וכי מה פוליטי ואמיץ יותר מלהתייצב מול חברה גברית

דבורה בירנבאום, תל אביב, הארץ, 15.11.00

 

קראתי את מאמרה של אבירמה גולן ("לא לאמהות בלבד", "הארץ", 9.11), שבהתייחסה לפעילותו של ארגון "ארבע אמהות" אימצה ונתנה לגיטימציה לסטריאוטיפים הגבריים בדבר "האמהות".

גולן מזהירה, כי הארגון עלול להוביל את השיח הציבורי בעניין המהומות בשטחים למבוי סתום ומאמינה, כי בביקורתה עליו היא עושה שירות לפמיניזם או לפעילות פוליטית "נכונה".

 

גולן מנתחת את השימוש באמהות בשיח הפוליטי; לדעתה, הצגה של עמדות פוליטיות אמהיות היא "דיבור מנהמת הלב", "שיח לא רציונלי", ו"ניצחון הנורמות הפרטיות והנהנתנות המתפנקת". כל אלה, לדעתה, סותרים "עשייה חברתית-פמיניסטית רצינית". אמהות, כשהיא חלק מהזהות, מסוגלת לכונן את אותה אשה פוליטית שגולן כה משתוקקת אליה.

 

וכי מה רע לדבר מהלב? וכי מה פוליטי יותר ואמיץ מלהתייצב מול חברה גברית מיליטריסטית ולומר כי לנוכח המציאות הפוליטית, הניכור, וחוסר היחס לנושאים "אמהיים" כמו שמירת החיים, חינוך, דיור, בריאות, טיפול בקשישים, בחולים - בקיצור, כיבוד זכויות אדם - אין עוד מקום לשתף פעולה עם הממסד ולתמוך בטיעונים שמגבים את המאורעות שבהם נהרגים אנשים? האם זו אינה אמירה פוליטית?

 

ערוץ ההתנגדות היחיד הפתוח לאשה שעסוקה בגידול ילדים ובשאר "מלאכות פחותות ערך" הוא, לומר בכל דרך שהיא מוצאת לנכון, שהיא מפסיקה לשתף פעולה. התקשורת פונה אליהן כי הן אמהות, אבל האם הן מבטאות רק את המצוקה שלהן? האם מהלכיהן לא רציונליים? וכי מה רציונלי יותר מלעשות הערכת מצב ולבחון את האפשרויות ולנסות למקסם את התועלת? יש דרכים שונות לבטא ולקיים התנגדות לממסד, דרכים שונות לסרב להיות ממושמעת, וכמובן שאין סדר יום אחד.

 

אינני מתיימרת לייצג את "האמא" ואת סדרי היום האוניוורסליים שלה, אולם ראייה פשטנית-גברית של שיח אמהי, מצד עיתונאית, היא לדעתי לא רק החמצה של סיפור מרתק שמציג פוליטיקה אחרת, אלא הנצחה של חשיבה המבטלת את הקולות האמהיים, ולכן פוגעת בנשים ואינה תורמת למאבק לשינוי החברה. לא את האמהות צריך לשנות, אלא את הדרך שבה שופטים אותן, מסקרים אותן ומראיינים אותן. אני מאמינה, כי יש בקולות האלה פוטנציאל להמריץ את התנועה החברתית הרדיקלית ביותר האפשרית בנסיבות הקיימות היום.

 

האישי, הפוליטי, סדר היום של הנשים, קיומו של משטר גברי-מיליטריסטי, בעיות דיור, אבטלה, אלימות נגד נשים, היחס לפלשתינאים אזרחי ישראל, הכל קשור יחד, בסדר יום נשי-אמהי-פמיניסטי רדיקלי.