אפשר להיפרד מהפיגועים

 

מתאבד אחד לא חדר מרצועת עזה לישראל, בזכות ההפרדה. אבל חזית הכוללת פלסטינים, מתנחלים ואנשי שמאל, מונעת את הקמת גדר ההפרדה

 

בן-דרור ימיני, מעריב, 6.3.03

 

 

כמה היה נעים להתמכר לאשליית השקט. שבוע ועוד שבוע ועוד שבוע, והבעיות הכלכליות, שנשכחו קצת, חזרו לכותרות. מי היה מאמין שעיסוק בבעיות כלכליות יהיה ביטוי לנורמליות, גם אם זמנית, גם אם אשלייתית. העניין הוא - כמה שזה עצוב - שיש קשר בין הפיגועים לבין המצב הכלכלי.

 

אכן כן, לאורך כל השבועות האחרונים חזרו כל גורמי הביטחון ואמרו: הנכונות להתאבדויות לא ירדה, הכוונות לבצע פיגועים נמשכת, גם אם היכולת נפגעה. זה היה ברור שמכיוון שאין דבר כזה, הצלחה של מאה אחוזים בסיכולים, הרי שהפיגוע הבא בוא יבוא. והוא בא.

 

במשך השנתיים האחרונות - שנתיים ששברו שיאים חדשים של נרצחי ונפגעי טרור - לא יצא פיגוע אחד - אחד! - מרצועת עזה. נכון, מדי פעם נורים כמה טילי קסאם, עניין שצריך לטפל בו, אבל כל הנזקים מטילי הקסאם לא ישוו לנזקים מפיגוע אחד, של מחבל מתאבד. כך שכל מי שטוען שהגדר לא עוצרת טילי קסאם, צריך להתייחס גם לעובדות. חשבון הדמים הוא לא דבר נעים, אבל אין ברירה. אם רוצים לחסוך בדמים, צריך לעשות אותו. ובחשבון הזה, זה יפה לומר שגדר הפרדה לא חוסמת טילים, אבל עם כל הכבוד, הבעיה שלנו היא מתאבדים. טילים יש גם לחיזבאללה. ומרגע שצה"ל יצא מדרום לבנון, אז למרות כל ההצהרות והכוונות של מחבלי החיזבאללה, מספר הנפגעים ירד בצורה דרמטית. זו עובדה. זו לא הערכה.

 

השבוע דחה בג"צ עתירה של תומכי גדר ההפרדה, שרצו לחייב את המדינה להקצות כספים לגדר. ההחלטה של בג"צ היתה ראויה. זה לא התפקיד של שופטים להכריע בחלוקת תקציבים. אבל זה עדיין לא פוטר את אלה שהיו צריכים להשיב לעתירה - ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל - מאחריות למחדל. הם יודעים שמעזה לא יצא פיגוע אחד, רק בזכות הגדר. הם יודעים שתושבי ישראל מופקרים לחלוטין רק משום שהקמת הגדר מתעכבת כבר שנים. תחילה בגלל שההחלטה על ההקמה התעכבה, וגם לאחר שהתקבלה החלטה, ההקמה מתנהלת בעצלתיים. הם יודעים שהגדר היתה יכולה למנוע את רוב הפיגועים, ואם להשתמש בדוגמה של רצועת עזה - אולי את כל הפיגועים. ולמרות כל מה שהם יודעים, הם בשלהם.

 

למה? בהנחה שהם לא מטומטמים, התשובה מצויה במישור אחד בלבד: החשש הפוליטי מכך שהגדר תהפוך לגבול מדיני. כאשר זוכרים שבנוסף לקבינט של עראפת, רק החמאס ומועצת יש"ע התנגדו להחלטת הממשלה על הקמת גדר הפרדה, אז התמונה מתבהרת. חזית ההתנגדות לגדר ההפרדה כוללת את כל הפלסטינים שלא רוצים מדינה פלסטינית לצד ישראל, אלא במקום ישראל, ולכל הישראלים שרוצים מדינת ישראל גם במקום - תרתי משמע - המדינה הפלסטינית. בחזית הזאת, אסור לשכוח, נמצאים גם אנשי שמאל פוסט או אנטי-ציונים, כמו גוש שלום, או הסופר דוד גרוסמן, שפרסמו מאמרים מתלהמים נגד ההפרדה.

 

ההצלחה המדהימה הזאת, של חסידי רעיון המדינה הגדולה, הדו-לאומית, הלא-יהודית, מנוגד לכל היגיון, כמו גם למה שרוצה רוב הציבור. זה בכלל לא חשוב שהמתנחלים מתכוונים לדבר אחר ממה שמתכוונים הפלסטינים, וזה לא חשוב שחברי השמאל בחזית הזאת מתכוונים לדבר שונה מהמתנחלים. מה שרלבנטי הוא רק התוצאה. והתוצאה היא, שללא הפרדה, לא רק שיש פגיעה ברעיון המדינה היהודית, יש גם יותר ויותר דם ישראלי ויהודי שפוך.

 

גדר ההפרדה היא לא רק הסיכוי שלנו, בטווח הארוך, לשמירת קיומה של מדינה יהודית, ומניעת היווצרותה של מדינה דו-לאומית. היא גם צו השעה. אתמול קיבלנו עוד הוכחה.