רק לא טנקים ומסוקים

דני רשף, 14.11.00

 

העימות האלים בינינו לפלשתינים שבינתיים מתמקד בעיקרו בשטחים משלב בעיות צבאיות מורכבות עם רגישות מדינית רבה. הפלשתינים עושים ככל יכולתם להציג עצמם כחלשים הנאבקים באבנים וקצת נשק קל מול מכונת המלחמה המצוידת והמשוכללת של צה"ל. המטרה לערב את העולם נגד ישראל שלא מהססת לפוגע באזרחים חפים מפשע.

 

כאשר גוברת הדרישה הציבורית לצעדי תגובה,  מציגים קציני צה"ל לקבינט מבחר מטרות, משרדים ופעילים של התנזים, מנגנוני הביטחון והרשות הפלשתינית. היצירתיות המבצעית מתחילה בצילומי אוויר ומסתיימת במסוקים וטנקים. הוויכוח מתמקד בתזמון ובחירת המטרות המתאימות למצב. אלא שטנקים ומסוקים הם בדיוק האמצעי הלא מתאים, צבאית ומדינית, למלחמה המתקשרת בשטחים.

 

השימוש במסוקים נגד החיזבאללה ובכיריו בלבנון  נפוץ על מנת לחסוך בחיי חיילי צה"ל. אבל, הלקח המצטבר הראה שיותר ממחצית הפעולות האלה נכשלו ולא הושגה המטרה על אף הדיוק שבפגיעה. כמעט תמיד, כתופעת לוואי, נפגעו אזרחים חפים מפשע. החיזבאללה, כתגובה, ירה החיזבאללה קטיושות על ישובים בישראל. בלבנון השיטה לא הלמה את המטרה האסטרטגית "הגנה על יישובי הצפון" וגרמה לפגיעה בתושבי הצפון. גם השימוש בתקשורת, בלבנון, היה שונה והרבה פחות אינטנסיבי. 

 

חיסולו של אברהים אבעיית, פעיל התנזים, בבית סחור לפני שבוע, לדוגמה, הביא למותם של שתי נשים פלשתיניות חפות מפשע. השימוש במסוקים וטנקים משחק לידי הפלשתינים וממחיש, כלפי דעת הקהל בעולם, את דימוי הנער הפלשתיני  עם האבן העומד מול המסוקים והטנקים הישראלים הפוגעים בחפים מפשע. למעשה כל שימוש בטנקים ומסוקים הוא הישג מדיני קטן לערפאת.

 

בהעדר הצעות ביניים בין שחור ללבן, בין המסוקים והטנקים מצד אחד לאיפוק סביל מצד שני, קשה לקבינט להחליט על מידת התגובה הצבאית הנכונה. בדיוק כבלבנון שיטת הפעולה שצה"ל מציע לקבינט חוסכת בחיי החיילים ובמקביל מגדילה את הבלבול, אי הוודאות ותחושת הפגיעות של האזרחים. על הצבא להתאים את שיטותיו למטרה "מתן חופש פעולה מדיני לממשלה" ו"הגנת האזרחים".

 

יש בצה"ל הידע, היכולת והניסיון לאמץ שיטות פעולה של מלחמה זעירה, ממוקדת וכמעט חשאית. מלחמה רחוקה מהמצלמות, מדעת הקהל וגם מהסיכוי להגיע לתוצאות מהירות. מלחמה שכרוכה ביותר סיכון לחיילי צה"ל אך תגדיל את מרחב ההחלטה בקבינט, תקטין מאוד את הפרופיל התקשורתי והמעורבות הבין לאומית ולא תנעל את הדלת, בפני ישראל, למהלכים מדיניים בעתיד.

 

במלחמה המתרחשת בשטחים הטנק והמסוק צריכים להיות מחוץ לתחום. המלחמה היא מלחמתו של המסתערב, הצלף, איש המבצעים בשב"כ וחייל החי"ר. הממשלה חייבת לתבוע מהצבא יותר יצירתיות ולגבות את הצבא בסיכונים. על הממשלה להסביר לעם את המדיניות ארוכת הטווח אחרת תאלץ לפעול שלא מרצונה בלחץ האירועים והציבור. בלי מדיניות מוגדרת וברורה לכל אי אפשר לבקש מהציבור סבלנות ואיפוק .