לא לומדים מההיסטוריה

מאז תחילת אינתיפאדת אל-אקצה השתבשה לחלוטין היכולת לקיים דיון רציני בשאלות של מוסר, ערכים, שכל ישר ואמת, והמחשבה הצבאית הכוחנית השתלטה כליל על התודעה הישראלית

יזהר באר, Ynet, 9.8.01

 

ביום ההתנקשות באנשי החמאס בשכם התקשר אלי ידיד פלסטיני מודאג מאוד. "יהיה רע. רע מאוד", אמר. ברקע נשמעו זעקות השבר של אשתו. היא צפתה בשידורי הטלוויזיה הפלסטינית שהקרינה תמונות תקריב של הגופות המרוטשות מההתנקשות. אחת מהן הייתה כרותת ראש. למחרת אמר ראש הממשלה כי הפעולה בשכם הייתה מהמוצלחות שידעה ישראל. שר הביטחון קבע שהפעולה הצילה את חייהם של "מאות ישראלים". מקורות ביטחון קשרו את ששת אנשי החמאס לפיגועים רבים בארץ ודיווחו בגאווה כי סדרת החיסולים האחרונה כבר הניבה ירידה בטרור.

 

במצבי משבר נוטה הציבור להאמין להכרזת המנהיגים בקלות רבה מדי. האמת מתגלה לפעמים רק אחרי שנות דור. כך, למשל, הורה לאחרונה מוקי בצר, ממפקדי סיירת מטכ"ל בעבר, בראיון ל"מעריב" כי הריגת ראשי אש"ף בביירות בשנות ה-70 נועדה בעיקר להרתעה, בניגוד לעמדה הרשמית. אף אחד ממקבלי ההחלטות לא התעניין אז במיוחד אם למי מהם הייתה מעורבות אישית בפעולות טרור.

 

ההיסטוריה האנושית לימדה שטרור של מדינה אינו יכול לחסל טרור של ארגוני גרילה. מדהים לגלות כמה איננו לומדים מן ההיסטוריה הקרובה שלנו עצמנו; מי זוכר שעוד סמוך לנסיגה המבוהלת מדרום לבנון הכריזו מפקדים בצה"ל כי אנחנו או-טו-טו מנצחים את הטרור של חיזבאללה.

 

מאז תחילת אינתיפאדת אל-אקצה השתבשה לחלוטין היכולת לקיים דיון רציני בשאלות של מוסר, ערכים, שכל ישר ואמת, והמחשבה הצבאית הכוחנית השתלטה כליל על התודעה הישראלית. פעם נהג צה"ל לחלק לקציניו את ספרו של הוגה הדעות הבריטי המהולל לידל-הארט "מדוע איננו לומדים מן ההיסטוריה?" ספק אם מקבלי ההחלטות והקצונה הבכירה של צה"ל מסוגלים היום לאמץ את מסקנותיו. לידל-הארט ביקר את המחשבה הצבאית המעודדת השקפת עולם רומנטית ולא מציאותית, שהיא "אחיזת עיניים". אחת התוצאות של גישה זו, טען, מתבטאת בהנהגת פיראטיות וחוקי ג'ונגל בחיים הציבוריים ובתחום היחסים הבינלאומיים.

 

היותנו "הדמוקרטיה היחידה במזרח-התיכון" אינה תורמת בהכרח לשיפור החשיבה בקרב מקבלי ההחלטות שלנו. במשטר דמוקרטי הרגש שולט בהגיון במידה רבה יותר מאשר בכל מערכת פוליטית אחרת, טען לידל-הארט, וכך משתחרר ביתר קלות הרסן מעל היצרים הסוחפים את המדינה למלחמה. אמנם הדמוקרטיה היא מערכת המעכבת הכנות למלחמה, אך היא אינה מערכת המביאה להגבלת הקרבות או ליצירת תנאים לשלום יציב. אין עוד מערכת פוליטית הנשמטת בקלות רבה כל-כך משליטה כאשר מתלהטים היצרים. הפגמים הללו בולטים במיוחד בעידן הפריימריס המפלגתיים, כשהבוחרים צועקים "רוצים מלחמה".

 

לפני 2,500 שנה הציג החכם הסיני סון-טסו מתכון פשוט לתוכנית שלום יציבה - לידיעתכם, שרון, פואד ומופז: "התעמק במלחמות העבר ולמד מההיסטוריה שלהן; היה חזק, במידת האפשר; בכל מקרה, שמור על קור-רוח; התאזר בסבלנות אין-קץ; לעולם אל תדחק יריב לפינה, ותמיד סייע לו להציל את כבודו; העמד את עצמך במקומו, ונסה לראות את הדברים מנקודת ראותו שלו; הישמר מן הצדקנות כמו מן השטן, אין לך דבר מעוור-עיניים יותר ממנה; חסן עצמך מפני שתי מחשבות תעתועים נפוצות והרות-אסון, העלולות להמיט עליך שואה; מחשבת הניצחון והמחשבה שאי-אפשר להגביל את המלחמה".

 

(הכותב הוא לשעבר מנכ"ל "בצלם")