חוק וסדר/ בדרך לנשיאות

 

יחיאל גוטמן, מעריב, 8.11.02

 

 

ככל שזה נראה עתה, המערבולות הפוליטיות שמדינת ישראל נשאבת אליהן, בזו אחר זו, בעיקר בעשור האחרון, יובילו בהכרח לכינונו של משטר נשיאותי, דוגמת המשטר האמריקני.

 

לא בכדי סבורים ראשי הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו ואהוד ברק, כי המבנה הפוליטי הנוכחי של מדינת ישראל הוא בלתי אפשרי וטומן בחובו זרע של פורענות וכי רק משטר נשיאותי ייצב את המערכת הפוליטית הרעועה והמעורערת.

 

היציבות הפוליטית והאיתנות השלטונית הן אבני יסוד לכינונה של דמוקרטיה מתוקנת והיעדרן, כך הוכיחה ההיסטוריה, מהווה קרקע פורייה לעלייתם של משטרים עריצים וחשוכים שבינם ובין הדמוקרטיה אין ולא כלום.

 

מדינת ישראל, שקמה ב-1948 על חורבות המנדט הבריטי, שאבה לתוכה, בשל הצורך בהמשכיות ורציפות, את סדרי השלטון והמשפט הבריטיים וכך מצאנו את עצמנו מכוננים דמוקרטיה פרלמנטרית, משום שזה מה שלימדו אותנו הבריטים וזה נראה כמובן מאליו.

 

דמוקרטיה פרלמנטרית מתאימה בעיקר למדינות שהמבנה הפוליטי שלהן מבוסס על שתיים או שלוש מפלגות גדולות, כשאחת מהן זוכה בבחירות יש לה רוב יציב והיא אינה מתקשה להקים קואליציה איתנה ויציבה לתקופה של ארבע-חמש שנים, כך למשל אנגליה, צרפת וגרמניה. כבר מימי ראשיתה של המדינה התעוררו סימני שאלה אם המודל של דמוקרטיה פרלמנטרית מתאים בכלל למדינת ישראל על רקע הפלורליזם הפוליטי והקיטוב הרב כמעט בכל שאלה אפשרית. סימנים ראשונים של חוסר התאמה התגלו כבר בראשית שנות החמישים והשישים ואולם איכשהו עד למהפך ב-1977, ניתן היה לסבול את שיטת הממשל, משום שמפלגה אחת שראשיתה מפא"י והמשכה מפלגת העבודה הייתה הציר המרכזי שסביבו כוננו הקואליציות, שהבטיחו יציבות ושורשיות מסוימת אם גם במחיר סחטנות פוליטית, לעתים בלתי נסבלת ובלתי ראויה.

 

גם אחוז החסימה הנמוך שאימצה החוקה הישראלית - פרי נוסף של סחטנות פוליטית - מערער את היציבות.

 

המהפך ב-77' גרם לריסוקו של המשטר הפרלמנטרי בישראל עד דוק. מפלגות, שברי מפלגות ורסיסי מפלגות על רקע לאומי, על רקע אישי, על רקע חילוני ודתי, על רקע גזעי, על רקע עדתי ועל כל רקע אפשרי אחר, מעישון סמים ועד לגניבת זרע, הביאו לחוסר יציבות פוליטי שגרם לכך שכמעט אף ממשלה וגם הכנסת מ-1977 ועד היום, לא סיימו את חייהן בדרך הטבע.

 

הדמוקרטיה הפרלמנטרית הישראלית מתגלה בשיא כיעורה. לחצים, איומים, סחטנות, תאוותנות לא מרוסנת ובוגדנות גרמו וגורמים לציבור למאוס במשטר ולייחל למשטרים מסוכנים.

 

הניסיון החוקתי הכושל לכונן בחירה ישירה של ראש ממשלה גרם לתוצאה הפוכה. לא רק שמספר הסיעות בכנסת לא קטן, אלא שהאפשרות לבחור בפתק אחד ראש ממשלה ובפתק שני רשימה לכנסת העצימה את הפילוג ואת הפיצול, וביטול החוק היה הכרחי.

 

ההוויה הבלתי נסבלת של הפוליטיקה הישראלית עם הפלורליזם המוגזם והקיצוני, עם הקיטוב הנוראי בין ימין לשמאל, בין חרדים לחילוניים, בין מזרחיים לאשכנזיים, בין ערבים ליהודים, בין צעירים למבוגרים, בין התנחלויות לבין ערי פיתוח, בין מאחזים לבין גימלאים, בין תרבות הזמר המזרחי לתרבות הרוק המערבי ובין לבין כל שני משתנים שהולכים יחד גם אם לא נועדו, יביאו בסופו של יום לכינונו של משטר נשיאותי בדומה לדגם האמריקני. נשיא עם סמכויות ביצוע שייבחר בנפרד, ישירות על ידי העם, ובלי קשר לבחירות לפרלמנט ובמקביל יביאו ליצירת מנגנונים של איזונים ובלמים בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת. כך ורק כך תובטח יציבות השלטון ושורשיותו, תתגבר התמיכה העממית והציבורית בדמוקרטיה ויוסר האיום והחשש מכך שהמיאוס, הבחילה והדחייה של הציבור מהפוליטיקה העכשווית יביאו לכינונו של משטר אפל ומרושע.