דמוקרטיה מגויסת

דני רשף, מושב חוסן, 1.5.01

 

מאז מלחמת העולם השניה רווחת המגמה בדמוקרטיות המערביות להעמיד את האזרח במרכז ואת המדינה כאמצעי לרווחתו, רמת חייו וביטחונו האישי. מערכת ענפה של חוקים עוסקת, באותן דמוקרטיות, בכבוד האדם וחירותו, בחופש המצפון ובחופש העיסוק. במדינות אלו התפתחה מערכת מסועפת המטפלת בתלונותיו ותביעותיו של האזרח מהמדינה, נציבי קבילות לאזרחים ומערכת החוק והמשפט. במקרים רבים מכירות הדמוקרטיות אפילו באחריותן לנזקים נפשיים הנגרמים לאזרחיהן מפעילות המדינה. מצד שני לא התפתחו כלים המאפשרים לדמוקרטיות לתבוע אחריות מקבילה מהאזרחים לשלומה של המדינה.

 

במדינות אלו, לרוב, גיוס החובה לא קיים כלל דוגמת המדינות הסקנדינביות ודוברות האנגלית. בשאר הדמוקרטיות גיוס החובה ריק מתוכן ורוב גדול ומוחלט מהנוער לא נקרא כלל לגיוס.

 

ישראל הדמוקרטית עדין נאבקת על קיומה ורווחתה אך משבחרה, בצדק, בשיטה הדמוקרטית איבדה, בפועל, את יכולתה להתמודד עם אלה המסרבים, מכל סיבה שהיא, להתגייס לצבא. במקום שהחינוך ותחושת האחריות לא מובילים את הנוער לצבא גם המדינה בחוקיה לא יכולה להושיע.

 

המגמה השניה היא ירידת משקלם של הלוחמים בשדה בסך העוצמה של צבאות מודרניים. מערכות טכנולוגיות ואלקטרוניות מורכבות מגבות כל מטוס, טנק, תותח ואפילו חיל חי"ר בשדה הקרב. צוות טכנאים מיומן  שקול, בתרומתו לביטחון, לגדוד חי"ר. צוות זה לא יכול להחליף את גדוד החי"ר ולהתחלק אתו בנטל אך אי אפשר בלעדיו. אכן, בצבא ארה"ב יש מאחורי כל חייל לוחם נגררת תומכת של לפחות 40 חיילים אחרים שיכולים לסייע ולהכריע בקרב אבל לא להתחלק בנטל. גם בצה"ל  המגמה, פחות לוחמים ויותר תומכים ומסיעים בעורף היא בלתי נמנעת.

 

המגמה השלישית היא העלייה במחיר ובזמן ההכשרה המקצועית. הכשרת הלוחם הפשוט ביותר, מקצועית ונפשית, לוקחת כשנה. התמחות מקצועית או פיקודית נמשכת לפחות חצי שנה. במקרים רבים אין שרות החובה מספיק להכשרה, התמחות, הדרכה וגם מילוי תפקיד מבצעי. מועמדים  לטייסים, חובלים, קצינים בכלל, תפקידי קשר, מודיעין ותפקידים אחרים נדרשים לחתום לתקופת קבע נוספת. הרבה יותר זול להאריך את שירותו של החייל בתנאי שכר טובים מלהכשיר לו מחליף שבזמן קצר יוחלף גם הוא.

 

המגמה הרביעית המאפיינת דמוקרטיות היא תביעת השוויון של הנשים המקבלת גם את ביטויה בחוק. העלייה בחשיבות התפקידים העורפיים ותומכי הלחימה בצבא מאפשרת לנשים להשתלב במגוון עצום של תפקידים בצבא באופן שוויוני.

 

שינויים אלה במבנה הצבא ובתפישות החברתיות של המדינות הדמוקרטיות מחלחלות אל חיינו בישראל ומעצבות את פני הצבא ואת תרבות הגיוס לצה"ל. גם העובדה שישראל נמצאת במאבק רצוף על קיומה הפיזי ואופייה התרבותי לא יכולים לשנות את התהליך. הסיסמאות 'כל העם צבא', 'גיוס לכולם' ו'חלוקת הנטל' הביטחוניות אינם ולא יכולים להיות תקפים לישראל דמוקרטית. במקום להיאחז בסיסמאות עבר ריקות מתוכן רצוי וחייבים, באופן יזום, להתאים את תורת הביטחון ומדיניות הגיוס למהות הדמוקרטית של ישראל.

 

דמוקרטיה מגויסת לאורך זמן, כפי שהיינו בעבר, אינה הכרחית להמשך שגשוגה של מדינת ישראל אך בעיקר אינה אפשרית יותר.