קרובים מאי פעם

דני רשף, 31.1.01

 

בהצהרה המסכמת של שיחות טבה במוצאי שבת האחרון הצהיר השר שלמה בן עמי ש"אנחנו קרובים יותר מאי פעם להסכם שלום". בהנחה שהסכם שלום בינינו לפלשתינים יחתם אי פעם בעתיד הרי כל יום שעובר מביא אותנו קרוב מאי פעם לאותו הסכם מיוחל. בהעדר פרטים על מה שסוכם ועל מה שנותר במחלוקת ההצהרה עצמה היא חסרת ערך ועלבון לאינטליגנציה הממוצעת.   

 

לצערנו לא אמר לנו השר בן עמי שאנחנו קרובים מאי פעם לאנרכיה שלטונית. מזה חצי שנה מנהלת את המדינה ממשלת מיעוט חסרת תמיכה פרלמנטרית שהחלטותיה עשויות להתקבל כלא לגיטימיות על ידי מתנגדיה ולכן מותר להתנגד להם באופן לא פרלמנטרי. ככל שמעשיה של הממשלה גורליים יותר כך הלגיטימיות הדמוקרטית שלהם חייבת להיות מובהקת וברורה יותר. כבכל משטר שרירותי ולא דמוקרטי מתנהלת המדינה לא דרך מוסדות השלטון הפרלמנטרי אלא דרך כעין וועד מרכזי או מועצה מהפכנית שהחלטותיה מחיבות את השלטון. במקרה שלנו - קבינט השלום, חסר המעמד הרשמי, המחליט בנושאים העיקריים שעל סדר היום המדיני .

 

גם בעתיד הקרוב אנו צפויים לאנדרלמוסיה שלטונית. מועמד אחד לא יכול בכלל להרכיב ממשלה אלא עם יתכחש באופן גורף לרב הבטחותיו וימעל בבוחריו המועמד השני דן את עצמו למאבק הישרדות קשה ושניהם יביאו לנו בחירות נוספות בהקדם. רק עם שני המועמדים יהפכו את הבחירות להצגה יקרה ומיותרת ויקימו ממשלת אחדות עשוי הסדר הציבורי התקין להשתקם.

 

השר בן עמי גם לא דווח שאנחנו קרובים מאי פעם לאנרכיה כלכלית. בהעדר קואליציה מחוקקת הכנסת חוקים כיתתיים יקרים שנועדו, בעיקר, לקדם את פרסומו האישי של המציע. האחריות הלאומית הכוללת על כל רכיבי החברה וצרכיה, תפקידה המובהק של הממשלה והקואליציה, מופקרת למלחמת כל בכל על כספים והטבות. נזק רב נגרם ליכולת הממשלה לנווט את ההתפתחות הכלכלית של המדינה.

 

עוד שכח לספר לנו השר החברתי בן עמי על האנרכיה החברתית הקרובה מאי פעם. הפערים בחברה גדלו לממדים שלא היו כמותם בעבר. אחוזי האבטלה והעוני מטפסים בתלילות כלפי מעלה. גם נוכח המאבק הביטחוני מדיני הגורלי בו נתונה המדינה ממשיכות שביתות על רקע המצוקה החברתית לשבש את חיינו.

 

יותר מאי פעם נתונה זהותה היהודית של המדינה בספק. במו"מ עם הפלשתינים מתחילים הוויתורים הראשונים בנושא זכות השיבה. שינוי אופייה היהודי הממלכתי של המדינה לטובת זהות ליברלית חופשית, כפי שמבטיח אחד המועמדים, הופכת את חוק השבות לכלי הגירה סתמי לישראל. ההתנגדות לזכות השיבה לערבים תהפוך מאמצעי לשימור זהותה היהודית של המדינה לכלי גזעני לשימור רמתנו הכלכלית והטכנולוגית. סופנו שיחד עם ערעור זהותה היהודית של ישראל נאבד את הסמכות המוסרית להתנגד לזכות השיבה לערבים.

 

איש אינו יודע, גם לא השר שלמה בן עמי, עד כמה אנחנו באמת מתקרבים לשלום. אך כולנו יודעים עד כמה אנחנו מתקרבים לערעור מסד חיינו היום יומי, לפגיעה בתשתית הערכית, החברתית, הדמוקרטית והמוסרית של ישראל ולפגיעה בזהותה היהודית של מדינת ישראל. ישראל קמה כדי לפתור את בעייתו של העם היהודי על ידי ריכוזו בארץ ישראל (הציונות) ולא כדי להקים את עמק הסליקון, על חשבון הערבים, במזרח התיכון.