ימים טובים

 

יונה בר גור, 09.03.02

 

 

אתמול היה לנו יום טוב- אמנם לצערנו נהרגו ששה ישראלים מפיגועי טרור של פלשתינאים, אבל הצלחנו להרוג שלושים וארבע פלשתינאים, בעזה, טול כרם, ג'נין ובלאטה; מחר אולי יהיה לנו יום טוב, הרבה יותר – יכול להיות, שחס וחלילה יהרגו לנו עשרה ישראלים ואולי יותר אבל אם נהרוג חמישים ששים פלשתינאים ואולי יותר-מתאבדים; פצצות מתקתקות; מבוקשים; חמושים וסתם אזרחים- הרי שאנו בדרך הנכונה, כפי שאמר ראש ממשלתנו לנתיניו, שואפי הנקם- "יש לגרום לאויב הפלשתינאי אבדות רבות כדי שיחוש במחיר הכבד של מעשיו".

 

על רקע כאב הלב, התוגה והאבל על הריגתם של עשרות אנשים, משני העמים וזאת מדי יום ביומו, ראוי לחזור לעמדות ולתפישות הבסיסיות של שמאלנים ואנשי מחנה השלום המתמצות  בשלושה היבטים:

 

היבט הריאלייה- המציאות- מה שנעשה ע"י הממשלה לא עובד! הטרור לא נעלם! תגובות של יותר כוח לכוח ועוד הרבה יותר כוח ליותר כוח אינן פותרות את בעיית הטרור ואת הרג הנשים והילדים בחגיגות בר מצווה;  ירי אל מסעדות ומקומות בילוי; הרג חיילים במחסומים וחדירה להתנחלויות- כמו שאומרים אצלנו- גם FACT זו עובדה!

 

היבט ההומניה - המוסריות – הכיבוש משחית ולא יעזור כלום- 35 שנות כיבוש יוצרים ישראלי שהריגה, התעללות והשפלה הם חלק מאורח חייו.

חברים טובים שלי מסוגלים להתבטא ששנתם אינה נודדת בשל אובדן החיים אצל האויב, שלא להזכיר את אלו הגורסים שלהשמיד ולהרוג זו מצווה מדאורייתא. חיי אדם נהיו כה זולים שאפילו להתאבל על אובדנם נתפס כתגובה אנטי פטריוטית ולכן צריך לשמוח בחגיגות הפורים ואין לבכות בלוויות של החברים מהצוות או מהפלוגה, אשר נהרגו ע"י האויב. 

 

היבט הקונסיסטנטיות –עקביות- כאשר מעלים טיעונים אלו, תמיד באים אנשי הימין ותומכיהם המתלהמים ומצביעים על ממשלת ברק ומתווה קלינטון ואומרים " מה אתה רוצה? הרי נתנו להם את הכל ותכנית השלום הנדיבה של ברק הרי נדחתה ע"י ערפאת". נניח שאכן הייתה זו תכנית שלום נדיבה,אז ודאי שעלינו, אנשי מחנה השלום, להודות שאכן המהלך המדיני של ברק ושל תומכי אוסלו נכשל. אבל האם כישלון זה סותם את הגולל על ניסיונות נוספים של מהלכים מדיניים?

 

סימטרייה חייבת להיות גם כאן! הרי המהלכים הצבאיים הכוחניים של השנה האחרונה הם, לכל הדעות, כישלון אחד גדול. האם זה מנע מן הממשלה לנסות מהלך צבאי נוסף, במינון מוגבר? לא!! אז כישלון אחד של מהלך מדיני מחייב בסה"כ ניסיון נוסף- במינון אחר או בנוסחה אחרת, ממש כמו שכל שבוע יש גרסה חדשה  לפתרונות צבאיים.

 

מה שברור שהרג אזרחים; פיצוץ בתים; מניעת פרנסה והשפלה אישית ולאומית אינם מחסלים את תשתית הטרור אלא מזינים אותה; מפרים אותה כל יום מחדש ומחזקים את ידי סרבני השלום שם, ממש כפי שהאלימות שלהם מחזקת את סרבני השלום אצלנו. וכל דברי הרהב על הנחישות והדבקות במטרה והאמונה בנסים שנתמכים ע"י הפצצות של מטוסי אפ-16, אינם שווים את אובדן חייהם של שבעת  בני משפחתה של סבתא חנה, מראשון לציון ולא את רציחתם של חמשת תלמידי המכינה הקדם צבאית בעצמונה.     

 

הנמר של בלאטה היה אולי באמת בסה"כ חתול (כדברי המח"ט), אבל הקרבין שהרג עשרה ישראלים במחסום ואדי חרמייה היה תותח. החיילים הם אמנם חיילים מצוינים; צה"ל הוא ודאי צבא מעולה ועם ישראל הוא עם למוד סבל שלא ניתן לגרשו מן המדינה שלו, אבל גם אלו שאינם שמאלנים ותבוסתנים חייבים להבין שפעולות התגמול הישראליות, עם כל העוצמה הצבאית המושקעת בהן, מולידות רק ייאוש והייאוש הזה הוא בית החממה למתאבדים המתפוצצים במדרחוב בנתניה; בקניון בשבי שומרון; בבית הקפה, ליד בית ראש הממשלה בירושלים; בבית ההארחה באריאל ובמסעדה בתל אביב. ופעולות העונשין תמשכנה; וקריאות הנקם תתגברנה והשנאה ההדדית תפרח ועם ישראל והעם הפלשתינאי ישכנו לבטח, איש תחת קברו ואיש תחת מצבתו.