זהירות, אין גבול לפניך!

 

איך הפך הטרנספר למושג שמדברים עליו בקול רם

 

שרי מקובר, מעריב, 22.2.02

 

 

"תשמעי בדיחה", אומר אביגדור ליברמן, שר התשתיות. "יש לי חבר, מפא"יניק ותיק, שגם כיהן כחבר כנסת בקדנציה הקודמת. השבוע שאלתי אותו מה הפתרון לסוגיית ערביי ישראל. החבר אמר: 'איווט, סוף-סוף הגענו לפתרון, אבל גנדי כבר גילה אותו לכולם'".

 

מצב רוחו המבודח של ליברמן, המצדד בטרנספר, מדגדג בשנה האחרונה רבים וטובים בימין, גם כאלה שסלדו עד לא מכבר מרעיון הגירוש. ככל שגוברת האלימות בשטחים, מתרבים גילויי המבוכה בחברה הישראלית ויותר ויותר קולות דנים בקול רם בפתרונות רדיקליים. אמנם הם עדיין מצויים במיעוט, אולם זהו מיעוט הגדל בהדרגה.

 

נוח להוקיע את הגזענות כאשר פניה גסות, קולה ניחר ואגרופה קמוץ. קשה יותר לזהות את הגזענות כשאוצר מילותיה עשיר, והיא עוטה גלימת שרים וחברי כנסת, רבנים והוגי דעות. בתנאים החדשים, מושג שנחשב בעבר למגונה מקבל לגיטימציה מכוח הגדרתו מחדש: אם כהעברת אוכלוסייה מרצון, אם כטרנספר הדדי, אם כהשקפת עולם של שכר ועונש, ואם כאיום בגירוש כצעד טקטי.

 

"הטרנספר אצלנו הוא בגדר נטיית לב", מסביר אורי אליצור, פובליציסט בולט בימין ועורך בטאון המתנחלים "נקודה". "ברור לנו שאי אפשר לגרש אוכלוסייה שלמה. העולם לא ייתן, הערבים לא יסכימו והחברה בישראל תיקרע לגזרים. תמיד ידענו שהטרנספר הוא בלתי אפשרי גם מהפן המוסרי וגם מהצד הפוליטי, אבל לאור האירועים האחרונים, אסור לפסול את הטרנספר כרעיון טקטי. כשם שלגיטימי לדבר על זכות השיבה שפירושה חורבן המדינה היהודית, כך צריך להיות לגיטימי לדבר על טרנספר שפירושו חורבן העם הפלסטיני. אם הם אומרים: 'לנו יש זכות להחזיר את ההיסטוריה לאחור ולהעיף את היהודים לים', אנחנו נאמר להם: 'לנו יש זכות לחיות על אדמתנו ולהעיף את הערבים לארצות השכנות'".

 

פריצת הסכרים

 

שנה וחצי של אינתיפאדה, רצח רחבעם זאבי באוקטובר 2001 ופנייתו ימינה של חלק מהציבור הביאו לשיח ציבורי בעניין הטרנספר דמויות בעלות סמכות ממעגלים נרחבים. כיוון שישראלים רבים איבדו את האמונה בדו קיום בין יהודים לערבים, איתרו מנהיגים את הפחד ואת השנאה, והפכו אותה לקרקע פורייה לצמיחת תנועות המעודדות "ציונות אכזרית".

 

ב-99' עדיין היה הטרנספר מושג שעליו נחלקו מפלגות הימין: אצל גנדי זה היה דגל. אצל בני בגין - "זוהמה מוסרית", כפי שאמר אז בכנסת.

 

אבל מאז יולי 2001 נחלשו סימני הגינוי. ח"כ קליינר הגיש הצעת חוק המעודדת הגירת אזרחים למדינות ערב. על פי ההצעה, אזרח המעוניין להגר מישראל יהיה זכאי לקבל מהמדינה "סל הגירה" כספי, ובלבד שיוותר על אזרחותו הישראלית ועל זכאותו לישיבת קבע בישראל.

 

בספטמר 2001 הציע שר התשתיות, אביגדור ליברמן, הצעה שעיקרה "העברת ערבים מישראל לשטחים תמורת העברת מתנחלים לישראל". השר ציין כי הוא פועל בתיאום רב עם בנימין נתניהו.

 

בדצבמר 2001 פורסם ראיון עם בני אלון בעיתון "נקודה". אלון אמר כי במצע המפלגה שלו יש טרנספר מרצון, טרנספר בהסכמה וטרנספר תוך כדי מלחמה . "טרנספר מרצון", הסביר אלון, "הוא לעזור לערבים לרצות לעלות לאוטובוסים בבחינת 'כופים אותם עד שיאמרו רוצה אני'". עם ה"רוצה אני", הסביר אלון, "אפשר לשחק לכאן ולכאן ברמה הפוליטית והמוסרית. למשל, אני אסגור בפניך את האוניברסיטאות, אני אכביד עליך את החיים, עד שתרצה לעזוב".

 

מאמרו של אלון פתח גם בימין ויכוח. אליקים העצני, חבר הנהלת מועצת יש"ע, מתנגד מאוד להצעתו של אלון. "בני אלון הציע טרנספר ב'דם קר'. הוא הציע להקשות עליהם את החיים כאן. לא להעסיק אותם. לא לתת להם אפשרויות לחינוך ולהשכלה. ומאידך, לעודד הגירה. לזה אני לא מסכים. מפני שההצעה הזו משמעה שילד ערבי יודע שהוא נולד לארץ ששונאת אותו. שרוצה לדחוק את רגליו, וביודעין. אי אפשר לחיות ככה. זה הגרוע מכל העולמות. זה בלתי אפשרי. זה בעצם כמו פרעה. זה 'פן ירבה ופן יפרוץ'. זה דבר מגונה. זה פקידים שיושבים ומטכסים עצה איך להצר רגליים מאחורי הקלעים. לו היינו מקיימים משטר אזרחי, בארצנו שלנו, בשטח הריבוני, שבו כל ערבי מופלה לרעה כדי לדחוק אותו החוצה, זה היה משחית, בסופו של דבר, גם אותנו.

 

"סוג אחד של טרנספר לא בא בחשבון, והוא שאנשים יושב ים במצב של שלום, בשקט גמור, ומתכננים להוציא מהארץ עם אחר, למשל מפני שהוא מתרבה יותר מדי. זה דבר שהדעת אינה סובלת. זה בלתי מוסרי בעליל.

 

"על הנקודה הזאת נפלה 'התחיה'. בשנת 91' קיימנו משא ומתן עם 'מולדת' למטרת איחוד, ולא היו בינינו שום חילוקי דעות, חוץ מהנקודה הזו של הטרנספר. אני לא הסכמתי לזה בשום אופן, ולא הייתי היחיד. אבל הייתי בין אלה שדרשו והצליחו להכניס למצע של התחיה את התנאי, שאם הערבים הפלסטינים יגרמו למלחמה כוללת, אז הם צריכים לדעת שהעונש הוא מה שקרה להם ב-48'. אם הערבים יביאו עלינו היום מלחמה כזו (מלחמה שבה נהרג אחוז מהאוכלוסייה, כמו במלחמת העצמאות - ש.מ), הם יגורשו מן הארץ. אנחנו לא נוביל דור אחרי דור לבתי הקברות. עליהם לדעת שהם צפויים לעונש הזה. לכן לא נותר אלא ליידע את הערבים שהקזת הדם עלולה להוביל להוצאתם מהארץ כחלק ממלחמה. ואני מדגיש 'עלולה', כי אני לא מעוניין בזה, ויש פה מקום לכולם".

 

אבל לא רק מדברים על זה. בינואר השנה הציפה "מולדת" את הארץ בכרזות ענק: "רק טרנספר יביא שלום".

 

בתחילת החודש פורסמו בבטאון "מעט מן האור", שעורך חנן פורת, שני מאמרים העוסקים בערביי ישראל. אחד כתב הרב אליעזר מלמד, מראשי רבני יש"ע, ובו קבע כי "מכיוון שרבים מן הערבים אינם מקבלים את ריבונותנו, מצווה עלינו לגרשם".

 

ובשני, כתב יואב שורק, פובליציסט מעפרה, כי "יש טעם והכרח לשוב לשכם ולחברון, לרכז את הגורמים העוינים בעיר, גם אם יהיו אלה מחצית מהתושבים, ולגרשם. אין המדובר כאן על גירוש כפתרון עקרוני לבעיה דמוגרפית, אלא על גירוש כעונש".

 

הרב שלמה אבינר, ראש ישיבת עטרת כוהנים ורב היישוב בית-אל, פרסם בגיליון האחרון של הביטאון "מבט חופשי", את הפתרון שלו לבעיה הבטחונית: "אם דם נשפך לרוב", כותב אבינר, "אין ברירה אחרת. יש מקום לגויים בארץ רק אם הם מכבדים את חוקי המדינה. אך אם הם עסוקים בלרצוח, מקומם באחת מ-22 מדינות ערב הסמוכות".

 

בסקר שפורסם בסוף השבוע שעבר ב"מעריב", תמכו 35 אחוזים מהציבור בטרנספר כאמצעי שישראל צריכה לנקוט בו. המשמעות פשוטה: אחד מכל שלושה אנשים בישראל לא רק שאינו דוחה את הרעיון בתיעוב, אלא מזדהה איתו.

 

פרופ' צימרמן: "תפקידו של אדם הגון להוקיע דיבורים על טרנספר"

 

"הלגיטימציה של הטרנספר התקבעה לאחרונה בתודעה הישראלית כתוצאה משתי נקודות רתיחה קריטיות שסייעו לרעיונות קיצוניים לקבל את הסיכוי שלהם בקלות", אומר פרופ' משה צימרמן, ראש החוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים. "הנקודה הראשונה היא מחיר הדמים של האינתיפאדה. כשלאנשים נמאס ממצב בטחוני קשה וממשלתם אינה מוצאת לו פתרון, הם מוכנים לקבל כמעט כל הצעה אחרת, אפילו קיצונית ובלתי מוסרית.

 

"הסיבה השנייה היא רצח רחבעם זאבי. אנשים שהיו קרובים לגנדי הורידו את הכפפות והיום הם מוכנים להשתמש גם במונח 'טרנספר' וגם במונח 'גירוש'. האווירה האוהדת לזכרו של גנדי, שהתגברה לאחר הרצח, נתנה לגיטימציה לשחרור המעצורים.

 

"אנשים במצב של מצוקה, שמגדירים את עצמם באופן קיבוצי כיהודים, התרגלו בתהליך של שחיקה מתמדת לוותר על ערכים שנחשבו עד לא מזמן כאבני יסוד מוסריות. הצרה היא שרוב האנשים לא הרגישו בכלל בתהליך הזה. הם יתעוררו בעוד עשר ו-20 שנה, וישאלו את עצמם איך לא שמו לב. רק ההיסטוריה מגלה שבתחילה מוכנים לקבל צעד קטן, ואחר כך עוד צעד קטן, ורק בסוף התהליך, כשכבר קשה לעצור את כדור השלג, אפשר לראות שה יה מדרון עצום בדרך אל התהום.

 

"בשנה האחרונה מדברים פוליטיקאים, רבנים ומנהיגים מן הימין על טרנספר, גם אם בכסות תאורטית. תפקידו של אדם הגון להוקיע דיבורים על טרנספר. הבעיה היא שכשהתחילו אצלנו להשתמש ברעיון הגירוש כחלק מהדיון הציבורי, התגובות היו מינוריות. האינטלקטואלים לא התנגדו והפוליטיקאים לא מחו. להפך, יש לאחרונה איזו הסכמה שבשתיקה שמשדרת אל הציבור אווירה שהכל מותר".

 

פרופ' מעוז: "תהליך איטי של השחתת ערכים"

 

 "נכון שהתהליך הראשון, שאיפשר את הלגיטימציה של הטרנספר, נובע מאכזבה עמוקה, ואפילו התפכחות בציבור מהאמונה שאנחנו הולכים לקראת שלום", אומר פרופ' זאב מעוז, ראש בית הספר לממשל ולמדיניות באוניברסיטת תל-אביב. "תמיד בהיעדר תקווה, אנשים מנסים להיאחז בכל מיני פתרונות שנותנים אשליה של איזה אור בקצה המנהרה. אבל הסיבה ללגיטימציה הזו הרבה יותר עמוקה, ועיקרה תהליך איטי של השחתת ערכים בחברה הישראלית כתוצאה מהכיבוש המתמשך. יש לנו היסטוריה של 35 שנות כיבוש. זה נתון מזעזע שמשנה לגמרי את התפישה הערכית שלנו.

 

"במשך שנים התרגלנו להתייחס למיעוט באוכלוסייה כאל עבדים, כאל חוטבי עצים ושואבי מים. חשבנו שכל מה שמותר להם לעשות זה לקבל את הפירורים שזרקנו להם ועוד להגיד תודה. וכשהם בועטים ומתמרדים, עלינו להתנהג אליהם כמנהג שליט בעבד סורר. התהליך הזה, שהפך לנורמה, חייב היה להוליד טרגדיות ערכיות כמו טרנספר.

 

"צריך להבין שהדור הצעיר, שנולד לתוך ערכי הכיבוש, רואה בדיבורים על טרנספר דבר טבעי כשם ששליטה על עם ודיכויו הם דבר טבעי בעיניו. מה שלא טבעי לו הוא שהעם הזה מעז למרוד ולהילחם בנו. פלא שהטרנס פר הפך לחלק ממערכת הערכים הקלוקלת הזו?".

 

- מי אשם בכך שהעיסוק בטרנספר הפך ללגיטימי?

 

"מערכת החינוך הישראלית, שאיננה מתייחסת ברצינות ובאופן אוניברסלי לשאלה של גזענות וזכויות אדם. זאת התשתית לאסון הטרנספר. משרד החינוך הפך את רחבעם זאבי לגיבור ואת רעיונותיו למורשת".

 

"ומשרד החינוך לא לבד", אומר פרופ' צימרמן. "חברו לו מנהיגים שיש להם יד ורגל בהשפעה על מערכות פורמליות ולא פורמליות, ביניהם גם פוליטיקאים, עיתונאים, רבנים ואנשי רוח. לא רק אלו שמדברים על הרעיון או על קצותיו, אלא גם אלו שעוצמים עין. שלא מוחים. שבשתיקתם הרועמת קנו לרעיון הטרנספר הסכמה".

 

- איך אפשר למנוע את המצב הזה?

 

"רק בעזרת חינוך. כל מערכות החינוך צריכות להיות מעורבות במלחמה נגד רעיונות הטרנספר. ואני מדבר על שיעורי היסטוריה ואזרחות, ועל תוכניות טלוויזיה ועל שיחות במחשב. צריך להכניס את המודעות לסכנה לדמוקרטיה ולמוסר בכל דרך חינוכית אפשרית ולהפסיק מיד את טיפוח הרעיון שאהבת ארץ ישראל עדיפה על כבוד האדם, ושהשייכות של היהודים לארץ ישראל מתירה את גירוש הערבים ממנה. אין כאן תרופת פלא. זה לא ניתן לעצירה במכה אח ת. לא מספיק שראש הממשלה קם ואומר אמירה חגיגית בגנות הטרנספר. פה צריך השקעה חינוכית מרחיקת לכת".

 

"החינוך", אומר פרופ' מעוז, "חייב להיות קשור לנושא השואה, כעם שעבר את השואה. מי שמלמד את נושא השואה, צריך ללמד בד בבד את מושג הטרנספר. כי זהו מושג שהפך פעם לחלק מאידאולוגיה, ואסור לנו לנתק את הזיקות.

 

"ומלבד החינוך, אני חושב שצריך להילחם נגד הטרנספר בדרכים פוליטיות דמוקרטיות. אם כותבים בעד רעיון העברת אוכלוסין, צריך לכתוב בעיתונות נגד הנושא. אם מתקיימת הפגנה שקוראת לטרנספר, צריך לארגן מיד הפגנה שקוראת לגנות אותו. זכותו הדמוקרטית של ציבור לקיים דו שיח בנושא הטרנספר, ובלבד שיהיו לו תמיד משיבים מן המחנה האחר".

 

השר שטרית: "דיבורים על טרנספר אינם בגדר הסתה"

 

"אין שום עיסוק בטרנספר בתקופה האחרונה", מרגיע השר דן מרידור. "הדיבורים על הטרנספר הם שוליים, ואין להתייחס אליהם ברצינות. תמיד היו כאלה שאמרו דברים שאין להם שחר ותמיד היו כאלה שמחו נגדם. דבר לא השתנה".

 

- אולי דברי ההרגעה שלך הם בדיוק הבעיה, "עצימת העינים" שעליה מתריעים ההיסטוריונים? אולי הם המסמלים את שתיקת הימין המתון?

 

"אני חושב שדווקא העיסוק בנושא הוא לא מוסרי. לטרנספר אין לגיטימציה לא בשמאל ולא בימין, וגם אם פה ושם מדברים על טרנספר, שום אדם בר דעת לא יחשוב שמדובר בתוכנית רצינית".

 

שר המשפטים, מאיר שטרית, מסכים שישנה הקצנה מסוימת בכל הנוגע לדיבורים על הטרנספר, אם כי גם הוא מדגיש שמדובר בשוליים שוטים שלא יכולים לחבל משמעותית בדיון הפוליטי הכללי. "אנשים קצת מבולבלים מהתנהגות הערבים באינתיפאדה", אומר שטרית. "יש היום המון כעס ותרעומת על ערביי ישראל שמזדהים עם הפלסטינים. מצב הרוח הלאומי הוא כזה, שאנשים שחיים תחת טרור הופכים לעצבניים יותר. אני מתנגד בכל תוקף ונחרצות לרעיון הטרנספר ודוחה אותו בשאט נפש.

 

"אני קורא לכל העוסקים בנושא להתרחק ממנו כרחוק מזרח ממערב. איך אנחנו, כמדינה של יהודים שסבלו לכל אורך ההיסטוריה מגזירות גירוש, מסוגלים להציע בכלל דבר כזה? צריך להפריד בין הכעס ובין המלחמה. גם שיתוף פעולה של אוכלוסייה עם צד עוין לא מצדיק גירוש. אבל נכון שבגלל הכעס על האוכולוסייה הערבית בישראל, אנשים פחות רגישים היום לנושא הטרנספר".

 

- ולמה הימין המתון שותק?

 

"קליינר יכול להפריח איזה בלון שהוא רוצה, וכך גם אביגדור ליברמן ובני אלון. מולדת לא היתה יכולה להיכנס לממשלה אם היא היתה מתעקשת שהמצע שלה יהיה חלק מקווי היסוד של הממשלה. מבחינתנו, אנשים יכולים לחשוב ולומר מה שהם רוצים, התשובה המכריעה היא החקיקה".

 

- מה אומר החוק על העיסוק בטרנספר?

 

"חוק ההסתה נועד למנוע מאנשים שתומכים בטרור ובאלימות להוציא מהכוח אל הפועל את הרעיונות שלהם. אנחנו לא מגבילים את חופש הדיבור. בין שיחה למעשה יש עדיין מרחק גדול. דיבורים על טרנספר אינם בגדר הסתה. אבל אם מישהו יעשה פעולות בשם הרעיונות האלה, זו תהיה הסתה".

 

- הססמה "רק טרנספר יביא שלום" זו לא הסתה?

 

"אם הססמה תהיה המצע של המפלגה, יפסלו אותה על בסיס גזעני. כססמה, מדובר על רעיון פסול, לא על הסתה".

 

פרופ' קוסטינר: "בעיני הרוב הטרנספר עדיין אינו לגיטימי"

 

"גורמים שונים בימין בונים על תזוזת דעת הקהל ימינה בעקבות פרוץ האינתיפאדה, ובכל זאת בעיני רוב הציבור בארץ, הטרנספר עדיין אינו לגיטימי", מסכים פרופ' יוסף קוסטינר, ראש בית הספר להיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב. "אכן, לחלק מסוים מהעם יש היום תחושה, לאור היעדר התקווה, שכל רעיון מביא בחובו פתרון. כיוון שהטרנספר הוא פתרון מאוד קונקרטי, הם מעניקים לו לגיטימציה. אבל עדיין יש משהו מלווה בגנאי במושג הטרנספר, גם אם מדברים עליו במונחי כיסוי כ'חילופי אוכלוסין' או 'העברה הדדית'.

 

"הסכנה טמונה בעתיד הקרוב. ככל שהאינתיפאדה תימשך, ותיצור אקלים של נכונות לפעולה ולגינוי של הפלסטינים, הגבולות בין גינוי לטרור ובין ניסיון לפעול נגד אוכלוסיות יותר גדולות, ילכו וייטשטשו".

 

"הנזק הזה כבר נעשה", סבור פרופ' צימרמן. "ברגע שהעיסוק בטרנספר, אפילו רק בגדר רעיון, הוא לגיטימי, נעשה נזק מוסרי שאין נורא ממנו לחברה הישראלית. מדובר בהשחתה של כל המערכות המוסריות, שעלולה להביא לנזק אפילו גדול יותר, ובראשו תרגום הדיבור על הטרנספר לשפת המעשים.

 

"השלב הבא יהיה הקמת סוכנות שתמריץ את הפלסטינים להגירה. גיוס אוטובוסים להעביר בהם את ערביי ישראל מאיתנו והלאה. התייחסות לאוכלוסייה הערבית כאל אנשים סוג ב'; מה שאכן קורה עכשיו, אבל ביתר שאת. אנחנו חייבים לזכור שכשיש לגיטימציה לרעיון, פירוש הדבר שהפוטנציאל המעשי שלו כבר קיים".

 

"אכן, אי אפשר להתעלם מהשינוי המהותי בדעת הקהל בישראל", אומר פרופ' מעוז, "אבל כל זמן שמדובר בשוליים קיצוניים הדוגלים בטרנספר, אין דבר. אני בעד חופש דיבור וחופש מחשבה. דיון בנושא הטרנספר הוא אפילו חיובי במובנים מסוימים, כי הוא מחדד את הדילמות המוסריות ואת הערכיות הפוליטית שמקיפות אותנו ואנחנו לא תמיד מודעים אליהן.

 

"אבל אם רעיון הטרנספר יהפוך לאידאולוגיה של קבוצה משמעותית באוכלוסייה, הדבר יגרום לכך שלחלק גדול מאיתנו לא תהיה אפשרות לחיות במדינה שמקדשת גזענות ודוגלת בהזזה של קבוצות אתניות לצורכי טיהור".

 

פרופ' מוריס: "בן-גוריון היה תומך נלהב בטרנספר בכפייה"

 

הלגיטימציה שנוטלים לעצמם מנהיגי הימין, בבואם לדבר על הטרנספר, נסמכת על נסיון העבר. "היום מדברים אצלנו על טרנספר כרעיון", אומר ליברמן, "וכבר יפי הנפש מתחילים לצעוק. אני רוצה להזכיר להם שבמפא"י של שנות החמישים והשישים לא עסקו כמונו רק בדיבורים. כשמנהיגי הציונות חשבו שטרנספר הוא פתרון קיומי, הם פשוט קמו וביצעו אותו הלכה למעשה".

ליברמן, אלון, וממשיכי דרכו של גנדי ניתלים באילנות גבוהים. הרעיון לפנות את ערביי הארץ מתחום המדינה היהודית, אם באמצעות תוכנית התיישבות, אם על ידי פעולה לעידוד הגירתם, ואם על ידי גירושם בכוח, מהלך בתנועה הציונית מימי הקמתה. הימין רואה בטרנספר את המשכו הטבעי של הרעיון הציוני וטוען שמנהיגי ישראל ביצעו בשנות הקמת המדינה טרנספר ערבי נרחב, שעליית הפליטים היהודים מארצות ערב מאפשרת לראות בו חילופי אוכלוסין.

 

"הרצל הגה את רעיון הטרנספר כבר בשנת 1895", אומר פרופ' בני מוריס, מרצה להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת בן-גוריון. "הרצל טען שיש להוציא לאט-לאט את הקרקעות הפרטיות של הערבים מידי בעליהן, ולהשתדל להעביר את האיכרים הערבים, בלי רעש, מחוץ לגבול, לארצות ערב. גם אושיסקין, רופין ובן-גוריון דיברו על טרנספר. אני חושב שזה היה מאוד הגיוני בנסיבות של אותה תקופה. אי אפשר היה להקים מדינה יהודית בארץ ישראל ללא הזזת אוכלוסייה ערבית. לכן גם בן-גוריון, גם גולדה מאיר וגם אוסישקין וויצמן קנו קרקעות מהאריסים הערבים, הזיזו אותם בכוח החוק לחוץ לארץ, בחסות ובעזרת המשטרה הטורקית והבריטית, ובנו לאט-לאט יישובים יהודיים".

 

- איך מנהיגי הציונות התמודדו עם ההיבט המוסרי של מעשיהם?

 

"הערך המוסרי העליון של ראשי הציונות היה טובת היהודים. היהודים היו אז נרדפים וחיפשו מקלט ומולדת. למנהיגי הציונות נראה היה מוסרי להקים בית על חשבון האוכלוסייה הערבית. אוסישקין אמר במפורש ש'מוסרי ביותר להזיז את האוכלוסייה הערבית למען הצורך ופתרון הבעיות של העם היהודי'".

 

- ובן-גוריון?

 

"היה תומך נלהב בטרנספר בכפייה. הוא העדיף כמובן שהערבים יעברו מרצון אל מעבר לירדן, וישתקעו שם, אבל אם הם לא היו מוכנים ללכת, הוא תמך בטרנספר בכפייה וגם אמר את זה מספר פעמים בפומבי".

 

- מי התנגד?

 

"יצחק טבנקין התנגד. בישיבות הממשלה הוא טען ש'מדובר באידאה פראית ובלתי מוסרית, אם היא תוצא לפועל בכוח ובאלימות'. אבל הוא היה קול בודד. כצנלסון השיב לו: 'מצפוני שקט בזה לגמרי. טוב שכן רחוק מאויב קרוב. הם (הערבים) לא יפסידו על ידי העברתם ואנחנו ודאי שלא'".

- מנהיגי הציונות לא הביאו בחשבון שמעשיהם ישמשו דוגמה לדורות הבאים, כפי שאכן קורה היום?

 

"המנהיגים הציונים הבינו שיש לטרנספר ריח של אי מוסריות, ולכן הם לא הרבו לדבר עליו בפומבי. ב-48', אחרי המלחמה, הם כאילו הורידו מסך ואמרו: 'לא היה מנוס מלעשות את מה שעשינו, היינו חייבים לטרנספר את המיעוט הערבי בארץ ישראל כדי להגן על הרוב היהודי. מעכשיו ואילך הנושא הופך לטאבו'.

 

"אבל רחבעם זאבי, שתמיד ראה את עצמו כממשיך דרכו של בן-גוריון, חשב שההיסטוריה חוזרת על עצמה, ושעליו לנקוט מעשה אבותיו בידו. דרכם של האבות המייסדים נתנה לו את הלגיטימציה לפתוח מחדש את רעיון הטרנספר. כך נוהגים גם ממשיכי דרכו. הם משוכנעים שהמצב הפוליטי והאיום הדמוגרפי הם העתק של המצב שבו היו שרויים מנהיגי הציונות".

 

לעומת פרופ' מוריס, מרבית החוקרים טוענים שהצעות הטרנספר היו ריצודים גלמודיים בשולי הציונות: הם לא עברו מאיש לאיש במשחק פינג פונג אינטלקטואלי, ויש להתייחס אליהן כאל תוכניות בוסר אישיות ולראותן כחלק ממחלות הילדות של הציונות.

 

"אינני סבור שבן-גוריון דגל ברעיון הטרנספר", אומר פרופ' קוסטינר. "אני חושב שההנהגה הציונית לא תמיד ידעה איך להסתדר עם הערבים ואיך לחיות עימם בדו קיום הוגן. גם הערבים, לשם הצדק, לא ידעו איך לחיות עם היהודים וחיפשו דרכים לפגוע בהם. אבל לומר שהתפתחה מדיניות מוצהרת של טרנספר, זו שגיאה גסה. מי הכיר אז בכלל את המילה הזו?

 

"הציונות לא נקייה מחטאים ביחסה לאוכלוסייה הערבית. בן-גוריון כתב פה ושם משהו לא רציני על הזזת אוכלוסייה, ומנהיגי הציונות קנו אדמות בלי לחשוב מה יעשו הכפריים בלעדיהן. אבל למה לא לבוא לבעלי האדמות הערבים בטענות או אל המופתי שעודד את המכירה ולא דאג לעתידו הכלכלי של הציבור הערבי?

 

"שאלת הפליטים לא היתה תוצאה של מדיניות כוללת של טרנספר אלא פועל יוצא של תהליכים מורכבים, שבאופן חלקי יצרה אותם ישראל ובאופן לא פחות חלקי נוצרו גם על ידי האוכלוסייה הפלסטינית. זו היתה טרגדיה של מלחמה. ומי שבא להשוות בין המצב של ישראל בשנות החמישים למצבה היום טועה בהכרת העובדות ומסלף את ההיסטור יה".

 

"אני נמצא בין שתי הדעות", אומר פרופ' מעוז. "אני בהחלט חושב שהיה זרם מסוים בהנהגה הציונית שראה בערביי ארץ ישראל זרים וכובשים ובאדמות את נחלת העם היהודי. יחד עם זאת, ההנהגה הציונית היתה מספיק ריאליסטית כדי להתמודד עם הכרה עולמית במדינת ישראל. בן-גוריון וחבריו הבינו היטב שפעולה של טרנספר תיראה בלתי לגיטימית בעיני גורמים מרכזיים בעולם, שעלולים לבודד את המדינה. כיוון שהקו של בן-גוריון נטה תמיד להתפשר על הרצוי כדי לקבל את המצוי, הוא החליט על גירוש מוגבל של ערבים, בחשאי, בהצנע. בשום פנים ואופן לא היה מדובר בשיטה גורפת. הכל נעשה באופן מינורי כשלמעשה עצמו ניתנת לגיטימציה שבשתיקה".

 

- המעשים הללו, מינוריים ככל שיהיו, מעניקים היום לגיטימציה לאותו רעיון פסול.

 

"ברמה האידאלוגית, כל תנועת הטרנספר מבוססת על ההיסטוריה. ולכן יש בהחלט ניסיון להיתלות באילנות האלה. אבל מי שמשווה את מצבנו היום למצב המדיני בשנות החמישים טועה טעות מרה. הלחץ הבינלאומי על ישראל היום הוא לכיוון של סיום הכיבוש. לכן פתרון הטרנספר הוא לא רק אנטיתזה לערכים יהודיים בסיסיים, אלא גם רעיון אנטי מוסרי במגמה העול מית הכללית של הגדרת זכויות המיעוט.

 

"הימין חייב להבין שלדבר היום על טרנספר ברמה הבינלאומית זה קשקוש. וכיוון שאנחנו עדיין תלויים בטבורנו בעולם הגדול, אנחנו חייבים להיות קשובים לביקורת שהוא מטיח בנו. לא נראה לי סביר שמערכת בינלאומית תעניק הכשר לטרנספר".

 

- איך ניתן בעבר הכשר לטרנספר?

 

"ניוד אוכלוסיות חייב להיעשות בהסכמת שתי מדינות או באמצעות כפייה חיצונית. מי שמאמין שאנחנו יכולים לעשות מה שעשו הטורקים ליוונים בקפריסין חי בעולם אחר ובתקופה אחרת. הטורקים פלשו לקפריסין ושילמו בתמורה מחיר כבד של בידוד, שאנחנו כמדינה במרכז המזרח התיכון לא נוכל לשלם. גם מילושביץ' ניסה לעשות טיהר אתני וטרנספר באמצעות הפחדה, ותראי איפה הוא יושב היום.

 

"העולם הבינלאומי השתנה. גם סולם הערכים וגם היכולת להתבונן ולהתערב השתנו לטובה. היום הפרת זכויות אדם היא סוגיה שהדיון בה שונה לחלוטין ממה שהיה נהוג בתקופות קודמות. לכן לרעיון הזה, של המשך הדרך הציונית, אין בסיס במציאות".

 

פרופ' צימרמן: "זה כוחה של מכבסת המילים"

 

רעיון הטרנספר נעלם אחרי 48' ושב והראה פניו ב-73', עם הופעתו בזירה הפוליטית של הרב מאיר כהנא. באותה תקופה התייחס הציבור לאידאולוגיה של כהנא כאל גידול ממאיר, והמערכת מיהרה להוציא את האיש ורעיונותיו מחוץ לחוק. אבל בשנת 88' לקח רחבעם זאבי את המונח המגונה, והפך אותו לדגל. יחד עם זאת, זאבי תמיד היה מתרעם על ההשוואה בינו, איש הפלמ"ח, ובין מאיר כהנא, ימני קיצוני, מנהיג הליגה להגנה יהודית.

 

"ומאז", אומר פרופ' צימרמן, "המונח 'טרנספר' מצוי באוצר המילים הישראלי, וזוכה לאט אבל בבטחה, בלגיטימציה. גנדי החדיר אותו ביתר קלות כיוון שהשתמש במונח 'טרנספר מרצון', למרות שזהו דבר והיפוכו. אם אתה ממריץ אנשים להגר באמצעים כוחניים, אז איפה נמצא הרצון? בוודאי לא הרצון החופשי. אבל זו כוחה של מכבסת המילים.

 

"אפשר לומר שככל שמדובר בניווט של אוכלוסייה ערבית אל מחוץ לגבולות ארץ ישראל, כהנא וגנדי שאפו, פחות או יותר, לאותו דבר, רק שהם ניסחו את הרעיון בצורה אחרת. כהנא היה מוכן להרחיק לכת מעבר לרעיון הגירוש. הוא היה גזען עד הסוף. מבחינתו צריך היה לאסור קיום יחסי מין בין יהודים לערבים. זאבי דגל אף הוא בטרנספר, אבל היה פיקח מספיק כדי לכסות את רעיונותיו במונחים כשרים יותר. שניהם מצאו את מותם בצורה דומה.

 

"גנדי עבר את מחסום הביקורת של ועדת הבחירות כיוון שאמר דברים קשים במסווה מהוגן. וזה בדיוק מה שקורה היום. הימין עדיין לא מדבר בגלוי על רעיונותיו של מאיר כהנא. הוא מפתל ומעקל ומסובב את רעיון הטרנספר באלף ואחת פרשנויות. טרנספר מרצון. טרנספר כצעד טקטי. ברגע שיש פרשנות כשרה, יש גם לגיטימציה.

 

"טרנספר זה מכבסת המילים. טרנספר זה מילה יפה שמיועדת להסתיר תופעה מכוערת - ניסיון לגרש אוכלוסייה. המונח 'טרנספר' הוא סוג של אליבי. בהיסטוריה של העם היהודי המונח הזה הופיע ב-33', כהסכם בין התנועה הציונית ובין הרייך השלישי, והוא עסק רק בהעברת נכסים של יהודים שעזבו את גרמניה. בשנת 39' כבר השתמשו בו כדי לדבר על העברה של בני אדם".

 

פרופ' באואר: "כל טרנספר משמעו רצח המונים"

 

"כאשר אנשים שממלאים תפקידים ציבוריים, שרי ממשלה וחברי כנסת, מנהיגים בצבא ומנהיגים רוחניים, עוסקים בדיבורים על הטרנספר", אומר ההיסטוריון פרופ' יהודה באואר, "אני שומע ממעמקי האדמה רעש של זאב ז'בוטינסקי שמתהפך בקברו.

"דומני שבעת כזאת חייבים לזכור שבפעם האחרונה שהתרחש טרנספר, בקוסובו, מישהו שילם את המחיר. בדיוק על זה יושב עכשיו אדון מילושביץ' לדין בבית המשפט הבינלאומי בהאג. וזה מה שיהיה צפוי לכל אותם דוברים אצלנו, שמחממים את האווירה, אם יצליחו להתקדם במימוש רעיונותיהם.

"טרנספר הוא גירוש וטרנספר מרצון הוא בדיחה. כל טרנספר משמעו רצח המונים. אם אנחנו רוצים לגרש את הפלסטינים מהשטחים, פירוש הדבר שנצטרך להכריח אותם לקום ולעזוב, ופירוש הדבר שנצטרך להשתמש בכוח, ושתהיה התנגדות שתוביל לרצח המונים כי בידי ישראל האמצעים המתאימים לכך.

 

"אני חושב שמדובר בהידרדרות מוסרית מעבר למה שאי פעם חששנו או ציפינו לו. נדמה לי שהדיבורים האחרונים על טרנספר עברו כבר מזמן את הגבולות הפוליטיים הרגילים של חילוקי דעות. זה הרבה יותר. זו זוועה. זה החלשת החוסן המוסרי שלנו באופן הבולט והבוטה ביותר.

 

"צריך לעשות את כל המאמצים כדי למנוע את הלגיטימציה של הטרנספר. אני לא רואה שום הבדל בנושא הזה מבחינת העמדה העקרונית או ההשקפה הפוליטית. הדברים שנאמרו בנושא הזה לאחרונה הם מעבר לגבולות חוק ומשפט של כל מדינה דמוקרטית. אם מישהו חושב שאם דבר אחד ממה שנאמר עד עתה יתבצע, והמדינה תמשיך להיות לאחר מכן מדינה דמוקרטית, הרי שהוא משלה את עצמו.

 

"את הנזק שכבר נעשה אפשר לתקן רק על ידי מודעות ציבורית. בית המשפט צריך לפעול כאן. מדוע לא מתערבות מערכות המשפט אצלנו? יש לזכור שהמצדדים בטרנספר חוזרים היום בדיוק על עקרונות תנועת 'כך' שהוצאה מחוץ לחוק".

 

"ראש הממשלה אינו תומך בפתרון כפוי"

 

בשנת 64', בהיותו אלוף משנה, ביקש אריאל שרון מהמטה שלו בפיקוד צפון לבדוק כמה כלי רכב יידרשו כדי להעביר את האוכלוסייה הערבית מצפון הארץ במקרה של מלחמה, כך גילה העיתונאי עוזי בנזימן בספרו "Sharon: The Israeli Caesar".

 

על פי בנזימן, אף שזו היתה תוכנית חירום, סירבו פקודיו של שרון לשתף עימו פעולה, אלא אם כן יציג בפניהם הנחיות ואישורים בכתב מהמטה הכללי. הם חששו כי יום אחד, כשתיחשף התוכנית ותובא לידיעת הציבור, היא תגרום מבוכה רבה לישראל. שרון עצמו הכחיש את הטענות הללו במכתב שפרסם בזמנו בעיתון "דבר".

 

ארנון פרלמן, יועץ התקשורת של אריאל שרון: "אין טעם לעסוק היום בדברים שאירעו או לא אירעו לפני 40 שנה. ראש הממשלה, אריאל שרון, אינו תומך בכל רעיון שמדבר על פתרון כפוי, ובכלל זה גם הטרנספר. רעיון הטרנספר גם אינו חלק ממדיניות תנועת הליכוד. מדיניותו של ראש הממשלה היא להביא להפסקת אש מוחלטת, שתביא להסדר ולהסכם שלום. ראש הממשלה כבר אמר כי למען שלום אמת, שלום לדורות, תהיה מדינת ישראל מוכנה לוויתורים כואבים, אולם לא תהיה כל פשרה כשזה נוגע לבטחון מדינת ישראל ואזרחיה".

 

"אצלנו טרנספר זה מילה של החלפה"

 

רעיון הטרנספר של תנועת "מולדת" מוצא לעצמו תמיכה בקרב אוכלוסייה שהמפלגה רואה בה יעד טבעי: העולים מחבר המדינות. 55 אחוז מחברי "מולדת" הם עולים מרוסיה התומכים, לדברי זורי דודקין, רכז העולים בתנועה, ברעיון הגירוש. דודקין טוען שהסיבה להתגייסות הנלהבת לרעיון הטרנספר נובעת מכך שהעולים מאמינים שהם עצמם ביצעו טרנספר מרצון כשעזבו את ברית המועצות לשעבר והיגרו לישראל. "את אותה הגירה", מחדד דודקין, "מציעה ישראל לערבים".

 

האינטרפטציה היצירתית הזו משיגה גם זיקה אישית של העולים לרעיון הטרנספר, וגם מנתקת את המושג הבעייתי מהתדמית השלילית שלו.

 

"העולים מרוסיה", מסביר דודקין, "מבינים את המושג 'טרנספר' אחרת משמבינים אותו בישראל. אצלכם טרנספר הוא מושג נאצי. אצלנו טרנספר זה מילה של החלפה. אנחנו מכירים את המושג כי כבר היינו בסרט הזה. ב-88', אחרי הפרסטרויקה, עשו לנו טרנספר מרצון. היו אז יותר משלושה מיליון יהודים בברית המועצות, וכולם היו מסודרים מאוד. היינו במקום הראשון בהשכלה גבוהה, בתרבות, בבידור. ואז ביטלו את מסך הברזל והתחילו לדבר על פוגרומים ביהודים. אף אחד לא לקח סיכון. אנשים קמו ועזבו בהמוניהם. יהודים פשוט פחדו, והחליטו לעזוב. ואז הם הגיעו לארץ ישראל והתחילו לחשוב מה יהיה. את הפוגרומים החליפו הפיגועים, ואין מנוחה ליהודים גם בארצם שלהם.

 

"לכן העולים מזדהים עם הפלטפורמה של מולדת ועם המצע שלה ובעיקר עם המילה 'טרנספר'. אני מסתובב בסניפים, מדבר עם אנשים, וכולם אומרים: 'עדיף שאנחנו נעשה טרנספר לערבים כמו שטרנספרו אותנו מרוסיה לישראל, מאשר שהערבים יעשו לנו טרנספר וישלחו אותנו לים'.

 

"אנשים אצלנו לא חושבים שטרנספר זה רעיון גזעני. הם רואים בו פתרון חכם לבעיה קשה. אנדרי סחרוב, גיבור לאומי שלנו, כתב הרבה ספרים על רעיון הטרנספר. סחרוב היה מנהיג בסדר גודל בינלאומי. הוא נחשב לקאליבר אצל הרוסים. הוא היה סירובניק שדיבר את מה שחשב ולא פחד מאף אחד, למרות שנשלח למעצרים קשים וממושכים. אנדרי סחרוב האמין בטרנספר מרצון בין שני עמים. ואם סחרוב, שנודע ביושר האישי והרעיוני שלו, תמך בטרנספר, אנחנו יכולים בשקט גמור ללכת בעקבותיו".

 

השר נתן שרנסקי טוען שהעולים חברי מולדת מייצגים מיעוט (בין חמישה לשבעה אחוזים) מקרב העולים מחבר המדינות. לדבריו, הרוב המכריע של העולים אינ ו מצדד בטרנספר בכפייה, אבל מסכים בהחלט לטרנספר מרצון. שרנסקי מבסס את דבריו על סקרים שנערכו בקרב העולים לפני שלוש שנים. אם כי הוא מסכים, שהאווירה אז היתה אחרת מאשר היום.

 

"העולים, בניגוד לישראלים", אומר שרנסקי, "בכלל לא מאמינים למשטר של ערפאת. אבל הפתרון שלהם אינו טרנספר בכפייה. הם מסיכימים שערבים ויהודים לא יכולים לחיות יותר ביחד. אבל הם מבינים שמדינת ישראל לא בנויה לפתרון הטרנספר. אם מדברים על משאלת לב, הרוב המוחלט של העולים מרוסיה היו רוצים שיתרחש כאן טרנספר מרצון, והפרדה שמקובלת על שני הצדדים".