63 שנות טרור

מיולי 1938 ועד יולי 2001 טובע השלום בדם של חפים מפשע משני הצדדים

חיים הנגבי, מעריב, 26.7.01

 

הטרוריסט שירד אל השוק בעיר התחתית בחיפה היה מחופש לסבל. הוא נשא על גבו שתי פצצות שהותקנו בכדי חלב בעלי דפנות כפולות. הוא הניח את מטעני התופת האלה ליד אחד הדוכנים במרכז השוק, ומיהר להסתלק. כעבור שעה קלה הרעידו רעמי ההתפוצצויות את העיר. דוכנים נהרסו ומכוניות ניזוקו. במתחם השוק השתררה בהלה. בתוך שעות אחדות פורסם אומדן אבדות ראשוני: 21 הרוגים, 52 פצועים.

 

באותו יום נהרגו שני עוברי אורח בעיר העתיקה בירושלים, ארבעה נפצעו. טרוריסט שהתמקם על אחד הגגות הטיל פצצה קטנה לרחוב וחמק מן המקום. כעבור יומיים הופעלה פצצה גדולה בכיכר האוטובוסים, ליד שער יפו. שלושה אנשים נהרגו ו-19 נפצעו. חלף שבוע ופצצה קטלנית התפוצצה בשוק הירקות הסמוך. רחוב השוק ומבואותיו היו הומים. עשרה אנשים נהרגו ויותר מ-30 נפצעו.

 

זה היה ביולי 1938, החודש לפני 63 שנים. אנשי האצ"ל, שהאשימו את הנהגת היישוב היהודי בהבלגה, קראו לנקמה: עין תחת עין, טרור תחת טרור. מה שנתכנה בפי היהודים "מאורעות דמים", נקרא בפי הערבים "המרד הגדול". אנשים חפים מפשע שילמו בחייהם את מחיר הסכסוך שבין התנועה הציונית לבין התנועה הלאומי ת הערבית.

 

גם זה אירע באותו יולי עקוב מדם: פצצה גדולה, שהוסוותה כמטען של מלפפונים, הובלה על גבי אופנוע אל לב השוק הערבי. גם הפעם היה איש האצ"ל מחופש לסבל. הוא הניח את הפצצה - יותר מ-30 ק"ג של דינמיט - בתוך ההמון והסתלק. על פי ההודעות של המשטרה הבריטית, שהתכוונו לקמץ במספרים כדי לשכך את זעם ההמון, נהרגו 35 ערבים. על פי נתונים לא רשמיים היה מספר ההרוגים כפול.

 

לימים התגאה ההיסטוריון של האצ"ל בפעולה הקטלנית הזו ותיאר אותה כ"קציר דמים שלא נודע כמוהו מאז פרצו המאורעות". מפקדי הארגון סיכמו את מאזן הדמים בסיפוק: "נמצא שהאבדות הערביות בחודש יולי הגיעו ל-140 נפש... יותר מאבדות היהודים בשנה וחצי... שווה למספר חללי היישוב מאז פרוץ המהומות".

 

הטרור והפגיעה בהמון אדם עוררו חיבוטי נפש. זאב ז'בוטינסקי היסה את המתחבטים. הדיבורים על הענשת חפים מפשע, כתב המנהיג, הם פטפוט שטחי וצבוע: "במלחמה, כל מלחמה ומלחמה, הלא כל צד וצד הוא חף מפשע", פסק ז'בוטינסקי. "ואם אינך רוצה לפגוע בחף מפשע - גווע. ואם אינך רוצה לגווע - ירה ואל תפטפט".

 

63 שנים חלפו מאז וכמו דבר לא נשתנה: את החיים מקדשים במוות ואת השלום מטביעים בדם.