או התנתקות או ז'נבה

 

תושבי יש"ע חייבים לשתף פעולה עם תוכניתו החדשה של שרון * עדיף לקבוע גבולות חדשים עכשיו, יחד עם ראש ממשלה אמפתי, מאשר שאלה יוכתבו בעוד כמה שנים, על ידי אהוד ברק * קריאה לאחיי המתנחלים.

 

 

חנוך דאום, מעריב, 26.12.03

 

 

לאחר שמחבלים חדרו לאיתמר בפעם שנייה בתוך שבועות ספורים, וגבו מחיר דמים קורע לב מבני משפחת שבו, שאלתי את הרב אבי רונצקי, רב היישוב, מה מחזיק אותו ואת תושבי היישוב באיתמר. איש מקסים הרב רונצקי. קצין בכיר במילואים, אדם עם כריזמה שקטה, לא כזה שיקפץ מול מצלמות הטלוויזיה בחדווה. "אנחנו לא על דעת עצמנו כאן", ענה לי, "אנחנו שליחים של העם, אסור לנו להישבר". כדאי לשים לב לאבסורד העצום שעולה מן התשובה של רונצקי: אדם מתגורר בלב אזור עוין בתקופה מסוכנת ביותר, ומסביר כי הוא עושה זאת בגלל היותו שליח העם - בעוד העם רואה בו לא פחות מקוץ בישבנה של האומה. יש משהו עצוב מאוד בסיטואציה הסוריאליסטית הזו, בה מסכן אדם את חייו למען אומה, שלא זו בלבד שהיא לא מעריכה אותו על כך, היא אף סבורה כי מעשיו ממיטים עליה אסון כבד. הרב רונצקי הוא אדם חיובי ונאמן לארצו, אבל האוטיזם הפוליטי שמאפיין את הגישה שלו ושל חבריו קשה מאוד לעיכול. זהו אוטיזם של אנשים המסרבים להביט סביבם, מסרבים להודות בחלום שהתרסק, מסרבים להכיר במציאות הפוליטית החדשה בישראל, מסרבים לצאת מהמטריקס שלהם. הם משתמשים באותה רטוריקה בה השתמשו בשנות התשעים, נוקטים באותן שיטות פעולה בהן נקטו בשנות השמונים, ומעלים לקרקע את אותם קרוואנים שהעלו לקרקע בשנות השבעים. רק הדובון התחלף בפליז.

 

* * *

 

בכל שנות אוסלו הזיעו המתנחלים בניסיון להוכיח לכולם כי הסכמי אוסלו הם אסון לאומי. הם עבדו נגד התקשורת, נגד האליטה ונגד הרוח ששררה בעם. כל העם היה באופוריה, והם זעקו חמס. והנה, לאחר שנים רבות וקשות של ניסיונות הסברה כושלים, כל איומיהם התממשו. הרובים ששמעון פרס נתן לפלשתינים אכן הופנו אלינו, המשטרה הפלשתינית השתתפה בפיגועים, והטרור יצא ממש מתוך הרשות הפלשתינית. סרטי ההפחדה שמועצת יש"ע הפיקה כדי להבהיר לעם איזו קטסטרופה תבוא עלינו בגלל אוסלו, נראו פתאום כמו מתאבן נאיבי לסיפור האמיתי. לאחר שנים רבות של תסכול, ערפאת הוכרז כנון אייטם, ומועצת יש"ע הרשתה לעצמה לצאת בהכרזה רשמית: אמרנו לכם.

 

המצב החדש הכניס את הגרעין הקשה של המתנחלים לאופוריה. מבחינתם, זה היה עניין של זמן עד שהעם יבין כי אותם מתנחלים, שצדקו כאשר אמרו כל הזמן שאוסלו הוא אסון, צודקים גם בחזון ארץ ישראל השלמה שלהם. זו כמובן היתה טעות. העם בישראל אכן השתכנע כי אין עם מי לדבר, וכי אוסלו היה חרא הסכם, אבל באותו זמן ממש קרה דבר נוסף, דרמטי לא פחות: העם גם החליט כי בלי כל קשר לשאלת הפרטנר, אין שום סיבה להישאר בכל יש"ע, ובוודאי שלא ביישובים המבודדים.

 

מוזר ככל שזה יישמע, הגרעין הקשה של המתנחלים לא הפנים את המפץ הפוליטי הזה. הוא עדיין משוכנע כי הוא על הגל, כי הוא ברוקנרול, כי בגלל קריסת אוסלו כולם מאמינים בצדקת דרכו. האמת, כמובן, שונה בתכלית: בעקבות השנים האיומות שעברנו, השמאל אמנם אימץ את טענת הימין לפיה אין עדיין עם מי לעשות שלום, אך הימין אימץ את טענת השמאל לפיה בכל מקרה, המצב שבו ישראל שולטת על מיליוני פלשתינים לא יוכל להימשך עוד זמן רב. המחנאות המיתולוגית של הפוליטיקה בישראל התגבשה למרכז גדול אחד, כשבשתי קצותיו תלויים כאבר מידלדל חברי ז'נבה שנסעו עד שוויץ כדי להוכיח לנו שיש שלושה פלשתינים שמוכנים לעשות עמנו שלום, ואנשי הגרעין הקשה של המתנחלים, שממשיכים לדבר על כך שעקירת יישובים קורעת את העם, כאילו ההתנחלות בנצרים מאחדת אותו.

 

* * *

 

כאשר יכתבו פעם ספר שיסכם את תולדות המתנחלים, יעסקו בהרחבה יתרה באופן שבו הפכה אותם מועצת יש"ע לבני ערובה, וריסקה את הסיכוי שלהם להגיע להסדרים סבירים. מועצת יש"ע, ייכתב בספר ההוא, היא אשמה מרכזית בחורבן מפעל ההתנחלות. לו היתה נוקטת בגישה קצת יותר פרגמטית, היתה יכולה מועצת יש"ע להבטיח את הישארותם של רוב המתנחלים בבתיהם. אם כבר בזמן ממשלת ברק, כאשר העם כולו היה חם על ערפאת בטירוף, היו במועצת יש"ע מאמצים, עקרונית, את רעיון ההפרדה ומציעים תוואי משלהם, היתה התוכנית הזו תופסת תאוצה, ושאלת הגבולות היתה נפתרת במינימום נזקים. אבל במועצת יש"ע נקטו בקו האידיוטי והילדותי האהוב עליהם של הכל או לא כלום, והחמיצו הזדמנות להבטיח את קיומם העתידי של גושי ההתיישבות הגדולים.

 

ראוי לזכור: מועצת יש"ע אמנם מרבה לדבר בשם המתנחלים, אך היא איננה מייצגת אותנטית שלהם. ראשי המועצות ביש"ע נבחרו כדי לטפל בעניינים המוניציפאליים של תושבי ההתנחלויות, ולא בכדי לזעום בשמם על מפת הדרכים. מדובר בקטסטרופה רבת משמעות והרת אסון: עצלות תקשורתית ומסורת מפוקפקת הפכו את מועצת יש"ע לדוברת המתנחלים, ואת המתנחלים המתונים, ביניהם עשרות אלפי חרדים, חילונים וחובשי כיפות סרוגות התומכים בפשרה - לבני ערובה של המתנחלים הקיצונים.

 

* * *

 

אחיי המתנחלים שימו לב: עד הנאום הבא שלו בהרצליה, יתחיל שרון לבצע את תוכנית ההתנתקות שלו. זה יכאב מאוד, אבל זה או זה, או הסכם ז'נבה. אין משהו באמצע. מסיבה זו, עלינו לשתף פעולה עם שרון ולנסות להציל מה שניתן במסגרת התוכנית החד-צדדית שלו. לא יהיה לנו ראש ממשלה שיתחשב בצרכינו יותר משרון. עדיף לנו לקבוע את גבולותינו החדשים כעת, ביחד עם ראש ממשלה אמפתי, מאשר שהדבר ייכפה עלינו בעוד כמה שנים על ידי אהוד ברק.

 

כבר שנים רבות שאנחנו, המתנחלים, רק מגיבים ליוזמות של אחרים. כעת יש לנו הזדמנות ליזום. זה אמנם כרוך בניתוח כואב וכריתת אברים משפילה, אבל זה ישאיר אותנו בחיים. זה ישאיר גושי התיישבות גדולים בחיים. אם נגיש אנו הצעה אמיצה משלנו להתנתקות, הסיכוי שלה להתקבל בציבור הרחב גדול מכל הצעה אחרת. אם לא נגיש הצעה משלנו, ונמשיך להילחם בכל הצעה שעולה על פני השטח מבלי להציע אלטרנטיבה, נגמור בחוץ. הגיע הזמן שנפנים זאת, אחיי האהובים: אם נרצה הכל, נישאר ללא כלום.