יהודית ו..דמוקרטית

 

דני רשף, חוסן, 23.8.01

 

 

באופן אופייני להיסטוריה היהודית גם הגדרת המדינה כמדינה דמוקרטית ויהודית היא יצירה מקורית ופשרה הכרחית בין זכות העם היהודי למדינה משלו ובין רצונו במדינה דמוקרטית. גם לו היה לערביי ישראל, בני העם אתו אנו נמצאים במלחמה זה 80 שנה, מלוא השוויון האזרחי הרי במישור הלאומי אין כל שוויון. משרד הקליטה, הסוכנות וגופים נוספים מטפלים רק ביהודים, מערכת הביטחון והמערכות הנלוות מעסיקים כמעט אך ורק יהודים. אוקראיני שסבו היה בן ליהודיה יזכה לתמיכת מדינת ישראל, שחלק מאזרחיה ערבים, כאשר ירצה להגר ממצוקת ארצו העניה לישראל השופעת ואילו ערבי שנולד כאן, חלק ממשפחתו גרה כאן ושירצה לחזור מדמשק לארץ לא יוכל לעשות זאת. יהודים ילמדו את ההיסטוריה של עמם כפי שהם, כיהודים, תופסים אותה. ערבי שילמד את ההיסטוריה של עמו בהתאם לתפיסה הערבית ויזדהה עם היסטוריה זו יתקשה מאד להשלים עם זהותה היהודית של  ישראל וירגיש בה כמיעוט מקופח גם בתנאים של שוויון אזרחי מלא.

 

את הפער  בין הגדרת ישראל כמדינה דמוקרטית לבין הגדרתה כמדינה יהודית מרחיבה ההנהגה של ערביי ישראל בתחכום ובהתמדה. ח"כ עזמי בשארה קורא להגדרת המדינה כמדינת כל אזרחיה וזוכה לאוזן קשבת בעולם בהסבירו את חוסר התקינות המובנה בדמוקרטיה הישראלית. בתי הספר הערבים מלמדים יותר ויותר את הגרסה הערבית של הסכסוך ומנהיגי הציבור הערבי מזדהים בעקביות עם מאבק עמם בישראל היהודית. חקירות משפטיות, קריאות לפסילה או להסרת חסינותם של חברי הכנסת הערביים, הרעיון להגבלות תקציביות על מערכת החינוך הערבית כאשר היא מאזכרת את יום הנכבה, האסון של 1948, כתפיסת הערבים את הסכסוך, רק ממחישים את הדילמה בין ישראל היהודית וישראל הדמוקרטית.

 

הפער המובנה הזה מטיל אחריות עליונה דווקא על מנהיגי הציבור היהודי. הצהרות מתגרות של מנהיגי ערביי ישראל ברשתות התקשורת הערביות או בכל מקום אחר, בזכות המאבק בישראל אסור שיקבלו תהודה, תפוצה וישוכפלו פי כמה וכמה דרך תגובותיהם המתלהמות ואולי המוצדקות של חברי הכנסת היהודים. אין שום מקום לחקירות משפטיות הנותנות במה נוספת להנהגת ערביי ישראל והממחישות שייצוג  של דעת הציבור הערבי בארץ מוגבלת ביותר במדינה המגדירה את עצמה יהודית למרות שהיא דמוקרטית. הדרך היחידה לא להעצים את הדילמה היא להתעלם מההתגרויות האלה ולא לאפשר להנהגת ערביי ישראל לצבור נקודות זכות נוספות לעצמם מטיפוח הפער.

 

יש להרחיב את הזדמנויות התעסוקה מחוץ לכפרים הערביים לערביי ישראל ולשלבם, גם דרך אפליה מתקנת, במערכות הממשל. מאמץ מיוחד יש להשקיע בפיתוח כלכלה מתקדמת של היי-טק ותקשורת. סביר להניח שרוב ערביי ישראל, גם כאשר הם מזדהים עם אחיהם ביש"ע, מעדיפים לחיות בישראל ולא בפלשתין יש לחדד במערכת החינוך הערבית את השאלה הזו ואת התשובות האפשריות עליה. אין למנוע מהם ללמוד את הסכסוך גם, אבל לא רק, דרך התפיסה הערבית.

 

חייו של מיעוט הם תמיד בעייתיים, של ערביי ישראל, בני העם הנמצא אתנו במלחמה, מסובכים וקשים פי כמה. עוד זמן רב יהיה מתח בין ערביי ישראל לרוב היהודי הרוצה, בצדק, במדינת לאום משלו. ניתן להוריד את המתח לרמה נסבלת שלא תקעקע את יסודות הדמוקרטיה היהודית עם קור רוח ומחשבה לרחוק.