אני מתביישת

 

אבל אי אפשר יותר להתעלם ולשתוק. הכיבוש הלא צודק גובה קודם כל מאיתנו את מחירו

 

איריס מזרחי, מעריב, 20.1.02

 

 

אסור לנו לשתוק כשאנחנו רואים ושומעים את ההתעללות המתמשכת בפלשתינאים. מי ששותק ומסתכל לצד השני הוא משתף פעולה של כיבוש משחית שהורס בנו ובבנינו כל חלקה טובה.

 

התמונות של הפלשתינאים הפצועים והמושפלים שעברו סדרת התעללויות משוטרי משמר הגבול, מזכירות תמונות של משטרים אפלים ושל חברות אכזריות שחשבו שבשם הגזע שלהם והדת שלהם, הם יותר טובים ומותר להם להעמיד את הנחותים במקומם.

 

כשהסתכלתי על העובדים הפלשתינאים הלא חוקיים שנכנסו ליפו כדי למצוא עבודה ומצאו רוע צרוף, התביישתי בעם הכובש שאליו אני שייכת. התביישתי שבחורים כאלו יצאו לנו מבין הידיים. התביישתי בצבא שלי, במדינה שלי, בעם שלי, וראיתי בבירור שחיצי הצדק מצביעים לכיוון פלשתינה.

להכות, לקלל, לירוק, להשפיל, להכריח את הפועלים לשיר שירי משמר הגבול בסוף יום עבודה שבוודאי גם כסף הם לא יקבלו עבורו - זו פעולה של אנשים קטנים מלאים בבורות ושנאת חינם שהן התוצר של הכיבוש הארוך שהרס בנו מבחינה מוסרית כל חלקה טובה.

 

תמונות כאלו ראינו באלבמה, כאשר הקו-קלאקס-קלן הרגישו שהם צריכים להעמיד את השחורים במקומם דקה לפני סיום העבדות באופן רשמי. תמונות דומות הגיעו מדרום אפריקה בזמן האפרטהייד, ותמונות כאלו אנחנו רואים כאן אצלנו ביפו, ולאורך כל זמן הכיבוש בכפרים הפלשתינאים, במחסומים, ברחובות הערים. ואנחנו שותקים ומסתכלים לצד השני כאילו שאם לא שמענו, לא ראינו ולא ידענו - זה לא קורה.

 

אבל אי אפשר יותר להתעלם ולשתוק. הכיבוש הלא צודק גובה קודם כל מאיתנו את מחירו בזרימת הכסף להתנחלויות מטופשות ומושחתות, וגם מבחינה מוסרית, כאשר הוא מעמיד את החיילים שלנו מול מצבים אנושיים בלתי אפשריים.

 

די לכיבוש, די לשנאה, די לאלימות, די למוסר הכפול, די למכות, די להתעללות, די לאכזריות. ודי לבושה.