מכתב הטייסים

 

חיימי שניידר, נתניה, 26.9.03

 

יפתח ספקטור – "סרבן"?

 

אני מתקשה לברך.

 

אני לא מקלל.

 

יפתח וחבריו התייאשו מסיכויי המאבק הדמוקרטי והטילו פצצה. אי אפשר להחזירה.

 

עכשיו צריך לעקוב אחרי גלי ההדף.

 

מי יצליח טוב יותר לנווט את גלי ההדף ולעשות בהם מניפולציות?

 

אריק שרון ןדן חלוץ שיעשו דה-לגיטימציה ליפתח וחבריו וידברו על שימוש ציני ב"מוסר לוחמים" כמסווה לעמדות פוליטיות?

 

או הציבור שלנו, שיעשה דה-לגיטימציה לשרון וחבריו ויאשים אותם בשימוש פוליטי ציני במה שנקרא "צבא העם"?

 

יפתח וחבריו שרטטו את קו השבר.

 

מעכשיו הכל תקשורת, מניפולציות ומאבק על דעת הציבור.

 

האם נצליח להעביר  את הדיון הציבורי מויכוח על סרבנות נטו, לדיון על מחויבות הממשלה ללוחמיה ואזרחיה מול מחויבות הלוחמים והאזרחים לממשלה?

 

זה מול זה, מי חייב למי?

 

האם נצליח לומר לציבור  ששרון וממשלתו אינם אומרים לעם  את האמת שלהם.

 

זו לא הציות בשם הדמוקרטיה, זה לא הבטחון, זה לא אוסלו וזה לא עראפת.

 

זוהי הריבונות היהודית המוחלטת על שטחי האבות, כאן ועכשיו. זו הנכונות לכרות קברים חדשים, שלנו ושלהם, רק כדי להמשיך ולהתרפק על הקברים הישנים!

 

האם נצליח לומר לציבור כי מדינת היהודים הופכת למדינת אפרטהייד?

 

כי חלק ניכר ממשאבינו, חלבנו ודמינו, מוקצה למאמץ האדיר של שליטה על רוב ערבי עויין, כי מדינה כזאת הולכת ומאבדת את הצידוק המוסרי לקיומה.

 

האם נצליח לומר לציבור כי אזרחיה החזקים, המשכילים, הצעירים ובעלי היכולת לא יסכימו להמשיך ולשלם את מחיר האג'נדה שהם לא מאמינים בה. הם ינטשו.

 

שאנחנו עומדים, חלילה וחס, בפתחו של סוף החלום הציוני.

 

שאנחנו לא רחוקים מחורבנו של הבית השלישי.

 

האם נצליח לחבר בין תום ליבו ומצפונו של סרן "ע" או סמל "ג" עם שברו של החזון?

 

ואף על פי כן – שנה טובה!