צודקים כל הדרך לבית הקברות

קודם שמגיעים למסקנה שאין סיכוי להסדר - כלומר, יוצאים למלחמה - הצדדים חייבים לטפל בשורשי הסכסוך שהביאו להידרדרות ביחסים.

עקיבא אלדר, הארץ, 11.10.00

 

הימין צדק. אין "פרטנר" להסכם שלום שמשאיר את מתנחלי קבר יוסף, נצרים ובית הדסה בלבה של מדינה ערבית. אין גם "פרטנר" להסדר שלא יעביר למוסלמים את הריבונות על חראם אל-שריף ויתנכר לזכויותיהם של הפליטים הפלשתינאים. המתנחלים הזהירו מהרגע הראשון שהסכם אוסלו ייגמר באסון ותרמו רבות להצלחת התחזית שלהם. הם לא היו זקוקים לתקופת המבחן של הסדר הביניים כדי להיווכח שאין עם מי לדבר. להם לא משנה שמאז ראשית 1999 איש לא נפגע מטרור בתחומי ישראל. גם אם הפלשתינאים היו ילידים למופת (כפי שהיו עד האינתיפאדה הראשונה ב-1987), הימין היה נותן להם, במקרה הטוב, מדינת חסות חצויה במחצית משטחי הגדה. מובן מאליו שיאסר ערפאת היה צריך לשכוח ממזרח ירושלים, לרבות השכונות הערביות, שלא לדבר על המסגדים בהר הבית.

הימין צדק. הוא ידע שהאש לא תעצור בקו הירוק. והנה, הפלא ופלא, גם הנבואה הזאת התגשמה. אריאל שרון הוכיח במו רגליו שדי שהמשטרה הורגת כמה צעירים מוסלמים מהמשולש, שהפגינו נגדו בחצר אל-אקצה, כדי להוציא את ערביי ישראל לצמתים. אצלנו אין דברים כאלה. ראה התגובות של צעירים יהודים בנצרת, בטבריה ובשכונת התקווה. עד כמה שזה נשמע מוזר, גם השמאל צדק. אנשיו חזרו והתריעו שהנצחת מנטליות הכיבוש והרחבת ההתנחלויות יובילו לכאוס. הם הזהירו שהאלטרנטיווה היחידה לחזרה לגבולות 1967, עם תיקוני גבול, היא חזרה לימי האינתיפאדה. רבים, בהם שרים חשובים ניבאו שאלימות בשטחים תדליק את העצבים החשופים של ערביי ישראל המקופחים.

גבר שמכה את זוגתו, ואפילו "רק" משפיל אותה מפעם לפעם, אינו במעמד לקבוע שהיא אינה "פרטנר" לחיים משותפים. מובן מאליו, שאין בכך כדי להתיר לאשה לתקוע כדור בראשו של הבעל האלים ואף לא להצית את הבית על הילדים. הישראלים והפלשתינאים אינם יכולים להרשות לעצמם להתגרש. דם, ייאוש, אולטימטום והתנשאות אינם יועצי נישואין מתאימים. קודם שמגיעים למסקנה שאין סיכוי להסדר - כלומר, יוצאים למלחמה - הצדדים חייבים לטפל בשורשי הסכסוך שהביאו להידרדרות ביחסים.

המגשר האמריקאי מוכן לזמן את ברק וערפאת למפגש נוסף, אולי אחרון. אסור לבזבז אותו על מיקוח טאקטי בנוסח בזאר מזרחי. אבו מאזן הציע לברק כבר לפני תשעה חודשים לדלג על הריטואל הזה ולחתום על הסכם דומה לזה שהוא ניסח לפני חמש שנים עם יוסי ביילין (סיפוח פחות מארבעה אחוזים מהשטחים לישראל, חילופי שטחים והסדרי ביניים מיוחדים לירושלים). ראש הממשלה דחה את ההצעה, ועד לאחרונה אף לא הגיש לערפאת שום הצעה להסדר קבע. ערב פרוץ המהומות שלח ברק את מ"מ שר החוץ שלמה בן עמי לוואשינגטון עם הצעה לספח לישראל %10 מהשטחים שבהם מתגוררים יותר מ-100 אלף פלשתינאים. "הוויתורים הגדולים" הצהיבו על דפי העיתונים.

צריך לקוות, שערפאת לא השתכר יתר על המידה מהפגנות התמיכה בעולם ולא יעלה את המחיר מעבר ליכולת התשלום של ברק. מהצד האחר, כדאי שראש הממשלה יחדל להכתיב לפלשתינאים תנאים ויתחיל לדבר אתם בגובה העיניים. בשביל "ייתנו יקבלו - לא ייתנו לא יקבלו", היה אפשר להשאיר את ביבי. נכון שערפאת איננו קליינט פשוט, אבל זה "הפרטנר" היחיד בשטח. החלפתו באריאל שרון היא הזמנה מיוחדת לקוקטייל של מלחמת מיליציות בנוסח אלג'יריה בשטחים ומלחמת אזרחים בנוסח בוסניה בתוך הקו הירוק. כשזה יקרה, הימין והשמאל יצדקו ביחד, כל הדרך לבתי הקברות.