"אני, נורא נורא שונאת את ערפאת" (לילה אבואר, פליטה)

"אנחנו מרגישים שמאז פסגת קמפ-דייויד האחרונה, הפלסטינים איבדו את המומנטום"

זאב אברהמי, ניו-יורק, ואללה, 16.10.00

 

בלי להתכוון, הביקור של שמעון פרס באוניברסיטת קולומביה בתחילת החודש, נתן את האות לשבוע הכי מזרח-תיכוני שידעה האוניברסיטה, אולי הפעילה ביותר מבחינה פוליטית בחוף המזרחי.

במהלך השבוע שלאחר הביקור, בין שתי הספריות הענקיות המקושטות באותיות רומיות, ובמרחק יריקה מכרי הדשא הירוקים, התנחלו להן שתי קבוצות מפגינים, אלה מול אלה, נוגעים לא נוגעים. השנאה שרצה שם באוויר זרקה מהשביל המרכזי של הקמפוס את הדוכנים הרגילים: אלו שמוכרים את חולצות האוניברסיטה ואלו המבקשות מהסטודנטים להשתתף בהפגנה זו או אחרת.

על המדרגות עמדו סטודנטים, בעיקר אמריקאים יהודים עם כיפות שחורות ודגל ישראל אשר שימש להם כטלית. הם עמדו בדרך-כלל בשקט, הפגינו נוכחות, הסתכלו בזעם ובעיקר בחוסר הבנה על המעגל ההולך ומתהווה שייצרה הקבוצה הפלסטינית על השביל הראשי.

הקבוצה הפלסטינית כתבה על פלקטים שחורים את שמות הפלסטינים שנהרגו במהלך השבוע האחרון על ידי כוחות צה"ל. נרות נשמה ענקיים הודלקו על ידם, פרחי זיכרון נערמו, המוזיקה ששידר הטייפ הנייד עסקה בעיקר במחיר החופש. היתה שם הרבה שנאה ציונית.

זה היה הטקסט הרגיל, זה שעל פני שטח. הסאב-טקסט אמר אחרת.

פתיחות לא צפויה

ליילה אבואר, 23, היתה אחת המארגנות הראשיות של ההפגנה הפלסטינית היומית (שאגב, זכתה לתמיכה ונוכחות מסיבית של דתיים מ"נטורי קרתא").

המשפחה של ליילה גורשה לפני שלושים שנה מנבלוס וגרה מאז ברבת עמון. ליילה היא סטודנטית, שנה שניה, ליחסים בינלאומיים. "אני לא מרגישה את אותם רגשות חזקים של שנאה כלפי הכיבוש כפי שהיה בהפגנות הקודמות," היא אומרת. "כמובן שההתאספות קיבלה חיים מהתמונות והדיווחים על המתים, אבל כבר הרבה זמן שהתא הפוליטי שלנו גועש".

"אנחנו מרגישים שמאז פסגת קמפ-דייויד האחרונה, הפלסטינים איבדו את המומנטום", היא ממשיכה כשהעיניים העצובות שלה ממשיכות לטאטא את השביל המרכזי. "ברק הגיע לשם עם אמירות נורא חזקות, עם פתיחות נורא גדולה של הישראלים במקומות שמעולם לא ציפינו להם, מה שבבת אחת הפך אתכם לצד הטוב. רק התמונות של שרון בהר הבית והילד ההרוג נתנו לנו לגיטימציה להפגנות".

 

ריקוד הרמטכ"ל והמריונטה

פתאום היא משנה נושא. "אני, כמו כולם, נורא שונאת את ערפאת. נורא. יותר מכל דבר אחר בעולם. יותר מאשר השנאה אליכם. פתאום גילינו תמונה של מנהיג עייף, מושחת, מריונטה שלכם ושל האמריקאים, אדם שבכלל לא רוצה מדינה ולא רוצה להנהיג כי הוא לא יודע איך. אנחנו די מתביישים בו ובדור שלו על שלא ידעו לעשות את המעבר ממעמד של לוחמי חופש לאנשים שמצהירים על מדינה ומוכנים לנהל אותה. מכל האנשים בעולם, דווקא השלטון של ברק, רמטכ"ל לשעבר, הדגיש את חוסר האונות של המנהיגים שלנו.

ככה שלדעתי, ההפגנה הזו והמהומות בשטחים הן קריאת תגר על המנהיגים שלנו יותר מאשר כל מחאה נגד הכיבוש הישראלי והברוטליות של הצבא שלו".