למה נכשל קמפ דייוויד. הגרסה הפלשתינית הרשמית

עקיבא אלדר, הארץ, 24.7.01

 

 

 

 

 

 

 

תצלום: רויטרס

ברק, ערפאת וקלינטון בקמפ דייוויד, 11.7.00.

 "השאלה אינה שאלת האחוזים"

 

 

 

קבוצת חברים בצוות המומחים הפועל ליד צוות המשא ומתן הפלשתיני, שהדרכונים האמריקאיים שברשותם פותחים לפניהם את מחסומי צה"ל, פתחו בשבועות האחרונים בסיבוב הופעות ברחבי ישראל. הם מרצים בחוגי בית בהרצליה ונפגשים עם פורומים של אינטלקטואלים מבולבלים בירושלים.

 

השאלות חוזרות על עצמן. תמיד נמצא מישהו שישאל: מדוע ערפאת הגיב באלימות על הצעותיו הנדיבות כל כך של אהוד ברק?

 

האם הם באמת מוכנים להצעת ברק לחילופי שטחים? ואיך אפשר בלי שאלת מחץ על זכות השיבה? הצעירים הפלשתינאים, בהם יועץ משפטי מניו יורק ודוקטורנט למשפטים מאוקספורד, שולפים תשובה - באנגלית רהוטה - לכל שאלה.

 

כשברק יצא למסע התקפות חדש נגד ערפאת, תחת הכותרת "אני חשפתי את פרצופו האמיתי", החליטו חברי הצוות הפלשתיני שהפעם הם לא יפקירו את דעת הקהל הישראלית. תחת הלוגו של אש"ף הם קיבצו את השאלות האופייניות ששמעו מפי מאזינים ישראלים ולצדן פירטו את העמדות הפלשתיניות ואת גרסתם לפרשת קמפ דייוויד ולאירועים שהשתלשלו ממנה. גרסתם, בעיקר בנוגע למפה שברק הציע שם, קרובה מאוד לזו שרוברט מאלי, עוזרו של הנשיא קלינטון, מפרסם בימים אלה בעיתונות העולמית (למורת רוחו של קלינטון).

 

אחד מראשי צוות המומחים מסביר, שהוא וחבריו החליטו לצאת אל הציבור הישראלי ואל הקהילות היהודיות בעולם, לאחר שנוכחו לדעת כי רבים מהישראלים והיהודים ניזונים מדיס-אינפורמציה על שיחות קמפ דייוויד ועל העמדות העכשוויות של הפלשתינאים. עם זאת, הם מעדיפים להישאר בצל ולהותיר את הזירה התקשורתית לחבריהם, המנהלים את המו"מ עם ישראל.

 

נקודות התורפה ב-11 התשובות שלהם, מנקודת ראותו של השואל הישראלי, נותרו בתחום האלימות וזכות השיבה. קשה, ואולי בלתי אפשרי, להסביר מעבר מפיצוץ המשא ומתן לפיצוץ מטעני חבלה. לא פשוט ללכת עם זכות השיבה, ולשכנע ציונים חשדנים שהם מתכוונים לשלוח את הפליטים לקנדה, בלי זכות שיבה.

 

אבל חשיבות המסמך היא במאמץ הבולט לעין שעושים הפלשתינאים לשקם את האמון עם חסידי הפשרה בישראל ולקלף מהם את החרדות. אם מחברים את הפרסום הזה לסולם הקטן שקיבל ערפאת בדמות המשקיפים בשטחים, ואם אכן ערפאת יעשה בו שימוש להפסקת האלימות - המסמך יוכל אולי לשקם את מעמדה הרמוס של אופציית ההידברות והפשרה. המסמך נכתב במקביל באנגלית ובעברית. להלן הנוסח העברי.

 

ישראל ביקשה לספח 9% והציעה בתמורה 1%

 

1. מדוע דחו הפלשתינאים את הצעות השלום בקמפ דייוויד?

 

כדי להגיע לשלום צודק ויציב בין העם הישראלי לעם הפלשתיני, חייבות להתקיים שתי מדינות בנות-קיימא ועצמאיות, החיות זו לצד זו כשכנות שוות. הצעות ישראל בקמפ דייוויד, שמעולם לא הוגשו בכתב, לא איפשרו את קיומה של מדינה פלשתינית עצמאית ובת-קיימא, שכן הן דרשו את חלוקת השטח הפלשתיני לארבעה קנטונים נפרדים לחלוטין, מוקפים, וממילא נשלטים, על ידי ישראל. הצעות קמפ דייוויד התכחשו גם לזכותם של הפלשתינאים לשלוט בגבולותיהם, במרחב האווירי שלהם ובמקורות המים שלהם, ובו בזמן נתנו לגיטימציה והרחיבו את ההתנחלויות הישראליות הבלתי חוקיות בשטח הפלשתיני.

 

2. האם ישראל לא הציעה לפלשתינאים כמעט את כל השטחים שכבשה ב-1967?

 

לא. ישראל ביקשה לספח כמעט 9% מהשטח הפלשתיני הכבוש ובתמורה הציעה 1% משטחה שלה. בנוסף, ישראל ביקשה לשלוט על 10% נוספים מהשטחים הפלשתיניים הכבושים, באמצעות "חכירה לטווח ארוך". כך או אחרת, השאלה אינה שאלת האחוזים. זוהי שאלת העצמאות ויכולת הקיום של המדינה.

 

3. האם הפלשתינאים קיבלו את עקרון חילופי השטחים?

 

הפלשתינאים אכן שקלו את רעיון חילופי השטחים, אך טענו שחילופים שכאלה חייבים להיות מבוססים על יחס של 1:1 ולכלול אדמות דומות בערכן, באזורים סמוכים לגבולות פלשתין ולאזורים שישראל ביקשה לספח לעצמה. הצעת ישראל לחילופים ביחס של 9:1 (לטובת ישראל) נתפשה כלא הוגנת, במידה המעמידה בספק רציני את המחויבות הישראלית לפשרה טריטוריאלית הוגנת.

 

4. איך הוצגה הטריטוריה של המדינה הפלשתינית בהצעות ישראל?

 

ההצעה הישראלית חילקה את פלשתין לארבעה קנטונים, מוקפים בשליטה ישראלית: צפון הגדה, מרכז הגדה, דרום הגדה ורצועת עזה. מעבר מקנטון אחד למשנהו היה מחייב מעבר בשטח ריבוני של ישראל, וכתוצאה מכך מכפיף תנועת פלשתינאים בתוך מדינתם העצמאית לשליטה ישראלית. הכוונה לשליטה לא רק בתנועת בני אדם, אלא גם בתנועת סחורות, ובכך למעשה תוכפף גם הכלכלה הפלשתינית לשליטת ישראל. לבסוף, הצעת ישראל הותירה את השליטה על כל הגבולות הפלשתיניים בידי ישראל, והשאירה בכך בידי ישראל לא רק את השליטה על תנועת אנשים וסחורות בתוך המדינה, אלא גם על תנועה בינלאומית. מדינה פלשתינית כזו תזכה לפחות עצמאות מזו שזכו לה הבנטוסטנים תחת ממשלת האפרטהייד בדרום אפריקה.

 

5. מה הוצע לגבי מזרח ירושלים בהצעות ישראל?

 

הצעות קמפ דייוויד תבעו מהפלשתינאים לוותר על כל תביעה לגבי החלקים הכבושים של ירושלים. ההצעה היתה מאלצת את הפלשתינאים להכיר בסיפוח הישראלי של כל מזרח ירושלים הערבית. בשיחות שנערכו לאחר קמפ דייוויד ניתן היה להבין שישראל היתה מוכנה להכיר בריבונות פלשתינית על שכונות פלשתיניות מבודדות בלבה של מזרח ירושלים, אך שכונות אלה היו נותרות מוקפות בהתנחלויות ישראליות בלתי חוקיות, ומופרדות לא רק האחת מהשנייה אלא גם מיתר המדינה הפלשתינית. למעשה, הצעה כזו היתה יוצרת גטאות פלשתיניים בלב ירושלים.

 

6. מדוע הפלשתינאים לא הציגו מעולם הצעה כוללת משלהם להסדר הקבע, בתגובה להצעות ברק?

 

המסגרת להסדר הכולל לסכסוך הישראלי-הפלשתיני מעוגנת בהחלטות מועצת הביטחון 242 ו-338 שהתקבלו על ידי שני הצדדים בפסגת מדריד ב-1991, ומאוחר יותר בהסכמי אוסלו ב-1993. מטרת המשא ומתן היא ליישם החלטות או"ם אלה (הקוראות לנסיגה ישראלית מהאדמות שנכבשו בכוח על ידי ישראל ב-1967) ולהגיע להסכם על נושאי הסדר הקבע. ישראל, מצדה, לא הציעה ויתור אחד בשטחה או בזכויותיה. למרות שהנושאים והנותנים מטעם הפלשתינאים היו מוכנים להכיר בצרכים הלגיטימיים של ישראל בהקשר זה, במיוחד בכל הקשור לביטחון ולפליטים, זהו תפקידה של ישראל להגדיר מהם הצרכים הללו ולהציע כיצד ייענו באופן המצומצם ביותר.

 

רסיסי רצועה וגדה

 

7. מדוע התמוטט תהליך השלום דווקא ברגע שהושגה התקדמות משמעותית לקראת הסכם הקבע?

 

הפלשתינאים הלכו לתהליך השלום מתוך הבנה ש:

(1) הוא יבטיח שיפורים מוחשיים בתנאי חייהם במהלך תקופת הביניים;

(2) תקופת הביניים תהיה קצרה יחסית, קרי חמש שנים;

(3) הסכם קבע יביא ליישומן של החלטות מועצת הביטחון 242 ו-338.

 

אך תהליך השלום לא הביא ולו לאחד מאלה. נהפוך הוא, הפלשתינאים המשיכו לסבול מהגבלות מרחיקות לכת עוד יותר על תנועותיהם, ואלה אף החריפו. בנוסף, חלה הידרדרות חמורה במצבם הכלכלי. ההתנחלויות הישראליות התפשטו בקצב חסר תקדים, והחלוקה לרסיסים של רצועת עזה והגדה המערבית הלכה והחריפה כתוצאה מסלילתם של "כבישים עוקפים" למתנחלים ופריסתם של מחסומים צבאיים נוספים. פעם אחר פעם לא קוימו תאריכי יעד ליישום הסכמים. בסיכומו של דבר, הפלשתינאים לא חשו שום "התקדמות" מבחינת חייהם היום-יומיים.

 

יחד עם זאת, מה שקיעקע בצורה מכרעת את התמיכה הפלשתינית בתהליך השלום היה האופן שבו הציגה ישראל את הצעתה. בקמפ דייוויד, טרם כניסתו לסבב הדיונים הראשונים על סוגיות הסדר הקבע, חזר ברק בפומבי שוב ושוב על איומיו ש"הצעתו" תהיה ההצעה הסופית של ישראל, ושאם לא תתקבל, ישראל תשקול ברצינות "הפרדה חד-צדדית" (למעשה, כפיית הסדר). הפלשתינאים חשו נבגדים על ידי ישראל, שהתחייבה בתחילת תהליך אוסלו לשים קץ לכיבוש האדמות הפלשתיניות בהתאם להחלטות מועצת הביטחון 242 ו-338.

 

8. האין האלימות שפרצה בעקבות קמפ דייוויד הוכחה לכך שהפלשתינאים אינם רוצים לחיות בשלום עם ישראל?

 

הפלשתינאים הכירו בזכותה של ישראל להתקיים בוועידת אלג'יר ב-1988, ואישרו מחדש הכרה זו במספר הזדמנויות, כולל במדריד ב-1991 ובאוסלו ב-1993. יחד עם זאת, עדיין לא נשמעה הצהרה ישראלית רשמית וברורה על זכותה של מדינת פלשתין. העם הפלשתיני המתין בסבלנות מאז ועידת מדריד ב-1991 לחופש ולעצמאות, למרות המדיניות העקבית של ישראל בקביעת עובדות בשטח על ידי הקמת התנחלויות חדשות בשטחים הכבושים. (יחידות דיור ישראליות בשטחים הכבושים - לא כולל מזרח ירושלים - גדלו ב-52% מאז הסכם אוסלו, ואוכלוסיית המתנחלים, כולל זו שבמזרח ירושלים, יותר מהוכפלה). הפלשתינאים אכן מבקשים לחיות בשלום לצד ישראל, אך שלום שכזה חייב שיהיה הוגן - לא שלום בלתי הוגן, שנכפה על ידי הצד החזק על הצד החלש.

 

9. האין כישלון קמפ דייוויד מוכיח שהפלשתינאים פשוט אינם מוכנים לפשרה?

 

הפלשתינאים כבר הסכימו לפשרה מרחיקת לכת. בהסכמי אוסלו הכירו הפלשתינאים בריבונות ישראלית על 78% מפלשתין ההיסטורית (23% יותר ממה שנקבע לישראל בהחלטת האו"ם על תוכנית החלוקה בשנת 1947), וזאת בהנחה שיוכלו לממש את ריבונותם על 22% הנותרים. הרוב המכריע של הפלשתינאים קיבל פשרה זו, אך פשרה נדיבה מאוד זו לא זכתה לשום התייחסות בקמפ דייוויד, והפלשתינאים נתבקשו "להתפשר על הפשרה" ולעשות ויתורים נוספים למען ישראל. למרות שהפלשתינאים יכולים להמשיך ולעשות ויתורים, לא ניתן לצפות משום עם שיתפשר על זכויות היסוד שלו ועל יכולת הקיום של מדינתו.

 

התנאי: הפסקת פעילות ההתנחלות

 

10. האם נטשו הפלשתינאים את פתרון שתי המדינות והאם הם דורשים עתה את כל פלשתין ההיסטורית?

 

המציאות בתקופה האחרונה הקשיחה ללא ספק את העמדות בשני הצדדים, וקיצונים ישראלים ופלשתינאים דורשים את כל פלשתין ההיסטורית. אף על פי כן, אין כל עדות לכך שהרשות הפלשתינית או מרבית הפלשתינאים נטשו את רעיון שתי המדינות. עם זאת, הפתרון של שתי מדינות נמצא בסכנה רצינית בגלל הבנייה הנמשכת של התנחלויות ישראליות וכבישים עוקפים, שמטרתם למנוע את הפרדתם של השטחים הפלשתיניים מישראל. ללא הפסקת פעילות ההתנחלות, עלול פתרון שתי המדינות להפוך לבלתי ישים.

 

11. האין זה בלתי הגיוני מצד הפלשתינאים לדרוש את שיבתם הבלתי מוגבלת של כל הפליטים לישראל?

 

נושא הפליטים מעולם לא נדון ברצינות בקמפ דייוויד, מכיוון שראש הממשלה ברק הצהיר שישראל אינה נושאת בכל אחריות לבעיית הפליטים או לפתרונה. מובן מאליו שלא ייתכן פתרון כולל לסכסוך הישראלי-הפלשתיני ללא פתרון לאחת מהסוגיות המרכזיות שבו: מצוקתם של הפליטים הפלשתינאים. זכות מוכרת היא בחוק הבינלאומי, שאזרחים שלא היו מעורבים במעשי לחימה ונאלצו לברוח במהלך סכסוך, זכאים לשוב לאחר שהסכסוך נסתיים. אך הכרה ישראלית בזכות השיבה אין משמעותה שכל הפליטים אכן ישובו. מה שנחוץ לצד הכרה שכזו הוא גיבוש אפשרויות בחירה. פליטים פלשתינאים רבים עשויים להעדיף:

(1) יישוב מחדש במדינות שלישיות;

(2) יישוב מחדש במדינה פלשתינית עצמאית;

(3) נורמליזציה של מעמדם המשפטי במדינות שבהן הם נמצאים עתה.

בנוסף, זכות השיבה יכולה להיות מיושמת בשלבים, מתוך התחשבות בחששות הדמוגרפיים של ישראל.