יש"ע זה שם

מאת צבי בראל, הארץ, 19.11.00

 

יש הרבה קווי דמיון בין המתרחש בשטחים לבין המלחמה בלבנון. אופי הלחימה של החיזבאללה, המוטיווציה לסלק צבא כובש, האיום המרתיע של כוחות גרילה, שהחזיק יישובים ישראליים כבני ערובה כנגד כל התקפה של צה"ל. וגם - דעת קהל עולמית, ובמיוחד ערבית, שתחמה את גבולות המלחמה, וההארה - שבלבנון באה מאוחר מדי - ולפיה אין למלחמה הזאת פתרון צבאי, רק מדיני.

ההבדל המהותי טמון במכשול האדיר העומד לפני הממשלה, שאינה יכולה להחליט על נסיגה חד צדדית מהשטחים. לא משום שאינה רוצה, הרי היא זו שהפריחה לאוויר את בלון ההפרדה החד צדדית, אלא משום שאינה מסוגלת להתעמת עם כ-200 אלף מתנחלים. מה שהיה אפשרי רק לפני שבעה שבועות נהפך למבחן עליון של יוקרה. מי יעז היום להוציא את נצרים או לפרק את כדים? למי יש היום האומץ לומר שפסגות צריכה להסתלק, הרי זאת דגניה החדשה.

אבל ההתנחלויות אינן ולא היו חלק מהקונסנסוס הישראלי, שאת גבולותיו משרטטת עכשיו שכונת גילה. במו"מ הן שימשו קלף מיקוח וזה יהיה תפקיד רובן כשיתחדש התהליך. עד אז יבקשו המתנחלים להסתפח לקונסנסוס, כי בעת מלחמה, הם מאמינים, אפשר לבלבל קצת את היוצרות, להפוך את הר עיבל לחלק בלתי נפרד ואת נצרים לאילת. ואין אמצעי יעיל יותר להתכסות בשמיכת הקונסנסוס מאשר לגייס את צה"ל לטובתו. כי בכל מקום שנמצא צה"ל, שם גם הקונסנסוס.

מכאן גם ההתקפה הפראית של המתנחלים על חיילי צה"ל השולטים טוב מדי על ההדק, שאינם הורגים די. "אלוף פיקוד המרכז לא ברח מקבר יוסף כי לא היתה לו אפשרות להחזיק בו. הוא עשה זאת כי היו לו חלומות אחרים", האשים משה פייגלין בביטאון של מועצת יש"ע, "נקודה". "צה"ל משלם עכשיו את מחיר הנסיגות המפוחדות מלבנון ומעזה. הוא לא מרתיע את הפלשתינאים. במקום להילחם המח"טים מתראיינים לטלוויזיה. הדרך היחידה לשרוד היא לתת דרור לאינסטינקטים החייליים של הלוחמים ושל המפקדים", תובע משה לשם באותו פרסום.

לשם ופייגלין אינם כותבים את הדברים כפרשנים צבאיים אלא כנציגי מתנחלים החרדים מפני אובדן המעמד. הם נעלבים על שהצבא האדיר הזה, שמוכן לטוס עד בגדד כדי להרוס כור גרעיני שאיים על ישראל הקטנה, אינו מוכן לגלח בעבורם עיירה קטנה בשם בית ג'אלה; שבעבור קרית שמונה ודן ודפנה אפשר להגיע עד ביירות, אבל את קבר יוסף נטשו. הם אפילו מוכנים ללוות מעט קונסנסוס מדוד בן גוריון כשהם מצטטים מדברים שאמר ב-1948: "גם במלחמות מגן הדרך הטובה ביותר היא האופנסיווה". לכאורה עצה לצה"ל, למעשה הסתופפות בסוכת "מלחמת המגן", "48'" וכמובן - בן גוריון.

המתנחלים לא המציאו דבר. האחיזה בדש בגדה של המדינה-האם והתביעה שתגן על המתיישבים היתה גם סיסמת ה"פייה נואר" באלג'יריה שקבעו ש"צרפת זה כאן", של הבריטים ברודזיה ושל האפריקנרים בדרום אפריקה. בהבדל אחד - המדינות-האמהות היו רחוקות והמאבק לעצמאות של ה"ילידים" לא איים על ביטחונן. כאן הסכסוך האלים קרוב כל כך, שנדמה שההתנחלויות הן אמנם רצועת ההגנה האחרונה של ישראל. כאילו אם לא נגן על פסגות מחר תיפול מודיעין. אין אשליה נוחה מזאת למי שרוצה לספח את ישראל להתנחלויות.

ממשלת ישראל אינה צריכה לנהל מלחמת יוקרה על התנחלויות ולא להניח לחיילי צה"ל לממש חלומות שהמתנחלים מייחסים להם. ישראל צריכה להגן על אזרחיה בשטח מדינת ישראל כי לשם כך היא הוקמה. מי שרוצה לגור בעפרה או בלוס אנג'לס עושה זאת על אחריותו. הוא תמיד יוכל להשתמש במקלט שבן גוריון הכין כאן ב-48'.