סליחה שהייתי פטריוט

 

הרחוב האירופי לא מתעניין בתוואי הגדר. חלקו הפגין נגד עצם הרעיון של הקמת מדינת ישראל, לצד הניאו-נאצים. שיעור בציונות לניר ברעם.

 

בן כספית, מעריב, 3.3.04

 

אופס, נתפסנו על חם. אלמלא קם טריבון התקשורת ניר ברעם והעמיד, את עמיתי נחום ברנע ואותי, על חומרת התנהגותנו במהלך "שבוע האג", עוד היינו עלולים לחמוק מהפרשה הזו ללא עונש ראוי. ניר יקירי. דם רב זרם בין האוטובוסים המפוחמים בעירך, ירושלים, מאז נפגשנו לראשונה באולפן "רשת על הבוקר", שם קיבלת את ההזדמנות הטלוויזיונית הראשונה שלך (יחד עם חנוך דאום, חברנו המשותף). ניסינו ללמד אותך כמה דברים. מה שלא לימדנו אותך, זה קצת דרך ארץ. בלי קשר למהות הוויכוח, הא לך עצת חינם: הימנע, ככל האפשר, מהצורך לחרף ולגדף קולגות ("אינפנטיליות בוטה", "טריבונלים עממיים עלובים במיוחד"). נכון, אתה זקוק עדיין לתשומת לב, אבל אני לא בטוח שנחום ברנע, למשל, הוא העץ הנכון לנבוח עליו (על עצמי לא אעיד כאן). אפילו אם כתבנו משהו לא לטעמך. אפשר למתוח ביקורת, גם נוקבת. אין צורך לקלל.

 

חוץ מזה? אני מתנצל על שהייתי פטריוט בהאג. זה לא יקרה שוב. סליחה על שהתרגשתי למראה הורים שכולים מתרסקים מול פסיפס הפרצופים של נרצחי הפיגועים. אם זה פוגע ברגשותיך, אשתדל לא לעשות את זה יותר. אני מתנצל על שנגעלתי מ"רבני" סאטמר עומדים, במלוא עליבותם, ומטיפים להשמדתנו. אני בוש ונכלם על שמתחתי ביקורת על חברי הכנסת הערבים מוליכים את התהלוכה הפלשתינית. בפעם הבאה אתאפק. העיקר שתהיה מרוצה.

 

וברצינות: את פסטיבל האג פתחתי במאמר שפורסם בעמוד הראשון ב"מעריב", תחת הכותרת "בסוף נבין", ובו ביקורת נוקבת, עניינית, על תוואי הגדר. את הביקורת הזו אני מותח כבר חודשים. בעקבות האמריקנים, האירופים, טומי לפיד ורבים וטובים בתקשורת, נדחפה ממשלת ישראל לשינוי דרמטי של התוואי. זה מה שחשוב באמת, ברעם. זה התפקיד האמיתי שלנו. במקרה הזה, מילאנו אותו ביושר ובנאמנות. הרבה לפניך.

 

בהאג, מול העולם, חשתי צורך לנהוג אחרת. האזרח האירופי ברחוב (בניגוד להנהגתו) לא מבין שום דבר בתוואי הגדר. בוויכוחים אליהם נכנסתי עם מפגינים הולנדים (נגדנו) התברר לי שהשגיאה האמיתית היתה שאפשרו ליהודים (אנחנו) להגיע לכאן (פלשתינה) מלכתחילה. "היינו צריכים לאפשר לכם להישאר באירופה", אמרו לי בני זוג לבני שיער מאמסטרדם, בעודם מניפים את הדגל הפלשתיני.

 

החזית החיצונית, בהאג, לא עסקה רק בתוואי הגדר. היה שם ניסיון להפוך את ישראל למקור ושורש הרע האולטימטיבי. לצורך זה הפעילו שם הפלשתינים מכונת תעמולה שקרית (אין גדר מזרחית, למשל, בניגוד לכל מה שסטפני ח'ורי ניסתה להוכיח). נשכחה שם לגמרי העובדה שהגדר הזו מוקמת כי חבריך הפלשתינים, ברעם, מחבבים רצח נשים, ילדים, זקנים ותינוקות. נשכחה שם העובדה שיש למטבע גם צד שני. מכיוון שאני ישראלי ויהודי, בנוסף להיותי עיתונאי, חשתי צורך להעביר גם את התחושה הזו. בבחירה בין שתי ההפגנות שנערכו בהאג, אני בחרתי בשלנו. למה? בין היתר בגלל שבהפגנה השנייה נתקלתי בניאו-נאצים ובצעירים שזעקו "חמאס, ג'יהאד, חיזבאללה". חוץ מזה, מר ברעם, הנה טיפ קטן: חברך עזמי בשארה, באירוע פלשתיני בהאג, אמר בקול ברור וגדול, ש"האויב האמיתי שלנו הוא השמאל הציוני". אז אולי כדאי לך, במקום להתעסק בשטויות, להתכונן למערכה הזו. או שאתה כבר לא ציוני.