שלא יעבדו עליכם

 

 

 

אסתר אלכסנדר כבר ראתה הכול, במשך שנים היא שימשה יועצת כלכלית של כמה שרים

 

מיכל קפרא, מעריב, 8.11.02

 

 

מדינת ישראל הולכת שוב לבחירות וכולם מדברים על תקציב המדינה. הממשלה, כמה נדיר, אפילו נפלה בגללו. בעיתוי מקרי אך מופלא, הגיע גם דוח העוני. עבה, עתיר סטטיסטיקות, חסר פנים.

 

אחריו יגיעו גם הקיצוצים הנוספים בתקציב, בשכר, בפנסיה, בקצבאות הביטוח הלאומי. ומה אנחנו יודעים עליו, על התקציב? התשובה פשוטה - כלום.

 

אסתר אלכסנדר. מי מרוויח מהעוני?

צילום: פלאש 90 

 

ומה מספרים לנו? שתקציב המדינה החדש יילחם במיתון, יוריד את האבטלה, יביא לצמיחה. נשמע מצוין. הרי, האמת, אנחנו לא ממש מבינים בכלכלה. ולא רק שאנחנו לא מבינים בכלכלה, אלא שהכלכלנית אסתר אלכסנדר מספרת לנו שיש מי שטורח מאוד שלא נבין בכלכלה. "ככל שגדל הטשטוש של המונחים והמושגים, כך נותרת הבנת הכלכלה בידי כת סגורה - אקדמאים, פוליטיקאים ועיתונאים - שזוכים בגלל הבורות הכללית לתחושת כוח ועוצמה. הבנת הציבור, היא אומרת, רק תפריע לניהול ותביא להתערבות שאיש לא רוצה בה".

 

זו רק אחת האמיתות שמטיחה בפנינו אלכסנדר, מי שהייתה במשך שנים יועצת כלכלית של כמה שרים וחיברה ספרי כלכלה, בהם "כוח השוויון בכלכלה".

 

האמת השנייה שלה היא, "שתקציב המדינה הזה יביא לצמיחה בדיוק כמו שהוא יביא גשם". לא רק צמיחה וגשם לא יביא, היא אומרת, להפך. "העוני יגבר, המיתון יעמיק והאבטלה תגדל. וכל זה נעשה במודע ובעיקר תוך הטעיה מוחלטת של הציבור, שלנו, של העובדים".

 

האמת השלישית על פי אלכסנדר, היא שהממשלה מאוימת, כמו בסיפור סחטנות מהסוג הזול ביותר, ואנחנו, אזרחי המדינה רדופי המיתון, בעצם משלמים את מחיר הכניעה.

 

שלב אחר אלכסנדר משרטטת את המציאות הכלכלית, את הסיבות האמיתיות לבניית התקציב הזה, לתעמולה חסרת השחר שעושה לו הממשלה ולסיבות האמיתיות, שכל כך טורחים להסתיר מאיתנו.

 

אבל הלב נכמר ואי אפשר שלא להתחיל בדוח העוני. דוח סטטיסטי, שהוא על תקן סימפטום למצבנו הקיומי, רמז קטן למה שעוד צפוי לנו. ומכל ההתייחסויות דווקא שאלה אחת קשה ראוי שתישאל - מי מרוויח מהעוני? מנקודה זאת מתחילה משנתה של הכלכלנית הבכירה.

 

כסף מקוצץ וריביות

 

 "כאשר השכר יורד ונשחק, אנשים מובטלים, הקצבאות והפנסיות מקוצצות, הריביות עולות - כל זה מגדיל את רווחי ההון. הכספים הללו הרי לא נעלמים בחלל. מישהו מרוויח מזה. נאמר שמפטרים מאה איש ממפעל, או מקצצים משכורות. מה קורה לשכר שלהם? הכסף הזה לא נעלם. זה נשאר אצל בעלי ההון בכיס. הכסף הזה גם לא חוזר למשק כי במיתון אין איפה להשקיע ולכן רובו הגדול מוזרם לחו"ל. את כל הקניונים הגדולים בבודפשט בנו ישראלים. לא מזמן ראיתי פרסומות 'תבואו לבנות בטורנטו', והם באמת הולכים לבנות בטורונטו.

 

"אפשרות אחרת היא הזרמת הכסף 'המקוצץ' לבורסה. מעלים מניות של מפעלים באופן מלאכותי ללא שום קשר למצב המפעל. עושים רווחים ואחר כך כמובן הכול מתפוצץ. נתיב אחר של הכסף 'המקוצץ' הוא קניית מפעלים אחד מהשני. במקום מסחר בסחורות, החל להתפתח כאן מסחר במפעלים. מפעל עובר מיד ליד ומדובר בהרבה מאוד כסף שלא מוסיף דבר לתוצר הלאומי.

 

"אבל הדוגמה הטובה מכולן היא הריביות הגבוהות. ריבית היא לא רק אמצעי להכוונה של שער מטבע. זה קודם כול הכנסה ישירה של הבנקים מכיסם של העובדים, הלקוחות. ככל שהריבית גבוהה יותר כך הרווחים של הב נקים גדלים.

 

"הם המרוויחים הגדולים של משק הנמצא במיתון עמוק. ולכן הרכוש של בעלי ההון גדל על חשבון קיצוץ השכר, האבטלה, הריביות הגבוהות. ככל שהמיתון עמוק והמדיניות הכלכלית של הממשלה משמרת אותו, כך הולך יותר כסף מהעניים לעשירים".

 

אבל אומרים לנו שמיתון לא טוב לאף אחד. לא לעניים ולא לעשירים.

 

"זה אולי נכון לגבי חלק מאנשי התעשייה. בזמן מיתון אין לאנשים כסף לקנות מוצרים, אבל מצד שני, אסור לשכוח, שלכל אנשי הפיננסים כמו הבנקאים, אנשי הבורסה, זה מצוין. ככל שהאבטלה גדלה, הרווח שלהם גדל גם".

 

"עובדים עלינו"

 

 "הממשלה היא לא עקרת בית או פועלת שצריכה לעבוד בשביל הכסף שלה. היא פשוט צריכה להחליט כמה כסף יעמוד לרשות המשק. אפשר להחליט על יותר ואפשר להחליט על פחות.

"ההחלטה הנוכחית היא לקצץ. מקצצים בתקציב, בביטוח לאומי, בקצבאות, בפנסיות, בשכר. כך יוצא שאין כסף להשקיע בשום דבר. כל זה נעשה כדי לא להגדיל את הגירעון התקציבי שעומד היום על שלושה אחוזים. אחוז אחד שווה ארבעה מיליארד שקל. השאלה הגדולה היא - למה, בעצם, לא לעשות גירעון של חמישה אחוזים? אין שום סיבה לא לעשות את זה. הנימוקים ש'לממשלה אין כסף' ו'על ידי הקיצוצים נלחמים במיתון' - הם נימוקים שקריים. פשוט עובדים עלינו בעיניים".

 

איזו מוטיבציה יש לממשלה לשקר לנו?

 

"יש לכך כמה סיבות. הסיבה הראשונה היא שלאנשי הממון שמרווחים הרבה כסף מהמיתון יש השפעה גדולה על מדיניות הממשלה. זה לא סוד. הסיבה השנייה היא שישראל פועלת תחת מדיניות שאינה מיוחדת רק לה. היום יש מודה חדשה בעולם שנקראת 'מוניטריזם'. המדיניות הזאת שיש לה תמיכה חסרת הסבר גם באקדמיה וגם בעיתונות הכלכלית, מטיפה לגירעון תקציבי קטן, שחיקת שכר, ריביות גבוהות וכל אלה ללא סיבה עניינית.

 

"המודה הזאת מכונה גם 'ניו ליברליזם'. האידיאולוגיה הזאת יוצאת נגד כל התערבות ממשלתית במשק. מבחינתם, ממשלה זה רע הכרחי ולכן לממשלה המורכבת מפקידים לא יעילים, אסור להיות מעורבת בניהול המשק. על פי התורה הזאת, צמיחה נוצרת על ידי הורדת ההוצאות וקיצוץ בשכר.

 

"אבל הניסיון מלמד אותנו שהגישה הכלכלית הזאת יוצרת בדרך כלל מיתון וחוסר עבודה קבועים בגובה עשרה אחוז, ומביאה לפער גדול בהכנסות. האבטלה אגב היא כלי חשוב של השיטה כי היא האמצעי העיקרי המוריד את השכר. ברגע שיש אבטלה גדולה, כולם מפחדים שיפטרו אותם ומסתפקים במה שיש. לכן אין רצון ממשי להילחם באבטלה. השיטה הזאת, אגב, משרתת כמובן יותר את בעלי הון.

 

"הסיבה השלישית והעיקרית נקראת 'גלובליזציה'. ישראל מאוד רוצה להשתלב בתוך ה'גלובליזציה'. ומה זה אומר? שהממשלה מוותרת על זכותה להיות גוף עצמאי ומחליט בכל הקשור למשק. למשל, הורדת כל פיקוח על היבוא. השיטה הזאת גם דורשת את הורדת הפיקוח מעל המטבע. כל בעל הון יכול להכניס ולהוציא מטבע זר ככל העולה על רוחו. זה מה שנקרא להשתלב ב'גלובלזיציה'.

 

"הסיפור האמיתי הוא, שמאחורי השיטה הזאת עומדים בעלי ההון הגדול בעולם והם דורשים מדיניות כזאת. פשוט דורשים. אם הם לא מקבלים את המדיניות הזאת הם יכולים לנקום במדינה. הגורם הזה נקרא 'השוק' והוא בעצם מה שמכונה 'וושינגטון קונסנזוס', שמאגד את קרן המטבע הבין-לאומית, הבנק העולמי ומשרד האוצר האמריקני.

 

"מסע הנקמה שלהם מכאיב מאוד. אם מדינת ישראל, למשל, לא תקבל עליה את דרישותיהם איך לנהל את מדיניותה הכלכלית, הם יתקפו את השקל. כלומר ביום בהיר אחד הם עלולים להוציא פתאום את כל ההשקעות הזרות מהמדינה ובכך לגרום לפיחות עמוק בשקל ולמשבר קשה. כל האנשים, המוסדות, הבנקים ואפילו המדינה עצמה, שחייבים כספים בדולרים לחו"ל, לא יוכלו לעמוד בהחזרים בגלל ערך השקל מול הדולר וזה מוביל היישר להתמוטטות המשק. נקמה כזאת יכולה להביא למשבר פיננסי איום ונורא כפי שקרה בדרום-מזרח אסיה, בברזיל ובארגנטינה. לא מזמן עשו האמריקנים את התרגיל הזה גם לטורקים.

 

"השיטה הזאת של לחץ 'השוק', בעיקר על מדינות מתפתחות, יצרה עוני אדיר בעולם. העוני הזה משרת כמובן את האינטרסים של בעלי ההון. כאשר המשק נמצא במיתון עמוק והמטבע המקומי חלש, מגיעים בעלי ההון למדינות הללו, רוכשים שם מפעלים בגרושים, ועושים רווחים עצומים.

"ואנחנו, כדי להיות חלק מהגלובליזציה הזאת, מוצאים את עצמנו תחת מדיניות כלכלית המקצצת בתקציב, בביטוח הלאומי, בתעסוקה - וכל זה רק כדי לרצות את מה שמכונה 'השוק'. לממשלה שלנו אין שום רצון להילחם בכך, למרות שזה בבירור נוגד את האינטרס של המדינה ובוודאי של העובדים. הממשלה מפחדת מ'נקמת השוק'".

 

את מתארת בעצם ממשלה במלכוד. אולי יש מקום לחשש של הממשלה, אולי עדיף מיתון קשה על משבר פיננסי והתמוטטות?

 

"זה מלכוד. אבל מצד שני לא צריכים לפחד כל כך מנקמת השוק כי יש אמצעים להתגונן נגד זה, ומלזיה היא דוגמה מצוינת לכך. בשנים 97'-98' הופעלה 'נקמת השוק' על תאילנד, אינדונזיה, דרום קוריאה ומלזיה. ראש הממשלה החליט להילחם בשיטה והחזיר את הפיקוח על המטבע ואסר הוצאת מטבע זר. כל הגורמים של 'הוושינגטון קונסנזוס', הלא הוא 'השוק', התחילו לתקוף ולאיים על מלזיה, כשהם מגובים בעיתונות כלכלית רבת השפעה. הם הבטיחו להחרימם, לעקפם, להרסם. אבל ראש ממשלת מלזיה לא נכנע ובסופו של דבר, כל זה לא קרה והיום כל המשקיעים הזרים מתחרים להשקיע בה.

 

"לכן אין שום סיבה שגם אנחנו לא נמרה את פיהם ונחזיר את הפיקוח על המטבע, נקבע שער חליפין קבוע, נגדיל את הגירעון ונזרים כסף להשקעות - כי רק כך נוכל לצאת מהמשבר. בשורה התחתונה מדינת ישראל מקריבה את אזרחיה מפחד נקמת השוק".

 

"מה הקשקוש הזה"?

 

"למצב הביטחוני הקשה בוודאי שיש קשר, אבל הוא רק פקטור קטן. אי אפשר להתווכח עם העובדה שהתיירות התרסקה כמעט בעקבות המצב הביטחוני. אלא שהממשלה יכלה להזרים תקציבים לבניית מקומות עבודה חדשים ולהתמודד עם החוסרים שנוצרו. במקום זאת היא בחרה בקיצוצים ובהעמקת האבטלה.

 

"אם נסתכל בעולם, נראה כי חלק גדול מהמדינות שמצבן הכלכלי קשה, לא ראו מלחמות כבר הרבה שנים. מצד שני מדינת ישראל כל הזמן במצב של מלחמה, לפניה, אחריה או במהלכה - ובכל זאת הצלחנו להתפתח. המסקנה היא שאין צורך במצב ביטחוני קשה כדי לקיים מדיניות כלכלית כזאת, שמעמיקה מיתון.

 

"גם במצב מלחמה אפשר להזרים תקציבים לבניית בתי חולים, ותשתיות חשמל, ומים ורכבות וכבישים וכל אלה היו מייצרים מקומות עבודה ומפתחים את המדינה. לעלות האינתיפאדה אין קשר ישיר להחלטה לא להזרים כסף לפרויקטים חיוניים כל כך להוצאת המשק מהמיתון. זה לא רלוונטי. זו המדיניות המוניטרית שדיברנו עליה והלחץ של 'השוק'. אפשר אולי לומר שבגלל המצב הביטחוני, ישראל זקוקה יותר לגיבוי האמריקני ולכן יש ללחץ הכלכלי כוח גדול יותר.

 

"אבל מה חסר לנו? יש לנו ידע, יש כוח אדם, יש הון מושקע. מה הקשקוש הזה של 'אין כסף'? רק אלוהים יודע למה במצב קשה צריך לקצץ בתקציב. הרי כל מי שמבין יודע שקיצוצים רק יעמיקו את המיתון, האבטלה והמשבר.

 

"כל מי שאומר אחרת, אומר דברים מופרכים. קיצוצים מביאים צמיחה כמו שהם מביאים את הגשם. באותה מידה.גם ההפחדה הזאת, שאם יזרימו כסף והגירעון התקציבי יגדל תהיה אינפלציה גבוהה, היא פשוט שקרית. הזרמות כספים לא עושות אינפלציה. אינפלציה נגרמת בגלל פיחות המטבע.

 

"אין כוח להתנגד"

 

 "אין לשינויים בסדרי העדיפויות בתקציב שום ערך. לא פה נעוצה הבעיה. הבעיה היא במסגרת התקציב, כלומר בסכום הכללי שלו. כל מי שרוצה לשנות את המצב חייב לתבוע את הגדלת מסגרת התקציב על ידי הגדלת הגירעון. זה מדהים איך אף אחד לא קם ודורש את זה, זועק את זה. אריק שרון היה איש של תקציבים גדולים. ב-91', כאשר הוא כיהן כשר השיכון והבינוי, הוא הוציא כל כך הרבה כסף שגירעון התקציב עלה לשישה אחוזים. ועכשיו פתאום חייבים להתכווץ? מה קרה? לכן שינויים מהסוג של כספי התנחלויות ילכו לפה או לפה - אין בכך שום דבר.

 

"לדעתי, גם ראש הממשלה וגם האופוזיציה באמת הופחדו מהסצנריו של נקמת השוק וההתמוטטות הגדולה, אחרת אני לא יכולה להבין את המהלכים שלהם. אין בזה היגיון. אגב, מסע ההפחדות הזה יצא לציבור עם כל המהומה סביב הורדת דירוג האשראי של מדינת ישראל. זה היה רק מין רמז קטן לנקמת השוק ותראי איזו היסטריה הייתה פה. אין אומץ, אין תעוזה, אין כוח להתנגד".

 

האמת שהם נשמעים מאוד אלימים.

 

"זה נכון. הם אלימים מאוד. ג'וזף סטיגליץ, כלכלן אמריקני שזכה בפרס נובל, כתב על כך ספר שיצא נגד לחץ 'השוק' שמנצל את המדינות הלא המפותחות ומגדיל שם את העוני. ותאמיני לי שמה שאני מתארת זה רק אפס קצהו למה שהוא כתב.

 

"הדרך היחידה להילחם בזה, זאת מנהיגות חזקה ותנועה עממית פוליטית שהייתה מבינה באמת מה קורה ויוצאת למאבק. אבל כבר אמרנו שיש אינטרס גדול לא להסביר לציבור את כל המהלכים הללו, להשאיר את הציבור בבורותו. אף אחד לא רוצה שהמידע הזה יהיה ברור, פשוט וזמין. זאת צריכה להיות מלחמה פוליטית של המונים. אין דרך אחרת".

 

ובערב אמר שר האוצר בטלוויזיה, שברגע שיעבור התקציב, תחזור הוודאות למשק, היציבות תישמר, המצב ישתפר ומכולנו תידרש אחריות לאומית.