מבט לאופק השלום

 

דני מור, שער הגולן, 11.8.01

 

 

המדינה הפלשתינית

 

אם יש משהו שהיינו צריכים להבין מתוך מה שקורה לנו עם לבנון ("המדינה השנייה שתעשה אתנו שלום") הוא שאסור לנו בשום אופן להתערב בענייניה הפנימיים של מדינה שכנה. התערבות בעניינים הפנימיים של מדינות שכנות הוא הדבר המסוכן ביותר שקורה לנו מאז 1975. את הרעיון להסתבך בלבנון הגו דוד בן-גוריון ומשה דיין כאשר הציעו למשה שרת בשנת 1955 לכבוש את לבנון ולהפוך אותה למדינת חסות. משה שרת דחה את הרעיון הזה מכול וכול.

כבר למעלה מ-25 שנים אנחנו מנסים לפתור את הבעיות שלנו על ידי כך שאנחנו מתערבים בענייניהם הפנימיים של לבנון ופלשתין.

 

אחת הטענות הרווחות בשמאל ובימין שמנסות להצדיק את ההתערבות שלנו בתוך היישוב הפלשתיני היא שהם "טרם בשלו לשלום". מאוד יכול להיות שזה נכון. אבל, גם הסורים, הלבנונים, העירקים, האיראנים והלובים טרם בשלו לשלום אז מה נעשה? נכבוש אותם ונבשיל אותם לשלום?

 

כבר מספר פעמים התגברנו על ניסיונם של מצרים ירדן וסוריה לפלוש לישראל ואנחנו עדיין מפחדים ממה שמדינה פלשתינית עצמאית תעשה לנו.

האם מישהו עושה חשבון אמיתי כמה דם וכסף עלה לנו כבר הניסיון לדחות את הקמתה של המדינה הפלשתינית?

 

הסכם אוסלו, חברון, טאבה ועוד הסכמים שעשינו עם הפלשתינים, הם הסכמים בין כובש לנכבש והם יוצאים מתוך תפיסה שחס וחלילה לנו לאפשר לעם הפלשתיני מדינה עצמאית ריבונית. עצמאות חלקית, ואולי אפילו די רחבה, אבל תמיד תחת פיקוח שלנו. אסור להם לפלשתינים לחלום על עצמאות מלאה.

 

המלך עבדאללה לא מודאג ממה שיקרה למדינתו כשתקום מדינה פלשתינית, להפך, הוא תומך בערפאת ומעודד אותו לממש את זכותו למדינה. אבל ד"ר גיתי במאמרו "בחזרה לברל כצנלסון", הדף הירוק 2.8.01. מודאג שמדינה פלשתינית "תחתור תחת אושיותיה של ירדן..." וכבר יוצא להגנתה של ירדן.

 

 

הזכויות הלאומיות

 

"השלום המיוחל יכון, כאשר יכירו שכנינו הערביים בזכויותינו הלאומיות בארץ הזאת, וכאשר יתייאשו מלזרוק אותנו לים. זהו תהליך כואב מבחינתם, העלול לגבות גם מאתנו מחיר דמים כבד." כותב ד"ר אשר גיתי.

האם גם אנחנו צריכים להכיר בזכויותיהם הלאומיות או שרק עליהם מוטלת החובה הזאת?

 

אנחנו מכירים, אני מקווה, בזכויותיהם הלאומיות של האזרחים בכל הארצות הערביות למיניהן, כולל אזרחי סוריה שחולמים על סוריה רבתי המשתרעת על לבנון ועל כל שטחי ישראל המערביים והמזרחיים, כולל אזרחי עירק או מנהיגם סאדם חוסיין שכבש את כווית והיה גם כובש את איראן ועוד ארצות לוּ יכול היה, אבל בשום פנים ואופן איננו מוכנים להכיר בזכויות הלאומיות של הפלשתינאים.

 

ההבדל בין היחס שלנו למצרים ירדן וסוריה לעומת לבנון ופלשתין שבראשונות אנחנו מכירים בזכויות הלאומיות של אזרחיהן ואילו באחרונות לא. ניסינו לשלול את זכויותיהם הלאומיות של הלבנונים ושילמנו מחיר כבד ועכשיו אנחנו משלמים מחיר כבד עבור ההתעקשות שלנו שלא להכיר בזכויות הלאומיות של הפלשתינים.

 

 

חלומות

 

לפני קום המדינה חלמו יהודים רבים בארץ על "שתי גדות לירדן זאת לנו וזאת גם כן" לאחר מלחמת העצמאות, ירד חלום זה מהכותרות, אך לא נעלם והוא עדיין מקנן בלבם של ישראלים רבים.

 

חלום נוסף שמקנן במוחם של ישראלים רבים הוא האפשרות שמדינות ערב יהיו דמוקרטיות. הסנונית הראשונה תהיה מדינת פלשתין שאנחנו נעצב אותה כמדינה דמוקרטית ואחריה ירדן ואז תקום "קונפדרציה שתשתרע על שתי גדות הירדן ואולי גם מעבר להן..." כותב ד"ר גיתי, "בינתיים, יש להעמיד בפני תושביה הערביים של הארץ ברירה חד משמעית - לחיות עמנו בשלום או לחזור לטוניס ולהגר לארצות ערב.."

 

רעיון הקונפדרציה על שתי גדות הירדן שמעלה ד"ר גיתי דומה מאוד לרעיון המדינה הדו-לאומית ועל זה יוכל למצוא הסכמה רחבה אצל הפלשתינים.

כל האפשרויות של קונפדרציה, מדינה דו-לאומית, ארץ ישראל השלמה, מתעלמות מן הצורך ברוב מוחלט של יהודים במדינת ישראל. לכן הן אפשרויות מסוכנות ואסור לנו לתמוך בהן.

 

הניסיון להעמיד בפני התושבים הערביים ברירה חד-משמעית כבר עובד בשטח 100 שנים. גרשנו את הערבים מישראל, התעלמנו מקיומם של הפלשתינים, כמעט והצלחנו לשכוח את "זכות השיבה" עד שברק הזכיר לנו אותה, החזקנו אותם תחת כיבוש, הכנסנו להם בשטחי A B ו-C,  סילקנו אותם לטוניס, הבאנו אותם מטוניס. רק לאפשר להם להקים מדינה עוד לא נסינו.

 

הסכם אוסלו הזכיר לנו שהם קיימים ושום טקטיקה ילדותית לא תגרום להם להיעלם. אבל גם הסכם אוסלו לא עוזר לנו להטמיע את עובדת קיומם של הפלשתינים ואת זכותם הלאומית להקים מדינה.

 

משאלת ליבם של יהודים רבים שהערבים לא יהיו או שנוכחותם תצטמצם מאוד, משהו כמו האינדיאנים באמריקה, ואז, מדינת ישראל תשתרע על כל המרחב שבין הפרת והחידקל עד הים התיכון, כפי שהובטח. אשליות מהסוג הזה לא מאפשרות להרגיע את האלימות, כי תמיד כשנעשה שלום עם מדינה ערבית אחת נמצא ערבים אחרים שנרצה להשמיד.

 

המלחמה בערבים הייתה השלב הראשון להקמת המדינה היהודית, ריכזנו בה את כל משאבינו, הגיע הזמן לרכז את עיקר המשאבים בדברים אחרים. הציונות מצפה ממדינת ישראל שתהיה מרכז ליהדות העולם, שתקלוט יהודים ושתהיה אור לגויים. מדינה בה יחיו יהודים בביטחון וישקדו על התורה ועל הצלת נפשם ממחלות ותאונות דרכים.

 

קבוצת מבט לאופק מציעה מדינת ישראל בגבולות שיש בהם רוב מוחלט של יהודים כדי שניתן יהיה לנהל בה מדינה יהודית שיש בה דמוקרטיה אמיתית לכל תושביה "בלי הבדל דת גזע ומין" ובלי לחשוש לאופי היהודי שלנו.

 

(דני מור - אחד מחבריה של אורנה שמעוני בקבוצת מבט לאופק שקוראים לדו-שיח של השמאל עם המתנחלים כי רק בדו-שיח בין היהודים במדינת ישראל נוכל לגבש הסכמות לגבי עתידנו בארץ ישראל).