התפכחות 2000

מאת צבי בראל, הארץ, 29.10.00

 

"צריך להיות מפוכחים. האם מישהו מעלה על הדעת שהשטח הפלשתיני באמת יהיה 15 כתמים על המפה? ומכתם לכתם יעברו אנשים במחסום יציאה ובמחסום כניסה... ויבדקו אם לא מחביאים משהו מתחת לבגדים?... האם מישהו באמת חושב שהבירה שלהם תהיה יעבד או טובאס?"

האיש המפוכח שאמר את הדברים הללו ל"הארץ" לפני חמישה חודשים גם דיבר אז על מציאות קשה שתפנה נגדנו אם "לא נדע לקבל החלטות אמיצות" והגדיר את ערפאת כ"מנהיג ההיסטורי המכונן של הפלשתינאים שהוא אולי היחיד שיוכל להעביר הסדר אתנו".

האיש הזה, אהוד ברק, התיר בשבוע שעבר לעוד כמה קרוואנים וליפטים לעלות מחדש על הקרקע בהרי הגדה. הרי הוא הבטיח למתנחלים, שכמה חודשים קודם לכן הצליח להורידם מאותן התנחלויות-פרא, שיוכלו לחזור אליהן. הוא רק ביקש קצת זמן כדי להסדיר את עניינם לפי הנהלים. בסוף השבוע הוא כבר זכה לשבחים מפי המתנחלים, שלא האמינו שההבטחה תכובד. במפה המוכתמת הרי לא ירגישו בעוד כמה כתמים קטנים שאולי יצמחו לעוד גוש שאי אפשר לבלוע.

ביוני התכוננו המתנחלים למבצע הענקי שהכתירו בשם "התפכחות 2000". הם ביקשו לעלות כל יום לביתו של ברק כדי לסכל בהפגנותיהם את כוונתו להוריד התנחלויות. הפיכחון שלו, הם גרסו, אינו הפיכחון שלהם, ולכן הוא יצטרך לבלוע את פיכחונו. המבצע היה אמור להימשך עד חודש נובמבר, שבו, סברו המתנחלים, יוכרעו גורל הסדר הקבע וגורלם. אבל במקום מתנחלים מפגינים קיבל ברק פלשתינאים מפגינים והציבור החליט לאמץ את ההפגנות האלה כתחליף ל"התפכחות 2000". הטנקים והמסוקים עשו מה שטנקים ומסוקים יודעים לעשות, ברק הפסיק לדבר על כתמים שאי אפשר לחיות אתם, "המנהיג ההיסטורי של הפלשתינאים" חזר להיות מפקד כנופיות וקרוואנים עם אישור חזרו להיות "תשובה ציונית הולמת" שמחייבת להצטופף על סלע קיומנו.

מי שחש עצמו מפוכח בגלל המרי הפלשתיני אינו יכול להפסיק את תהליך התרפיה באמצע. הוא מוכרח להמשיך ולטעון שאם הפלשתינאים מראים לנו את פרצופם האמיתי, הם יפגינו אותו לכל רוחב החזית. שכונת גילה או פסגות לא יהיו מטרות הירי היחידות. מה שקרה בנצרים ולאורך ציר הרצועה, עלול לקרות גם ליד בית חורון, עופרה וכוכב יאיר, וליד כל וילה יצטרך לחנות טנק.

וכך צומח לו הפרדוקס המעוות שלפיו שביעות הרצון של המתנחלים מברק יכולה להרגיע גם את הפלשתינאים: כל קרוואן שעולה כל הקרקע, כל כתם צהוב במפת ה"התפכחות", מרחיק עוד יותר את רעיון ההפרדה המאיים כרגע על הפלשתינאים ומגדיל, בלי השקעה מיוחדת מצדם, את גודל האיום הפלשתיני על ההתנחלויות. ישראל חיה עם הפרדוקס הזה יותר מ-30 שנה. בכל פעם היא מאוכזבת מחדש מכך שהפלשתינאים מתקשים לעכלו והתגובה כבר נהפכה לחלק מספר ההוראות המדיני: נוסיף עוד התנחלויות עד שהם יתרגלו.

כדי להשתחרר מהפרדוקס הזה - לפחות מהבחינה הצבאית - אין מנוס מפירוק רוב ההתנחלויות במקרה של הפרדה חד צדדית, או מהסכם מדיני שבו רק חלק מן ההתנחלויות יפורקו. אבל להסכם אי אפשר להגיע עם הפלשתינאים, שהרי אנחנו עכשיו מפוכחים, ולהפרדה חד צדדית בלי הסכם אסור להגיע כי אז נצטרך לכבוש מחדש את הגדה והרצועה כדי להגן על כל ההתנחלויות.

ישראל מעדיפה כנראה להתפכח מהפלשתינאים ולא מהתנחלויות; להציג מפה של כתמים ולהתפלא שיורים עליה, במקום ליצור מפה ריאלית.