פרידה כואבת והכרחית

אסור לבכר את האדמה על חיי האדם, ולכן על תושבי כפר דרום ונצרים לעזוב את האזור

מיכאל ששר, מעריב, 22.11.00

 

אני יודע שבשל השורות הבאות אזכה לכינוי בוגד מפיהם של הטובים שבחברי בהתנחלויות ביהודה ושומרון וברצועת עזה. ואף-על-פי כן איני יכול להבליג עוד מלומר לבני משפחתי, לאחי ורעי: אל נא תרעו עם ילדיכם. מה שקרה ליד כפר דרום ביום שני הוא מעשה פשע שלא יסולח לרוצחים הפלשתינאים, אבל אסור שילדיכם-ילדינו ישמשו בשר תותחים על מזבח ארץ ישראל השלמה. אם אין לראש הממשלה, אהוד ברק, העוז לומר דברים ברורים בסוגיה נוראה זו, אומר אני הקטן מה שרבים רבים חושבים, גם בקרב המתנחלים, ואינם מעזים לומר בגלוי.

יש ישובים, כמו כפר דרום ונצרים ברצועת עזה וכמו פסגות ואלון מורה וישובים נוספים ביהודה ושומרון, שחייבים לפנותם ויהי מה. הישיבה בלב ליבה של אוכלוסייה ערבית צפופה (כפר דרום, למי שאינו יודע, יושבת בתוך מחנה פליטים) חזקה עליה שתגבה מאיתנו קורבנות נוספים, כולל עוללים ויונקים, אם לא תפונה. וגם אם ארץ ישראל יקרה לנו (והיא יקרה לי כמו לכל אחד מן המתנחלים), חיי ילדינו יקרים יותר ואסור, על פי כל קנה מידה, דתי או לאומי, לסכן את חייהם מדי יום ביומו. איני בא, חס ושלום, להגן על מעשיהם הנפשעים של הפלשתינאים, אבל אני בא-גם-בא להורי ילדי ישראל ביישובים שסופם, במוקדם או במאוחר, להתפנות, בדרישה: עזבו, אם גם בכאב גדול, את כפר דרום ונצרים. לא כבוגדים תיחשבו, אלא כאנשים אחראים היודעים שאין כקדושת החיים, ובוודאי כחייהם של תינוקות של בית רבן שלא טעמו טעם חטא.

אני יודע כמה קשה לומר דברים אלה דווקא עתה, כשרגבי אדמת ארצנו עוד לא יבשו על קברי החללים, אבל אני יודע גם שיש רבים שחושבים כמותי, לא מתוך תחושת חולשה, כפי שמואשם כל מי שמעלה הירהור ברוח זו, אלא מתוך כאב איום, ודאגה לכך שלא נבכר את האדמה על חיי האדם.

יאמרו ואכן אומרים - אם נוותר היום על כפר דרום ועל נצרים, על פסגות ועל אלון מורה, נאלץ לוותר מחר גם על יפו ועל אשקלון ואפילו על ירושלים, אבל אין זו אלא דמגוגיה זולה, שאין לה שחר. על יפו ועל אשקלון, על תל-אביב ועל ירושלים בכוחנו להגן; לא כן על יישובים מבודדים, אפילו אם נשיב לפורעים מנה אחת אפיים, בהתקפות מן הים, האוויר והיבשה.

קבר יוסף פונה, בצדק, לאחר שתבע קרבן אדם. כפר דרום תבעה ועוד תתבע קורבנות אדם אם לא תפונה, וכן גם בעוד מספר ישובים שיש, כאמור, לפנותם, לפני שנשלם מחיר שלא יסולא בפז.