יום שישי  כ"ט בטבת התשס"ג                                                                     3.1.2003

 

 

מפגש תנועות ההיפרדות לתמיכה בתושבי בית שאן והקמת גדר ההפרדה

 

 

מקום המפגש: מתנ"ס בית שאן.

משתתפים: כ-70 אנשים (פיני קבלו – ראש עריית בית שאן, יעל שאלתיאלי – יו"ר מועצה אזורית בית שאן, דני עתר – יו"ר מועצה אזורית גלבוע, אלוף מיל. עוזי נרקיס, אליק רון, זהרה ענתבי, ברוריה שרון, רוני ענבר, גיורא ענבר, גברי גורן, חיימי שניידר, יחיעם פריאור, אריק אכמון, אליק רון, עמוס גורן, דני מור, תושבי בית שאן, חברי קיבוץ מצר ועוד אנשים טובים)

 

אליק רון: באנו לשאול למה אין גדר?

 

בלה: (אלמנתו של מוטי אברהם) מי ישמור עלינו? מה עושים כדי לשמור עלינו? איפה ואיפה? מחכים לעוד פיגוע?  הילד שלי פוחד. כל האורות דולקים בבית. הוא פוחד לצאת מהבית. ילד בן תשע, יתום. הוא יודע שירו באבא צרור בפנים. הוא אומר: "אימא את לא מבינה שבמצב של היום אני פוחד". במדינה שלי לא עושים את מה שצריך לעשות. אנחנו יושבים על גבול מופקר. אני כועסת, אני פוחדת, אין לי ארץ אחרת. יש לי צוואה – לא לשתוק. לפחות גדר יכולה למנוע כמה פיגועים.

 

עוזי דיין: (אלוף מיל.) אנחנו נמצאים במלחמה למעלה משנתיים ולא עושים הכל כדי לנצח – לשלב מרכיב התקפה ומרכיב הגנה. הגנה צריכה קו הגנה ברור עם גדר ביטחון שהייתה צריכה להיות כבר היום. מול בית שאן אין אפילו תכנון לגדר. למה זה לא קורה? למה לא עושים גדר? אין בעיית תקציב, הגדר תשלם את עצמה תוך פחות משנה אם היא תמנע עשירית מהפיגועים. יש כתובת – ראש הממשלה ושר הביטחון. זה לא קורה כי אין אחריות לאומית. זה מובן לפיני קבלו, דני עתר ויעל שאלתיאלי אבל זה לא מובן לכולם. עכשיו עושים כל אחד לעצמו. אסור למדינה להפריט את הביטחון שלה. אסור לחכות. לעשות את זה עכשיו. לתכנן תוך שבועיים ולהטיל על הצבא את ההגנה על הגדר. תוך חצי שנה אפשר שתהיה גדר לכל האורך. זאת החובה וזאת האחריות לביטחון העם.

 

פיני קבלו: (ראש עריית בית שאן) מאז הפיגוע בבית שאן אני משתדל שלא לתת לעניין הגדר לרדת מהכותרות. לפוליטיקאים מאוד נוח שנרד מזה. כל יום אני מבקש משר הביטחון לוח זמנים. כולם אומרים שיהיה בסדר. אף אחד לא נותן לוח זמנים. יש קבלנים שמוכנים להתחיל מחר את הגדר. הפוליטיקאים לא רוצים את הגדר. הגדר מצד ירדן שמרה עלינו. היום המערכת פתוחה ופרוצה. אנחנו חייבים ללחוץ וללחוץ. אי משתתף בצערם של הנשים בלה ותמי שאבדו את בעליהם ורפי שאיבד אח ופיני פרץ שאיבד אח ויש משפחות פגועות שהגיעו גם מקיבוץ מצר. שר הביטחון הבטיח שיגיע תוך שבוע עד עשרה ימים.

 

נילי: (קיבוץ מצר) אין לי מה להוסיף. היינו קיבוץ מאושר. קיימנו דו-קיום עם השכנים הערבים ופתאום אחרי חמישים שנה פגעו בנו והקיום הזה מעורר. צריך לחזק את הקיום ואז להמשיך בדו-קיום. נשים גדר בינינו ונחייה משני עברי הגדר. אנשים ננעלים בבתים. שמו סורגים ודלתות פלדה. מחר יעשו גדר במאור ואחר כך ביישובים נוספים. אי אפשר להקיף את כל היישובים צריך לעשות גדר. הנכדה שלי מפחדת מאנשים שהולכים עם ידיים בכיסים כי הם יכולים להוציא נשק ולפגוע בנו.

 

תמי: (אלמנה) אני מודה לכם שבאתם. הלוואי שיהיו אנשים שיתעוררו שיעשו גדר. אנחנו מחכים לתוצאות החקירה של הפיגוע בבית שאן כי היו הרבה מחדלים. רק שאלה יהיו הנופלים האחרונים.

 

רפי: אני רוצה להודות לאורחים שהגיעו. אני ממלא מקום ראש העיר. אחי נהרג בפיגוע שהיה ביום הבחירות לראש הליכוד. אני מבקש מכל הנוכחים שנצא מפה מאוחדים ונקבל החלטות איך ממשיכים בקשר לגדר ההפרדה. אנשים בודדים יכולים להכריע. צריך להטיל אולטימטום על ראש הממשלה ושר הביטחון שיקבלו החלטה בימים הקרובים. לא לחכות לבחירות.

 

גיורא ענבר: אינני מצליח להבין איך אנשים מבית שאן ומצר שאומרים דברים כל כך נכונים ופשוטים לא מצליחים להשפיע על המנהיגים שיפסיקו להשקיע במקומות לא חשובים במקום בית-אל שישקיעו בבית שאן. הם צריכים לעשות את זה עכשיו אם לא צריך להראות להם שהם הפסידו את הסיכוי שנאמין להם.

 

גברי גורן: אל ממשלת ישראל: אנו, אנשי בית שאן, מצר... קוראים לבנות גדר.

 

מימון: (תושב בית שאן) הם היו אנשים שעבדו פה. על איזו אחדות מדברים כאן? אם ערן דוד לא היה עומד פנים מול פנים אני לא יודע איך זה היה נגמר. על הגדר צריך עכשיו לצעוק. הם עבדו פה שנים. מפה צריכה לצאת הצעקה לבנות גדר. מוטי סידר עבודה לאנשים ולא לא הייתה עבודה בכלל.

 

------: לבקשתו של פיני אנחנו מתארגנים בשיירה ועולים לגלבוע לראות כמה קצר המרחק. נצא דרומה לשדה תרומות ומשם ימינה ונעלה לגלבוע דרך מירב מול הכפר ג'לבון ממנו יצאו המחבלים.

 

כתב: דני מור