סליחה שצדקתם

תגובה למאמרו של מאיר עוזיאל "סליחה שצדקנו"

בן-דרור ימיני, מעריב, 12.10.00

 

כשקראתי השבוע את מאיר עוזיאל, עם ה"סליחה שצדקנו" שלו, נאלצתי לשפשף את העיניים בתימהון. הוא צדק? נבואות הזעם שלו הוגשמו? אכן כן.

הוא מזכיר לי את הסיפור על הילד שרצח את אביו ואמו, ואחר כך התחיל לבכות "אני יתום". הוא צודק. הוא באמת יתום. ההתנחלויות, שהן מרכז הוויכוח בין ימין לשמאל, היו ונותרו אחד האסונות הגדולים ביותר, אם לא הגדול ביותר, של התקומה היהודית. תסריט קוסובו וסרייבו יתקיים בנו משום שנגררנו אחרי קומץ של הוזים שחשבו שהם חיים בעידן חומה ומגדל. עכשיו הם חיים בעידן של וילות ויריות.

השמאל חזר ואמר, גם בלי קשר לאוסלו, שההתנחלויות הן אסון, שהן יגרמו לכך שלא תהיה מדינה יהודית, שהן יגרמו לכך שבמקום שהסכסוך יהיה שם, הוא עלול להיות גם כאן.

והנה צווח עכשיו איש ימין, שהוא צדק. הוא באמת צדק. המתנחלים מגשימים את נבואת החורבן. מאז אוסלו מספר המתנחלים עלה באופן מדהים. הם הצליחו לכפות עלינו מציאות שבה לא נותרו פלשתינאים רבים אשר עדיין מאמינים שישראל מתכוונת באמת לשלום. וככה מכניסים למישהו סכין בבטן, ואחר-כך אומרים לצופים, אמרנו לכם שהוא עצבני. אז כן, מאיר עוזיאל, גם ה כנסתם את הסכין, וגם ידעתם מה התגובה. סליחה שצדקתם.

וכדי שלא יהיו אשליות לגבי מי צודק, הנה לכם פעם נוספת התסריט הצפוי: רוב ההתנחלויות יפונו. השאלה היא רק האם זה יקרה במסגרת פשרה, או שמא במסגרת מלחמת דמים.