שלום על אש קטנה

מאת עקיבא אלדר, הארץ, 5.3.01

 

השאלה איננה, אם יש אלטרנטיבה לפיגוע בתחנה המרכזית ולפגיעה באזרחים פלשתינאים ברמאללה, לבד מנסיגה לגבולות 1967 בלוויית עדכונים מתבקשים. השאלה היא, כמה ישראלים ופלשתינאים ילוו את יקיריהם לבתי הקברות קודם שמנהיגיהם יסכימו על נסיגה כזאת. ראש הממשלה המיועד מציע להנהגה הפלשתינית להסתפק ב-42% מהשטחים, ובד בבד להנמיך את רף הציפיות הישראלי מהסדר קבע של "קץ הסכסוך" להסדר זמני של "אי לוחמה". הפיגועים האחרונים יכולים להיחשב למקדמה על חשבון התשובה השלילית שלהם. אחרי שאהוד ברק הניח בכיסו יותר מ-90% מהשטחים, חתימה של ערפאת על הסכם כלשהו שישאיר בידו פחות מ-50% תהיה חתימה על תעודת הפטירה שלו.

האווירה שנוצרה מאז כישלון פסגת קמפ-דייוויד מרחיקה את הצדדים משולחן הדיונים. כדי להסיר ספק הודיע שרון לשותפיו מימין, שהבנות קמפ-דייוויד וסיכומי טאבה עברו מן העולם. שר הביטחון המיועד, בנימין בן אליעזר, השלים את החסר בפרק "מה הממשלה לא תעשה" בהכריזו, כי היא לא תקיים מו"מ תחת אש. הוא נתן בכך ביטוי עקיף לביקורת הרווחת בקרב גורמי ביטחון על מדיניותו של ברק. שם טוענים, כי היציאה מלבנון ועצימת העין מהאלימות הממוסדת בשטחים זוהו במטה הרשות בעזה כסימנים לאובדן הסבולת של היריב.

לשר התשתיות המיועד אביגדור ליברמן יש מתווה מוכנה לישיבת הקבינט הראשונה: להקשיח את לב הישראלים, להכות חזק יותר בפלשתינאים, להפציץ את הסורים ולצפצף על האמריקאים. אבל האמהות הישראליות מסרבות להפסיק לדאוג, הפלשתינאים אינם נכנעים למכות, הסורים כבר נתנו אישור לחיזבאללה לנהל מלחמת התשה נגד ישראל, והממשל החדש בוואשינגטון ממילא אינו ממהר לטבול בביצה. במלים אחרות, זהו מתכון להנציח את הכיבוש, את הסכסוך ואת המלחמה.

הדעת נותנת, שאילו התכוון שרון לאמץ את מצע "האיחוד הלאומי", הוא לא היה מחזר במרץ אחרי שמעון פרס. ואולם קשה להאמין, ששר החוץ יצליח להשיג מהפלשתינאים בשליחות שרון יותר ממה שהשר לפיתוח אזורי קיבל מהם כשבא לעזה בשליחות ברק. אז, כשערפאת התבקש להחזיר את אנשי החמאס לכלא, הוא ידע שישראל מוכנה לשלם במטבע קשה של קרקע ואף בוויתורים בירושלים. היום הוא נדרש לספק את הסחורה קודם שסוכם המחיר בנדל"ן. העסקה המדוברת בימים אלה היא החזרת הביטחון לדרכים ולהתנחלויות בתמורה להרחקת הטנקים והקלות בסגר.

מתאם הפעולות בשטחים, יעקב אור, מזהיר כבר חודשים, שאם לא תימצא דרך לחדש את ההידברות עם ערפאת, (לא) נדבר עם אחמד יאסין. האמריקאים מאמינים, שערפאת מסוגל עדיין לצמצם את ממדי האלימות ולהכשיר את התנאים לשיקום תהליך השלום. נניח שהם צודקים ושבקרוב יהיה עם מי לדבר (קשה להאמין שחזרנו לסרט הזה) - על מה תדבר ממשלת שרון-פרס? האם שני העמים ימכרו לפתע, סתם כך, את הנכסים שלמענם שפכו זה עתה כל כך הרבה דם? האם יום בהיר אחד הזאבים ייהפכו לכבשים ויסכימו על חלוקה צודקת של שדה המרעה?

אי אפשר לבטל באחת את תוצאות השגיאות המדיניות ולמחוק את סימני הדם. ערפאת לא ייתן ביטחון בחינם. תפקידו של מחנה השלום להציג תוכנית שתהלום את המציאות הקשה בשטח. ח"כ רן כהן מציע, למשל, "שלום בגזרות": נסיגה לאלתר מרצועת עזה, כולל פינוי כל ההתנחלויות שם, והודעה שהמו"מ על הגדה וירושלים יחודש בד בבד עם הפסקת האלימות. ישראל תעשה בכך לעצמה טובה גדולה יותר מאשר לפלשתינאים. עד שהסכם אוסלו נולד, "עזה תחילה" הייתה הבייבי של פרס. כשהסכם אוסלו גוסס, "עזה תחילה" היא מבחנו של חתן פרס נובל לשלום.