש"ג. רון בן ישי, הפרשן הצבאי של קול ישראל וערוץ 1, אומר ש"אמינותן של הודעות דובר צה"ל היא בערבון מוגבל, אבל זה לא בגלל שדובר צה"ל שקרן, אלא מפני שהוא מתבסס על דיווחים לא אמינים מהשטח. הייתי קורא לזה פער התיווך, או יותר נכון תוספות התיווך. נוכחתי בזה בעצמי בעבר, כשדובר צה"ל הודיע שכוח של צה"ל השתלט על מארב והרג שני מחבלים. אני הייתי בשטח וידעתי שהמחבלים ניסו לפגוע ברכב צבאי ונהרגו בתאונת עבודה. מניסיון של הרבה שנים אני יכול לקבוע שכל דוברי צה"ל בתקופה של לחימה ניסו לעשות כמיטב יכולתם, אבל כשהחומרים שהם מקבלים פגומים הם לא יכולים לעשות תבשיל טוב ואמין".

 

גם אנחנו אשמים, אומר כתב צבאי. "אנחנו לוחצים על הדובר לענות מהר. אילו יכולנו לחכות קצת, התגובות של הדובר היו אמינות יותר. קרה לי לא פעם שדובר צה"ל אמר שפלשתינאים נהרגו כשהם חמושים, למחרת הצבא מודה שההרוגים לא היו חמושים. זה לא שקר. הטנקיסט שפגע בהם ראה דמות ואמר לעצמו 'הם חשודים' וירה, ובסופו של דבר מתברר שהייתה להם סכין. דובר צה"ל לא שיקר, כי אלה הנתונים שהיו לו באותו רגע. אילו היינו מוכנים לחכות עוד כמה שעות, הוא היה מדווח על הסכין. אי אפשר לדרוש מהירות וגם חקירה אמינה עד הסוף".

 

נחמן שי, שהיה דובר צה"ל בשנים 89'-91', אומר ש"דובר צה"ל הוא רק מתווך. השאלה המרכזית היא איך להבטיח שהשטח לא ישתמש בדובר".

איך מבטיחים זאת?

 

"על זה ביזבזתי הרבה אנרגיה. אנחנו לא נאיוויים, מי שמדווח מהשטח זה החייל. דובר צה"ל צריך להפעיל בקרה עיתונאית על המידע שנמסר לו. זה קשה. יש עשרות אירועים כל יום ולצבא אין אפשרות לנהל את המידע. פרשת רפיח היא דוגמה טובה. לפני כמה שנים זה היה נמרח; מפקד בשטח היה אומר שלא היו שם אנשים וכולם היו מקבלים את זה; מקור המידע היחיד היה הצבא. היום יש עוד הרבה מקורות, אין סודות, כל דבר מתגלה".

 

רוני דניאל, הכתב הצבאי של ערוץ 2, עדיין מאמין לדובר צה"ל. "הוא לא מנסה ביודעין לשקר אותי, כי האמת תצא. כשהדברים אינם מדויקים גם הוא לא יודע את האמת, כמו במקרה של רפיח, שהצבא לא יודע מה בדיוק קרה שם". בדרך כלל ההודעות שלהם אמינות, אומר יעקב ארז, הפרשן הצבאי של "מעריב". "אני יכול לסמוך עליהם. לא זכורים לי מקרים של חוסר אמינות".

 

לכתבים הזרים זכורים מקרים רבים כאלה. הם גם הרבה פחות סלחניים להודעות מטעות. הם אינם מטילים את האשמה על מפקדים וחיילים בשטח אלא משוכנעים שזאת מדיניות. "כיסיתי מלחמות רבות, הייתי בצ'צ'ניה, בקוסובו, בבגדד בזמן מלחמת המפרץ ובגוואטמלה", אומר לי הוקסטדר מ"וושינגטון פוסט". "במלחמה שני הצדדים משקרים. אני אימצתי גישה ספקנית לשני הצדדים וברור לי שאני צריך לחקור בעצמי ולא לסמוך על אף צד".

 

"הם לא תמיד מעבירים לנו מידע נכון", אומר קוני מוס, כתב של הטלוויזיה ההולנדית והבלגית. "לפני כמה שבועות היינו ברמאללה כשנורו רקטות על העיר. דובר צה"ל אמר שלא קורה כלום. החזקתי את הטלפון פתוח ואמרתי להם, תשמעו, יורים פה. רק אחרי שש שעות קיבלנו תגובה אמינה. אני לא מאמין למידע של הפלשתינאים וגם לא מקבל במאה אחוז את הודעות דובר צה"ל, כל אירוע אני בודק דרך האו"ם, דרך דיפלומטים שיושבים בשטח וממה שאנחנו רואים בעצמנו והסלט הזה ביחד הוא המידע הנכון".

 

אולריך זם, כתב ה"ניו טי-וי", ערוץ החדשות הגרמני, אומר שעד היום הוא מחכה לאישור של דובר צה"ל שמלחמת לבנון פרצה. "בדרך כלל המגע איתם נגמר בכלום. כשלא עונים על שאלות ומתחמקים, זה מוכיח שהם מנסים להסתיר משהו. זה קרה לי עם הספינה קארין איי. שאלתי את דובר צה"ל תחת איזה דגל הספינה שטה. חמש פעמים הם הבטיחו לי שיבדקו, בסוף הם אמרו שיודיעו על זה במסיבת עיתונאים. כשלא הודיעו חזרתי אליהם עם השאלה, והם ענו שזה סוד צבאי כמוס. למחרת פורסם שהספינה שטה תחת דגל של טונגה. זה לא היה סוד בכלל. במדינה הזאת אין סודות ואם מתברר שדובר צה"ל שיקר, הוא גורם לעצמו ולמדינה נזק הרבה יותר גדול".

דיווחים סותרים

 

זה קרה בדיון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת ביוני 2001, שעסק במותן של שלוש נשים בחאן יונס מירי פגז. קצין שהופיע בוועדה אמר שהפגז היה מסוג מעיך, אף שזה היה פגז פלשט, שהוא קטלני יותר. דובר צה"ל, רון כתרי, יצא מיד להגנתו של הקצין, אמר שצה"ל וקציניו אינם משקרים וכי הדיווח מהשטח לא הגיע בשלמותו ולא היה בדוק די הצורך.

 

"אני רוצה מאוד להאמין לדובר צה"ל", אומר יוסי שריד, חבר ועדת חוץ וביטחון שהתעמת עם דובר צה"ל בעקבות ההטעיה, "אבל לצערי בשנה האחרונה האמינות שלו בשפל והיום כשאני שומע הודעה שלו אני אומר לעצמי או שזה נכון או שזה לא נכון. כשיש מידע אחר או כשזה לא מסתדר עם השכל הישר, אני לא מאמין. בעבר לעגנו לדיווחים המצריים, היום אנחנו כמו הדיווחים ההם וזה מקח טעות. האמת יוצאת לאור די מהר, אז מה עשינו? גם האמת יצאה לאור וגם נגרם נזק".

 

כך קרה בפרשת שלושת החיילים שנחטפו בגבול לבנון ב-7 באוקטובר 2000. הודעת דובר צה"ל הייתה קצרה: "בשעות אחר הצהריים נחטפו שלושה חיילי צה"ל בידי החיזבאללה בזמן שהיו בפעילות מבצעית על גדר המערכת באזור רכס הר דב שבגבול הצפון". שלושה ימים אחר כך פורסם התחקיר הראשוני של אלוף פיקוד הצפון, גבי אשכנזי. בתחקיר הועלתה השאלה, מדוע נעו החיילים לעבר השער בגזרת הר דב, למרות שהפקודות אסרו על כך.

 

למחרת נשלח לתקשורת מפקד עוצבת געש, שבמסגרתה פעל גדוד ההנדסה של שלושת החטופים. במסיבת עיתונאים המשיך תא"ל צבי גנדלמן את הקו הרשמי של הצבא, שהאשים בחטיפה את החיילים עצמם. "אין לנו תשובה על השאלה למה הם ירדו לשער הגדר בניגוד להוראות מפורשות", הוא אמר. באותו יום חיזק הרמטכ"ל את הקו הזה, כשאמר ששלושת החיילים היו אמורים לעצור בתצפית כקילומטר מהמקום שבו נחטפו, עד שיחבור אליהם כוח נוסף. אילו קוימו ההוראות, התוצאה הייתה שונה.

 

ההתבטאויות הללו הולידו גל של שמועות, כאילו החיילים באו אל השער כדי לבצע עסקת סמים. רק ב-16 באוקטובר, תשעה ימים אחרי החטיפה, הכחיש רון כתרי את השמועות. חיים אברהם, אביו של אחד משלושת החטופים, מתקשה לסלוח. "היה פה ניסיון של כמה קצינים לנקות את עצמם ודובר צה"ל לא נתן תשובות בזמן אמיתי. עבר שבוע עד שהוא הכחיש את השמועות על עסקת סמים, מי יכול היה להגן על כבודם של בנינו אם לא דובר צה"ל? והוא העדיף לטמון את ראשו בחול ולנהוג כבת יענה".

 

שבוע ימים לפני החטיפה נהרג בצומת נצרים הילד מוחמד א-דורה, בן 12, שנקלע למקום עם אביו. במקום התפתחו חילופי אש בין חיילים ישראלים לפלשתינאים. הילד ואביו ניסו להסתתר, אך נפגעו: הילד נהרג, אביו נפצע. צוות צילום של פראנס 2 עם העיתונאי טלאל אבו רחמה תיעד את האירוע והגיע למסקנה שהילד נהרג מאש ישראלית. שארל אנדרלין, ראש הסניף הישראלי של הערוץ הצרפתי, ביקש תגובה. הודעת דובר צה"ל הייתה סתמית ומתחמקת: "החל משעות הבוקר החלו הפרות סדר שהתפתחו לירי. חלק מהאירועים החלו כאשר אזרחים ושוטרים פלשתינאים לבושים באזרחי ירו על חיילי צה"ל. אירועי היום בדרום כללו, בין השאר, יריות בצומת נצרים. אין לצה"ל כל אינטרס שהעימות יתפשט, מטרתנו למנוע את הסלמת האירועים, להפסיק את האש ולמנוע שפיכות דמים ואלימות".

 

יש לי אמון מלא בטלאל שעובד אתנו כבר הרבה שנים, אומר אנדרלין. "אין לי שום ספק שהירי בא מהעמדה הישראלית. דובר צה"ל הוציא תגובה כללית, בלי לבדוק. הייתי מבין אם הם היו אומרים שהם חוקרים את העניין, אבל הם לא עשו את זה. כל צד מנסה להגן על שלו ואני פה לחפש את האמת שבסופו של דבר תורמת לצד שדבק בה. האמת היא היסוד של כל דמוקרטיה".

התמונות שצילם הצוות של פראנס 2 שודרו בכל העולם ועוררו תגובות סוערות. ב-1 באוקטובר הוציא דובר צה"ל הודעה מעורפלת נוספת. "הפלשתינאים עושים שימוש ציני בנשים ובילדים על ידי הבאתם למוקדי אלימות בשטחים. האירוע החל בירי חי ומכוון, השלכת חומרי נפץ ותבערה על ידי פלשתינאים לעבר כוחות צה"ל והסתערות של מאות מתפרעים לעבר מאחזי צה"ל. במקום התפתחו חילופי אש כבדים והתמונה התמקדה רק בפגיעה בילד ובאביו שנקלעו לקו האש". בסוף ההודעה קובע דובר צה"ל ש"לא ניתן היה לזהות את מקור הירי".

 

ב-3 באוקטובר אמר האלוף משה יעלון, סגן הרמטכ"ל, שההערכה היא שהילד נהרג מאש כוחותינו, "אולם הדבר נעשה בשוגג". למחרת חיזק האלוף גיורא איילנד, ראש אגף מבצעים במטכ"ל, את גרסת יעלון. "ככל שאנחנו מבינים הילד נפגע מאש שלנו", הוא אמר. דובר צה"ל קבע שדברי האלוף איילנד הם גרסת צה"ל, אבל ב-10 בנובמבר חזר לסורו ואמר ל"במחנה" שאי אפשר להוכיח מי פגע בילד. "כפי שיש כאלה שטוענים שהוא נהרג מאש כוחותינו", אמר כתרי, "יש כאלה שמוכנים להישבע שהוא נורה על ידי אש צולבת פלשתינית, פרועה, לא מכוונת".

 

הכחשות תמוהות

 

גם ארגון רופאים לזכויות אדם מצא שורה של מקרים שבהם דובר צה"ל הכחיש אירועים שהתרחשו. "אנחנו מביאים להם מקרים מבוססים והם בדרך כלל אומרים שהטענות לא מוכרות, שהחיילים אמרו ששום דבר לא קרה", מתלונן תומר פפר, מנכ"ל הארגון. "ברור שזה מה שהחיילים יגידו, אבל לא מובן למה דובר צה"ל מאמין להם ולא מביא לפתיחת חקירה".

 

לפפר יש כמה דוגמאות. לפני כשלושה חודשים, בלילה שבין 7 ל-8 בנובמבר 2001, הובא התינוק עבדאללה אבו-זיידה בזרועות אמו מהכפר קטנה למחסום רמות, בדרכם לבית החולים אל-מוקסד. התינוק חולה במחלה כרונית ומטופל אצל רופאה ישראלית. החיילים במחסום לא נתנו לאם ובנה לעבור. היא חזרה למחרת בבוקר. כשהגיעה לבית החולים הילד היה במצב קשה. "דובר צה"ל אמר לנו שהטענות אינן מוכרות, למרות שקל מאוד לבדוק אותן", אומר פפר.

 

מקרה נוסף אירע בבית רימא בלילה שבין 23 ל-24 באוקטובר. אחרי פעולת צה"ל בכפר ניסו אמבולנסים של הסהר האדום להיכנס כדי לטפל בפצועים. "דובר צה"ל אמר שהאמבולנסים נכנסים לכפר למרות שהוא ידע שהכפר סגור והאמבולנסים לא רשאים להיכנס", אומר פפר. "ב-22 באוקטובר צה"ל נכנס לבית לחם. קיבלנו דיווח משני בתי חולים, הולי פמילי ואל-חוסיין בבית ג'אלה, שהצבא יורה על בתי החולים. באל-חוסיין השומר נהרג. אני במו עיני ראיתי כתמי דם, פגיעה במבנה ואמבולנס מנוקב. בהולי פמילי פונתה מחלקת הפגים בגלל הירי. דובר צה"ל טען שלא היה ולא נברא וצה"ל הוא צבא הומני שמשתדל לא לפגוע באזרחים".

 

רון כתרי נכנס לתפקיד דובר צה"ל ביוני 2000, והכריז על עידן של פתיחות ושקיפות. אבל בספטמבר 2000 הפיץ דובר צה"ל חוברת ששמה "כללים להופעה לפני התקשורת", שעותק ממנה הגיע לידי כתב "כל העיר", אורי בלאו. תחת הכותרת "עשה ואל תעשה בראיונות" מדריך דובר צה"ל את החייל המתבקש להתראיין: "אינך מחויב לומר את כל מה שידוע לך". *

 

 

דובר צה"ל: אף פעם לא הוצאנו הודעה שקרית

 

מפקד יחידת דובר צה"ל, תא"ל רון כתרי, הוא איש מודיעין שבתפקידו האחרון היה מפקד בית הספר למודיעין. כבר ב-94' הוא רצה להתמנות לדובר צה"ל, אבל התפקיד ניתן לעמוס גלעד ואחר כך לעודד בן עמי. כתרי השתחרר מהצבא, ניהל את בית הספר הריאלי בחיפה, אבל לא ויתר על החלום. באוקטובר 99' הודיעו ראש הממשלה ושר הביטחון על מינויו הצפוי לדובר צה"ל.

 

"דובר צה"ל הוא חלק מהמערכת הצבאית ובאופן טבעי הוא משמש מכשיר בידיה", אומר כתרי בתגובה על הטענות המפורטות בכתבה. "הוא סובייקטיווי ביחסו לעימות ובאופן לא מפתיע נוטה לצד של לובשי המדים. הוא המסביר הצבאי, הוא לא אובייקטיווי במהותו".

 

גם על חשבון האמת?

 

"יש הבדל בין אמת, כל האמת ורק האמת. במקרים מסוימים אני לא מסוגל להתחייב על כל האמת משיקולים של ביטחון שדה ושל חוסר יכולת לבדוק עד הסוף, ואלה המקרים שמחוללים את המהומה. אבל אם לא אמרתי את כל האמת זה עדיין לא אומר שאמרתי שקר. אף פעם לא הוצאנו הודעה שקרית".

 

איך זה שרוב העיתונאים הזרים וכמה עיתונאים ישראלים משוכנעים שאתם משקרים לעתים קרובות?

 

"לאנשים יש תפישת עולם והם מוצאים בצבא קולב נוח מאוד לתלות עליו את תפישותיהם. אם למאן דהו יש ויכוח עם המדיניות של צה"ל, הפתרון להאשים את הדובר הוא שטחי ומופרך. אנחנו לא מושלמים, אבל להפוך אותנו למערכת לא אמינה זה פשוט לא רציני. אני לא אוהב את זה, אבל אני חי עם זה".

 

אתם ערוכים להתמודד עם המידע הרב שמציף את המערכת?

 

"הייתי שמח אילו היו לנו מערכות יותר מתוחכמות, טלפונים לווייניים, כלי רכב ממוגנים, האנשים שלי מוגבלים בניידות בשטח כי אין להם כלי רכב ממוגנים, אין שכפ"צים מתאימים".

 

החיילים והקצינים בשטח משתפים אתכם פעולה כדי להגיע לחקר האמת?

 

"זה יותר טוב מאשר בעבר, אבל זה עדיין לא מספק אותי".

 

איך אתם בודקים מה קרה?

 

"קודם כל מסתמכים על דיווח של כוחותינו, גם על מקורות אחרים, כמו אונרוו"א והצלב האדום, אבל בעיקר על החיילים בשטח".

 

איזו סיבה יש להם להודות בטעויות?

 

"כשיש היקף אירועים כה גדול, למערכת צבאית הייררכית אין ברירה אלא להסתמך על דיווחי הכוחות מהשטח. אנחנו סומכים על המפקדים, אין לנו ברירה, המערכת הזאת נשענת על אמון של כל דרג באלה מתחתיו".

 

על הריסת הבתים ברפיח אומר דובר צה"ל: "עשרות בתים שוטחו בחודשים האחרונים בלי שזה יעורר שום תגובה. כאן הפלשתינאים ניסו להסיט את העיסוק בספינה לדבר אחר. הגרסה שלנו הייתה אחידה: הבתים לא היו מיושבים. אני יודע על להקות של פליטים שמסתובבים בין הריסות של בתים, מפזרים צעצועים כדי שזה ייראה מיושב".

 

למה אתם לא מפרסמים צילומי אוויר כדי להוכיח את גרסתכם?

 

"נפרסם עם סיום התחקיר".

 

*על נסיבות חטיפתם של שלושת החיילים: "עבר זמן עד שידענו מה בדיוק קרה, מההתחלה אמרנו שאנחנו לא יודעים מה הם עשו שם, מפני שלא ידענו. רק אחרי שלושה חודשים, בעקבות דו"ח פלד, ידענו מה קרה שם".

 

* על נסיבות מותו של מוחמד א-דורה: "בזמן נתון לא היה אפשר לזהות את מקור הירי. לקחנו אחריות, אבל למדנו מהמקרה הזה לא לצאת בהכרזות זריזות ולקחת אחריות, כדי לגלות אחר כך שהמציאות שונה. הפלשתינאים לא נתנו לנו לבדוק את הגופה".

 

* על הירי לעבר ביתו של ג'יבריל רג'וב: "לא ניסינו לפגוע בו ואת זה אמרנו מהתחלה. הוא בכלל לא היה בבית כשזה קרה. ארז וינר אמר שהוא ידע שזה ביתו של רג'וב והוא ירה אל מקור הירי".

 

*על השקר לוועדת החוץ והביטחון: "הדיווח של הקצין היה מוטעה, הודינו שטעינו".

 

על יתר הטענות ענתה סא"ל מירי רגב, ראש ענף תקשורת:

 

*מות הילדים בחאן יונס: "יכול להיות שמיד חשבו שזה מה שקרה, אבל רצו לבדוק כדי לתת תשובה יותר אמינה ומדויקת".

 

* כניסת האמבולנסים לבית רימא: "נתנו טיפול ראשוני וכשהתאפשר, האמבולנסים נכנסו".

 

*ירי על בתי חולים: "אני לא מכירה את זה, הצבא לא יורה על בתי חולים".

 

1,960 הודעות של דובר צה"ל

 

דובר צה"ל כפוף לראש אגף מבצעים, אבל בעניינים הגדולים עובד מול הרמטכ"ל. ביחידת דובר צה"ל משרתים 200 חיילים בשירות סדיר והיא מחולקת לשישה ענפים: ענף תקשורת חוץ, בראשות סא"ל אוליביה רפוביץ; ענף קשרי חוץ, סא"ל אדיר חרובי; ענף מידע והסברה, סא"ל אורלי גל; ענף ארגון והדרכה, סא"ל רונן ענבר; יחידת הסרטה, רס"ן יוחאי מיכאל; וענף תקשורת, סא"ל מירי רגב.

 

ענף התקשורת מטפל בתקשורת הישראלית ומחולק לארבעה מדורים: מדור כתבים צבאיים, שמטפל בכל השאלות של 22 הכתבים והפרשנים הצבאיים; מדור תקשורת יומית, שמחולק לתא עיתונות כתובה ותא עיתונות אלקטרונית, ומטפל בשאילתות של יתר הכתבים בתקשורת היומית הארצית; מדור תקשורת מקומית, שעוסק בשאלות ובפניות של המקומונים, הרדיו והטלוויזיה האזוריים, ירחונים ושבועונים; ומדור תכנון וייזום, שעוסק בפרויקטים מיוחדים כ"שירותרום" וביוזמות שונות, כהזמנת עיתונאים לאירועים. כמו כן יש בענף התקשורת "חדר מצב דוברות", שמטפל בכל העניינים הבוערים. הודעות דובר צה"ל יוצאות מתוך חדר המצב.

 

מאז תחילת האינתיפאדה הנוכחית התקבלו ביחידה 3,429 בקשות לעזרה (ראיון, ביקור ביחידה וכו') מעיתונאים ישראלים ויותר מאלף פניות של עיתונאים זרים; קרוב ל-5,000 שאילתות של עיתונאים זרים וישראלים. דובר צה"ל הוציא בתקופה הזאת 1,960 הודעות.