מי בעד זכות השיבה

 

בן כספית, מעריב, 7.10.02

 

בשקט ובחוכמה משווק נוסייבה לפלשתינאים את הטיוטה שניסח עם איילון

 

 

לאט לאט, בשקט, בסבלנות ובהתמדה מנסים עמי איילון וסרי נוסייבה לעשות מה שרבים, טובים ופחות טובים ניסו לפניהם: לנסח טיוטה להסדר קבע בין ישראל לפלשתינים. הטיוטה האחרונה הושלמה ב-27 ביולי. עכשיו מפיץ פרופסור נוסייבה עותקים ממנה בין אישים פלשתינים. הוא מצרף מכתב נלווה בו הוא מציג את העניין ומטרותיו. הוא מבקש מהאנשים שמקבלים את החומר לבחור ולסמן, בסופו, שתי אפשרויות: "מסכים" או "לא מסכים". אי אפשר לתקן, אי אפשר להציע, אי אפשר לערער מחדש. זה הסיפור. .TAKE IT OR LEAVE IT נוסייבה מעוניין לדעת עד כמה יכול הנייר המשותף שלו עם עמי איילון לסחוף אחריו את הרשות הפלשתינית, אחרי שתי שנות אינתיפאדת דמים שלא הביאה אותם לשום מקום. אם יקבל תשובות חיוביות, יוציא את העניין כולו לאור. אם לא, יישאר החושך.

 

מה חדש שם? מצד אחד, לא הרבה. מצד שני, המון. הפתרון הוא אותו פתרון שאנחנו מכירים: התבססות על קווי הרביעי ביוני והיוזמה הסעודית. תיקוני גבול ביחס של אחד לאחד. פירוק ההתנחלויות. אין מתנחלים בשטח המדינה הפלשתינית. ירושלים: עיר פתוחה, בירה לשתי המדינות, כל מה שפלשתיני לפלשתין, כל מה שיהודי לישראל. אין ריבונות על המקומות הקדושים. ישראל שולטת ומנהלת את הכותל, פלשתין את חראם א-שריף. במקומות הקדושים לנצרות נשמר סטטוס קוו. יש חופש פולחן לכל בני הדתות. יש איסור חריף לחפור מתחת או בתוך המקומות הקדושים. המדינה הפלשתינית מפורזת, הקהיליה הבינלאומית אחראית לעצמאותה ובטחונה. יש מעבר יבשתי בין עזה לגדה המערבית.

 

ואז, מגיעים לזכות השיבה. זו, מסתבר, אינה קיימת עוד. כך זה מנוסח: "הקהיליה הבינלאומית, ישראל והמדינה הפלשתינית יקימו ויתמכו בקרן בינלאומית שתפצה את הפליטים הפלשתינים. הפליטים יחזרו למדינה הפלשתינית בלבד, היהודים יחזרו למדינת ישראל בלבד. אלה שרוצים להישאר במקומם, יקבלו סיוע ושיקום בינלאומי, או סיוע להגירה למדינה שלישית".

 

הנה, סוף סוף זה כתוב, שחור על גבי לבן, באנגלית, ערבית ועברית: אין זכות שיבה לישראל. הטיוטה כוללת גם הצהרה משותפת לשני הצדדים: ישראל היא המדינה היחידה ליהודים, פלשתין היא המדינה לפלשתינים. ובא לציון ולפלשתין גואל?

 

לא בטוח. נוסייבה מכיר את השטח ואת הבעיות. לכן הוא מגשש את דרכו בזהירות. בודק את התגובה הראשונית אצל האנשים להם הוא משגר את החומר. מברר אם יש על מה לדבר. בכוונה לא משאיר פתח לויכוחים או לערעורים. זה מה שיש. "מסכים", או "לא מסכים". מצד שני, הוא מצרף מכתב נלווה. שם הוא מסביר, בעדינות ובחשש, את הצורך הדחוף לשקם את מחנה השלום הישראלי, לעודד את השמאל, להחזיר את האמון במו"מ ובשלום. הדרך היחידה לעשות את זה, כותב נוסייבה, היא דרך פשרה בעניין הפליטים והאופי היהודי של מדינת ישראל. "שתי הדרישות הללו נחשבות לבסיס של הצורך לספק את הציבור הישראלי".

 

לצורך השלמת המשוואה מפרט נוסייבה את שתי הדרישות הפלשתיניות החד משמעיות: פינוי כל המתנחלים, והחזרת הריבונות על מזרח ירושלים. אם כל צד יוותר במקומות אחדים כדי לקבל את התנאים ההכרחיים, מבחינתו, אפשר יהיה להגיע להסכמה. כך חושב נוסייבה. כך חושב עמי איילון. עכשיו הגיע הזמן לבדוק מה חושבים בעם של נוסייבה ובעם של איילון.