ומה ייעשה עם הפלשתינאים?

 

נדמה שעדיין יש המחזיקים באמונה, שעם ללא ארץ בא להתיישב בארץ ללא עם

 

גבי סלומון, הארץ, 29.5.02

 

 

אני נזכר בשירו הקולע של נתן אלתרמן, "נא להסביר מהתחלה", מהטור השביעי: "שעתיים הוסבר לאיכר המחריש/ איכה נע ונוסע האוטו בכביש./ ושמע האיכר להסבר שעתיים/ עד ממצח מורהו נזלו פלגי מים./ ... די, חסל, הבינותי!/ ברור כאור יום!/ כלומר, יש קרבורטור/ ויש גנרטור.../ זה מובן לי! דבר רק אחד אל אשכחה -/ שאלה רק אחת עוד אשאל בנימוס/ לא ברור לי/ היכן כאן רותמים את הסוס..."

 

אני במצב דומה: לאחר קריאת רשימתו של ד"ר רון בריימן, "דין אריאל כדין כרמיאל" ("הארץ", 9.5), אני מבין סוף-סוף למה יש לנו זכות על כל שטחה של ארץ ישראל, למה המתנחלים זכאים ללגיטימציה, למה אין לקרוא לשטחים הכבושים בשם זה, ובעיקר - למה ה"שחרור" מהשטחים הכבושים יגרור אחריו (כך, ממש!) גם את "שחרור" הגליל, ולכן, למה אין להבחין בין ישראל שמן הצד האחד של הקו הירוק לישראל שמצדו השני (למותר לומר שאיני מסכים לאף אחת מהקביעות האלה). אך רק שאלה אחת לי: מה אמור לקרות לפלשתינאים שמן הצד השני של הקו הירוק? האם צידוק ישיבתנו בשטחי יו"ש וחבל עזה מביא בחשבון, שבמקרה או שלא במקרה יושב שם עם אחר? מה ייעשה בו?

 

זוהי תופעה מרתקת, אך כנראה ייחודית לאופן שבו נדון נושא השטחים: הימין הישראלי מבקש להצדיק את המשך הכיבוש בנימוקים היסטוריים, ביטחוניים, ולעתים אף משיחיים, אך מתחמק ללא הרף מלתת תשובה ברורה לשאלה בדבר העם היושב "שם", כאילו אותו עם כבר הספיק להתנדף. נדמה שעדיין יש המחזיקים באמונה, שעם ללא ארץ בא להתיישב בארץ ללא עם.

יש כמובן כמה תשובות לשאלתי ולכן לאחדים היא תיראה תמימה או מתחכמת. אך אלה אינן לרוב תשובות רציניות. ברור, למשל, שהישות הפלשתינית והאוכלוסייה שלה אינן עתידות להתנדף. להפך, האוכלוסייה הפלשתינית גדלה והולכת כל הזמן. עתה יש ביו"ש כמעט שני מיליון פלשתינאים ולפי הערכות מבוססות עתידה אוכלוסייה זו להגיע ל-3.3 מיליון בתוך פחות מעשרים שנה. מה מציעים אחינו ביו"ש לעשות עם אוכלוסייה זו? שהרי, כאמור, להתנדף לא תתנדף וגם לנדוד למקום אחר לא תנדוד, לא מרצונה החופשי ולא "מרצונה החופשי".

 

האשליות האחרות לפתרון-לכאורה מוכרות וידועות. פתרון-לכאורה מוכר אחד הוא לספח את כל הגדה ולעשות את האוכלוסייה הפלשתינית בה לאזרחים מסוג ב' במדינת היהודים. האם מוצע ברצינות שניהפך לדרום אפריקה של ימי האפרטהייד? האם מישהו מאמין באמת שאפשר לחזור לימי השלטון הצבאי על אוכלוסייה כבושה וכנועה? לחלופין, לעתים מדובר בסיפוח הגדה ובהפיכת תושביה כולם לאזרחי מדינת ישראל רבה. האם אירלנד הצפונית היא המודל שלנגד עינינו? האם יש יסוד סביר כלשהו לאמונה שמדינה דו-לאומית (אך יחד עם זאת, ובאופן פרדוקסלי, גם יהודית) יכולה להתקיים באזורנו?

 

הימין בוודאי מודע לכך שבמדינה כזאת קרוב היום שיורשו של ערפאת יוכל להיבחר בקלות לראשות ממשלת ישראל כראש המפלגה הגדולה ביותר. איני מאמין שלכך חותר מישהו מהימין. אם אין הימין חותר ל"פתרונות" כאלה, לאילו פתרונות הוא חותר?

 

לכאורה, הכל כבר נאמר; תלי תלים של מלים נשפכו אך משום מה, פתרון סביר אחד לא זכור לי שהושמע באחרונה מפיו של דובר ימין אחראי. שמעתי נוסחאות עוועים וחזיונות תעתועים, אך תשובה רצינית, שגם הצד השני היה יכול לחיות עמה, ואפילו מתוך חריקת שיניים, לא שמעתי. האם זאת כי לא נמצא איש הימין האמיץ והישר שישתף אותנו, התמהים והכמהים לתשובה, בתוכניותיו בנוגע לאוכלוסייה הפלשתינית? או שמא משום שבפועל, בגרסת הכל-או-לא-כלום, אין מתעסקים כלל בניסוח תשובה של ממש לשאלת העתיד של האוכלוסייה הפלשתינית?

 

פרופ' גבי סלומון, חתן פרס ישראל בחינוך לשנת תשס"א, משמש כמנהל-עמית של המרכז לחקר החינוך לשלום בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה