להיות צל לגויים

 

ב. מיכאל, ידיעות אחרונות, 1.2.02

 

 

ביום ב' פרסם "הארץ" מאמר מאת רב בשם ישראל רוזן. מר רוזן מציע, בלשון חלקלקות שמנונית, להגיב על פעולת טרור של מתאבדים בפגיעה במשפחותיהם, משפחות שולחיהם וחמולותיהם (לא כולל משת"פים ומלשינים), בהחרמת רכושם, הגלייתם ומחיקת הכפרים מהם יצאו.

 

רוזן איש מצפוני ורגיש, מאוד מתייסר למקרא הרעיונות שהוא עצמו מעלה: "השאלה המוסרית היא חמורה מכל, והיא היא הטורדת את מנוחתי למקרא דברי עצמי. אעפ"כ, ולאחר לבטים לא מעטים, אני סבור כי צו החיים המוסרי מכתיב לדלג על הרהורי מוסר ופרפורי מצפון". קריאת המאמר כולו מלמדת זאת, כי מר רוזן הצליח בסופו של דבר לבצע את הדילוג הזה, ואפילו די בקלות.

 

ולבל ייחשד, חלילה, כאילו בשורש דבריו עומדת רק תאוות טרנספר פשוטה, וכאילו אין זה אלא עוד ניסיון לנצל את דם הקורבנות ואת רשעת המחבלים כדי לגדם את תורת-התועבה הזאת, רוזן משים עצמו למושיע תבל ומלואה: "האנושות החפצה חיים מוכרחה לפתח מיד תרופה למכה... ובנקודת מבחן זו לאנושות, ניטול על עצמנו שוב את משימת 'אור לגויים', והפעם ה'אור' חשוך ואפל; לפגוע במשפחות המתאבדים!"

 

הוא לא מתכוון, רחמא-ליצלן, שיש להרוג את כל המשפחה, החמולה והכפר. חלילה. שוחרי טרנספר אף פעם לא מטיפים לרצח המונים. רק לשיגור ההמונים אל ריכוזי-אוכלוסין אחרים, בהם כבר מצטופפים בני עמם בשכונות מוקפות גדר-תיל, קני רובים וטנקים.

 

אך למרבה הצער, צריך למתן קמיעה את יומרתו החינוכית של הרב. ה"גויים", אללי, לא ממש זקוקים לאור שהוא מציע להם. הם גילו אותו בכוחות עצמם כבר לפני הרבה שנים. יהודים אמורים להתמצא בכגון אלה.

 

הנה למשל "אור" ראשון שעולה מן הזיכרון: ב-20 במאי 1941 נחתו כוחות הצבא הגרמני באי כרתים. עשרה ימים נמשך הקרב הזב, עד שהאי נכבש כולו. הצבא המנצח מאוד כעס על יושבי האי שכה היקשו עליו את מלאכתו, ואף המשיכו להטרידו בפעולות טרור לאחר הניצחון. ביוני 1941 נגה ה"אור" בראשו של הגנרל הגרמני קורט ארתור שטודנט, והוא החליט להציל את האנושות מן הטרוריסטים הללו. כוחותיו הגיעו אל הכפר קנדאוס (ליד חאניה הבירה), ומחקו אותו מעל פני האדמה. בכניסה לכפר נתלה שלט גדול בזו הלשון: "ב-3 ביוני 1941 נמחק הכפר קנדאנוס מעל פני האדמה, למען לא ייבנה עוד לעולם. זהו תגמול על רציחתם האכזרית של צנחנים, לוחמי הרים וחיילי-הנדסה גרמנים, בידי גברים, נשים וכמרים אשר העיזו לעמוד בדרכו של הרייך".

 

מותר איפוא להניח שגם הגנרל שטודנט הצליח לדלג על הרהורי מוסר ופרפורי מצפון בטרם יצא להציל את האנושות מאימת הטרור.

 

והנה עוד קצת "אור" נוסח רוזן: ב-27 במאי 1942 התנקשו טרוריסטים צ'כים באוברגרופן-פיהרר ריינהרד היידריך. היידריך, מושל צ'כיה מטעם הרייך, ראש שירותי הביטחון, ממייסדי מפעל הטרנספר ליהודים, מי שהפעיל ביעילות את מכונת ההגליה והחרמת הרכוש, מי שנתמנה ב-1942 לייעל את מלאכת הטרנספר בעזרת גאז, היה ידוע כמי שמזלזל בהוראות הבטיחות של מפקדיו. בעודו דוהר במכונית פתוחה בכביש המוליך לפראג, הוא הותקף מן המארב על ידי חוליית מפגעים צ'כים שהתאמנה באנגליה, והוצנחה באזור. ב-4 ביוני 1942 מת הכלב בבית-החולים מהרעלת דם.

 

כמעט כל מבצעי הפיגוע נלכדו. ארבעה מתוכם התאבדו. החקירה העלתה כי לגברת אנה נספורובה מן הכפר לידיצה, יש אח בשם יוזף הנמצא באנגליה, ומתאמן שם במתקני האימון לטרוריסטים. הוכח, אם כן, קשר בין הטרוריסטים שהתאבדו לבין חמולה אחת מכפר לידיצה.

 

ב-10 ביוני 1942 הגיע הצבא הגרמני ללידיצה. אנשיו טבחו 172 גברים ונערים, טרינספרו את כל הנשים והעוללים, ונתפנו למלאכת – איך אומר הרב רוזן? – "מחיקת כפר הפורעים". כל הבתים הוצתו ופוצצו, ובולדוזרים יישרו את השטח עד דק. זכר לא נותר מן הכפר. אפילו השם "לידיצה" נמחק מן המפות.

 

ועדיין לא תם ה"אור". בשלהי מאי 1944, הטרידו טרוריסטים צרפתים את הצבא הגרמני. החקירה העלתה כי ייתכן שכמה מהם הגיעו מן הכפר אוראדור-סור-גלאן. בדיוק במלאת שנתיים למחיקת כפר-הפורעים לידיצה, ב-10 ביוני 1944 הגיעה הצבא לאוראדור. הנשים והילדים רוכזו בכנסייה ונטבחו, הגברים נכלאו באסמים ונשרפו חיים. אחר-כך כאילו ראו המפקדים בעיני רוחם את מאמרו של הרב ישראל רוזן, נמחק גם הכפר הזה מעל פני האדמה. "כדי להרתיע את האחרים", צוטט המפקד הגרמני על ידיד אחד הניצולים הבודדים.

 

כל-כך הרבה "אור", כל כך הרבה כפרים שנמחקו כדי להביא גאולה לעולם, ול"גויים" זה לא עזר. הצבא שמחק - הוא שנמחק. הכפרים שנמחקו ועמיהם – חיים, נושמים, וזוכרים. גם בני-תרבות בעולם כולו זוכרים עימם. רק ישראל רוזן לא.

 

ומי שעדיין נזקק להוכחות כדי להבין לאן הגיע הרקב שאחז בריקמתה המוסרית של מדינת ישראל, מוזמן לקרוא את דברי הרב, ולהקיא את בני מעיו. לא רק מחמת הקבס, אלא גם – ואולי בעיקר – מחמת החרדה.

 

*    *   *

 

 (ומי שיתעקש להבין מכל האמור לעיל כאילו אני גוזר חלילה גזירה שווה בין צה"ל לבין הצבא הגרמני – מחפש לעצמו חיים קלים. מי שהציע לצבא הישראלי "אור" מסוג כזה, הוא שיצר את המשוואה).