חוויות - צומת גלילות צומת הקאנטרי

 

איילת קלטר, 29.3.02

 

 

לתומנו חשבנו שאנחנו באזור "הבעדנקים", אבל מהר מאד הבנו שמרבית קהל היעד שלנו הינם מתנחלים, מה שמראש עושה את העניין למעניין יותר בלשון המעטה.

 

רובם היו בדרך לחוצה שומרון בדרך אל

ו"גייס חמישי" היה בבחינת מובן מאליו עבורם.

ומעכשיו מעיני אני.

לי העמידה בצמתים קשה.

ומה שעושה את העניין לקשה יותר זה הקושי לספק מסר ברור ומהוקצע.

רעיון חד וישיר היה מאפשר לי להעביר את דברי באופן משכנע יותר.

 

הפלריגים מעוררים בעייתיות עצומה היות וכלל לא ברור למביט בהם מאיזה צד של המפה הפוליטית הם באים.

 

מעבר לזה שהפליירים דלים במידע ראשוני ברור ומפתה.

 

בצומת אין זמן לשיחות של ממש והמסר צריך להיות ברור ומשכנע, לפחות את אלה שקרובים אלינו בדעותיהם.

 

צריך לזכור שהאנשים במרכז עייפים מעוד קבוצת מחאה. אנחנו צריכים לבוא ממקום אחר כדי לחדור, לרענן ולעודד.

 

אפשר אולי למשל לחרוג מהצבע הבנאלי של הכחול לבן ולהכניס צבעים אחרים.

 

המסר הוא מסר בעדניקי, מסר של תקווה אז אולי צבעים ברוח זו שימשכו את העין לשונה, לאחר. מה יקרה אם נהיה אחרים?

 

יהיה בזה משהו מסקרן ומרענן לא?

מה על צבעים של צהוב ואדם? או ורד? וכד'

ואותו כנ"ל הפליירים והסטיקרים.

 

מעבר לזה אני חייבת להגיד שהיו גם כמה קריאות עדוד נעימות.

והכי חשוב צוות הפעולה היה נפלא וזה הרי הכי חשוב.

 

ואם נהיה לרגע קצת רציניים ביום עצוב זה אני עדיין חושבת שגיבוש רעיוני אחיד וברור חייב להיות מנוסח בכאן ועכשיו. זה הכי הכי חשוב.

 

חג שמח ושקט