סוף עידן השקר

 

ההמונים שהפגינו בעד רודן פסיכופת ונגד שלטון דמוקרטי הם חלק מתרבות הפוליטיקלי-קורקט, שטיפחה "נרטיבים" שקריים.

 

מאיר ליפשיץ, מעריב, 8.4.03

 

 

בשבוע השלישי למלחמה בעיראק, כאשר כבר ברור שאסכולת "הפעולה הישירה" של צ'ייני-רמספלד-וולפוביץ' מנצחת בגדול, ביצעה חזית הסירוב צרפת-גרמניה (רוסיה בראשות פוטין כבר הורידה הילוך) פניית פרסה עוקפת מציאות, בניסיון נואש לגרד כמה אסימונים משולחן המשחק בו הן כלל לא משתתפות.

 

שוב הועלו אותן טענות עבשות בדבר חיוניות התערבות האו"ם כמכשיר עיקרי בשיקום עיראק שלאחרי סדאם. כאילו לא נכשל המוסד הזה בכל המשברים הבינלאומיים מאז תום המלחמה הקרה. כאילו לא נזקק העולם החופשי לשריף קשוח, נחוש ומצויד בדמות ארה"ב, גם במלחמת המפרץ הראשונה, גם במשברי מדינות יוגוסלביה לשעבר, כאשר אפילו בחצר המרכזית של אירופה לא היו מסוגלות מדינות האיחוד לטפל בכמה חוליגנים מקומיים ולמנוע טבח מאות אלפי אזרחים חפים מכל פשע. הכל בשם ריבוי הדעות, קיום כמה פנים לאמת, וקבלת השקר המוחלט כנרטיב אפשרי במסגרת התקינות הפוליטית.

 

כך מתאפשר לנשיאה הליברלי של סוריה להביע עמדה בגנות אמריקה, הרומסת, לטעמו, את זכויות האדם הערבי. כך יכול להודיע שר ההסברה העיראקי כי חייליו הביסו את צבא ארה"ב והם שולטים בנמל התעופה ע"ש סדאם, כאשר התקשורת משדרת תמונות של חיילי ארה"ב מתוך שדה התעופה. בדיוק כפי שניתנה במה לתעמולה הפלשתינית לטעון כי צה"ל טבח במאות פלשתינים בג'נין.

 

כי חלקים נרחבים מהציוויליזציה המערבית עדיין שבויים בתדמיות ובציוויים של אותה אופנה מבית המדרש של אקדמיה ושיח פסאודו-אינטלקטואלי של הפוליטקלי-קורקט. בזמן שממשל בוש משקיע עשרות מיליארדי דולרים בשינוע הארמאדה הצבאית הגדולה בהיסטוריה לטובת שחרור האנושות ועיראק מעונשו של רודן פסיכופת שאחראי למות מיליון בני אדם במרחב, מתעקשים המון יפי נפש לטעון כי הכל עניין של אינטרס ונפט. רק שאותם מומחים מטעם עצמם מעולם לא חישבו שתפוקת הנפט של עיראק, במקרה הטוב, לא תחזיר את הוצאות המלחמה של ארה"ב גם בעוד עשרים דורות (הרזרבות המוכחות של עיראק, במחירי השיא של היום, מגיעות לכ-12 מיליארד דולר לשנה, ללא הוצאות הפקה ותשתיות).

 

ואותם שומרי חותם האמת והמוסר של זכויות האדם לא ממש צועקים חמס מול השוד המתמשך של כבוד וחיים המתרחש כל העת בדמדומי העולם המוסלמי. כיצד שוללים מאוכלוסיות המוניות את הזכות האלמנטרית לרכוש ידע של קרוא וכתוב. למה זה נראה נורמלי לדכא מאות מיליונים בשם דת, מסורת רקובה, או יציבות שלטונית לכאורה, ששחיתות ממארת בצידה.

 

אבל עידן הצביעות של התקינות הפוליטית נגמר. אין יותר כמה נרטיבים אלטרנטיביים, אלא אמת אחת מוצקה. הלבן הוא ההפך מהשחור. אמריקה מנצחת בגדול, והכלבים אפילו לא נובחים כשהשיירה עוברת כל הדרך אל מסופוטמיה, ואולי בהמשך גם לטהרן ולדמשק.