הנוסחה הקפריסאית

 

במשך 30 שנה היתה קפריסין בית-קברות של יוזמות שלום * עכשיו נראה שהמצב הזה משתנה * באפריל אמורים תושבי המקום להצביע על האיחוד בין החלק הטורקי לחלק היווני של האי * בניגוד לישראל, בחרה קפריסין באו"ם ובאירופה כמי שיובילו את הפתרון, ולא בארה"ב * עם השלמת הסכם השלום צפוי לגבור הלחץ הבינלאומי על ישראל והפלשתינים ללמוד מהשכנים

 

אריק בכר, מעריב, 16.2.04

 

 

האם ייתכן שזה עשרות שנים אנחנו מהמרים על הסוס הלא נכון במירוץ אחר פתרון הסכסוך עם הפלשתינים? כמה מאות קילומטרים מכאן חושבים שלא בוושינגטון נמצא המפתח, אלא דווקא אצל שני גופים מוקצים מחמת מיאוס בעיני רבים ממנהיגי ישראל – האיחוד-האירופי והאו"ם. פריצת הדרך המפתיעה שהושגה בסוף-השבוע בניסיון לאחד את קפריסין לאחר 30 שנות כיבוש טורקי בשליש הצפוני של האי צריכה לעורר תקוות וחששות – תלוי מאיזה צד של המפה הפוליטית בישראל מתבוננים – בניסיון להשכין שלום אצלנו. היא גם דוגמה נוספת לעובדה כי שיקולים כלכליים ממלאים תפקיד מפתח, לצד לאומנות וביטחון, בשאלת הוויתורים שמוכן כל צד להציע לפתרון סכסוך לאומי.

 

קופי ענאן יכתיב

 

קפריסין, כמו ישראל, נחשבה עד לפני ימים אחדים לבית-קברות המוני של יוזמות שלום. האי הקטן, שאוכלוסייתו מונה כ-800 אלף תושבים, הצליח להוציא את הרוח מהמפרשים של אינספור מתווכים בינלאומיים. כמו אצלנו, בעיות כמו ויתורים טריטוריאליים וזכות השיבה הכשילו מאמצים להשכנת שלום. מה שדחף את הצדדים קרוב יותר מאי-פעם להסכם היה החשש של השליש הטורקי באי, כי הדרום היווני הולך להותיר אותו מדשדש מאחור כאשר קפריסין תצטרף לאיחוד-האירופי במאי הקרוב. הגורם האירופי בהסכם המתגבש צריך לעניין אותנו לאור מספר הצעות שהועלו בעת האחרונה על-ידי מנהיגים בכירים ביבשת לצרף את ישראל ופלשתין העתידית לגוש האירופי, שיכלול מחודש מאי 25 מדינות חברות, עם 450 מיליון מהתושבים העשירים ביותר של כדור-הארץ. אם התמריץ הזה הולך לעבוד בקפריסין, אולי הוא יכול להוות את הנוסחה המנצחת אצלנו? סביר שלא.

 

מעטים הישראלים שיפקידו את המילה האחרונה בנוגע לעתידם בידי ארגון האומות-המאוחדות, כפי שהסכימו מנהיגי האזורים הנצים בקפריסין. על-פי ההסכם שהשיג מזכ"ל האו"ם קופי ענאן, אמורים ראשי שתי הקהילות בקפריסין להתכנס השבוע לסדרת דיונים אינטנסיביים, עד שייצא עשן לבן. בנקודות שיישארו פתוחות ניתנה לענאן הזכות להכתיב את הצעותיו שלו כדי להשלים את ההסכם.

 

מאז פלשו כוחות טורקיים לצפון קפריסין ב-1974, לאחר הפיכה של לאומנים יוונים שרצו לספח את האי ליוון, מרבים, במידה רבה של צדק, להשוות בין הסכסוכים הסמוכים. גם שם לכודים שני עמים חשדניים באותה יחידה גיאוגרפית; גם בקפריסין יש לרבים, משני הצדדים, טענה לזכות שיבה אל נחלת אבות ממנה נושלו בעקבות מעשי איבה.

 

וגם שם מדברים כעת על משאל עם. למתווכים שכינסו לשלושה ימי משא-ומתן את נשיא קפריסין היוונית, תאסוס פפאדופולוס, ונשיא החבל הטורקי ראוף דנקטאש, שרק טורקיה מכירה בריבונותו, היה ברור כי כל זמן שגורלו של ההסכם יהיה תלוי במנהיגים, לא יהיה סיכוי. ההסכם שהשיג האו"ם קובע כי לאחר שתגובש טיוטה עד 29 בחודש הבא, היא תובא למשאלי עם בשני הצדדים ב-21 באפריל.

 

השיטה הזו תפקיע את זכות הווטו מידי המנהיגים, במיוחד דנקטאש העיקש, ותעביר אותה לידי תושבי החבל הצפוני, החוששים ממפולת כלכלית הרסנית אם החלק היווני ייהנה לבדו ממנעמי האיחוד עם אירופה. השיקול הכלכלי היווה גורם ראשון במעלה בדחיפה שנתנה אנקרה לבני חסותה בקפריסין להתקדם לעבר הסכם, כדי שלא יחבלו בסיכויי טורקיה להצטרף בעתיד לגוש האירופי.

 

בדיוק כפי שאצלנו ברור לכל מי שגר מחוץ להתנחלות תפוח איך ייראה, בגדול, ההסכם הסופי עם הפלשתינים, כך היה ברור מהרגע הראשון מה יקרה בקפריסין. תוכנית האו"ם מדברת על פדרציה בין שתי יחידות נפרדות שייהנו מעצמאות בכל תחום מלבד חוץ, ביטחון ומדיניות מאקרוכלכלית. מעבר לאלה, כל צד ינהל את ענייניו כדי למנוע את שובן של טענות קיפוח קשות, שהובילו לסכסוך, שהוביל לפלישה הטורקית.

 

ההסכם המתגבש יאפשר לכל צד לראות בו את מה שהוא רוצה. עבור היוונים מדובר ביישות מדינית אחת; עבור הטורקים, שדגלו כל השנים במדיניות של שתי מדינות לשני עמים, הטיוטה תאפשר ניהול עצמי של ענייניהם, מבלי לחשוש מפני הרוב היווני הדומיננטי. תוגבל זכות השיבה של תושבים משני צדי "הקו הירוק" המפריד בין שני החלקים ונשמר בידי 1,000 חיילי או"ם, והצד הטורקי יוותר על חלק מהשטחים עליהם השתלט עם פרוץ הקרבות.

 

כמו אצלנו, הקהילה הבינלאומית הקדישה אלפי שעות דיפלומטים להשגת פתרון בקפריסין, פחות לרווחתם של אלה הסובלים בשטח מהסכסוך, ויותר כדי למנוע גלישה שלו לסביבה. היחסים בין יוון לטורקיה, המנהלות מאחורי הקלעים את המשבר על האי הקטן, שזכה בעצמאות מבריטניה רק ב-1960, הידרדרו מספר פעמים במהלך השנים למצב של כמעט מלחמה. שתי המדינות חברות בברית נאט"ו, והמתחים ביניהן עוררו חשש מתמיד מפני סכסוך בעל פוטנציאל הרסני.

 

אם יוגשמו התקוות וההסכם הסופי יגיח לאוויר העולם, סילוקה של שאלת קפריסין מהאג'נדה הבינלאומית יגביר את הלחץ על ישראל והפלשתינים לקחת דוגמה.

 

"מפת הדרכים" של קופי ענאן

 

היריבות הטורקית-יוונית בקפריסין החלה עוד לפני הקמת המדינה, בשנת 1955. באותה שנה התנגדו הבריטים לדרישת היוונים-הקפריסאים להתאחד עם יוון וסייעו לליבוי האש במדינה. ב-1960 קמה קפריסין העצמאית, אך תושביה רוו נחת שלוש שנים בלבד. ב-63' פרש ד"ר פאזיל קוצ'וק, מנהיג הטורקים באי והקים שלטון נפרד. ב-64' החל הסכסוך לגלוש לאלימות שהסתיימה בפלישת הצבא הטורקי ביולי 74', שכבשה את השליש הצפוני של האי והקימה לרוחבו חומה ארוכה. מאז התרכזו היוונים בדרום והטורקים בצפון.

 

אז מה קרה שלפתע, אחרי 50 שנות עימות ו-30 שנות הפרדה, נחתם הסכם והאי מתאחד? להצלחה יש הפעם שלושה אבות: רג'פ טאיפ ארדואן, קופי ענאן והאיחוד-האירופי.

 

מיד לאחר עלייתו לשלטון בטורקיה בנובמבר 2002 הכריז ארדואן: "אני לא אוהב את מדיניות טורקיה בקפריסין ב-40 השנה האחרונות". ארדואן חולל מהפך בדעת הקהל הטורקית-בטורקיה עצמה ובקפריסין – צעד שהביא להפגנות שלום ענקיות בצפון האי ולניצחון שוחרי ההסכם. סרבן ההסכם עד לאותו שלב, נשיא צפון קפריסין ראוף דנקטאש, חושק על-ידי ראש-הממשלה החדש טאלאט ועל-ידי בנו סרדל דנקטאש (סגן ראש-ממשלת צפון האי ושר החוץ), ונותר בעמדת מיעוט בצוות השיחות.

 

ב-11 בדצמבר 2002 הגיש ענאן את תוכנית השלום שלו לצדדים. מרגע שפורסמה, עמד ענאן על כך שהצדדים חייבים לקבל את התוכנית כבסיס להסדר. "אם הצדדים מעוניינים בשירותי כמתווך", אמר ענאן, "אני הפוסק האחרון בסוגיות ייוותרו במחלוקת". ואכן, "מפת הדרכים" שהציע ענאן לצדדים בסוף השבוע היא זו שתסיים את הסכסוך באי.

 

לפני כשנה קיבל האיחוד-האירופי החלטה לפיה קפריסין (היוונית) תתקבל כחברה מלאה באיחוד החל מ-1 במאי 2004, גם אם לא יסתיים הסכסוך באי עד לתאריך היעד. ההחלטה האירופית גרמה לזעזוע בצפון קפריסין ולהלם באנקרה. שם הבינו שללא פתרון הסכסוך באי עד מאי 2004, טורקיה עצמה עלולה להישאר לנצח מחוץ לאיחוד-האירופי. אירופה סיפקה את הגזר, ענאן את המקל, והצדדים החליטו לקבל את שניהם.

 

ומה איתנו? ההצלחה האו"מית-אירופית רק תוסיף לשני הצדדים ביטחון. אם ראוף דנקטאש יכול להשתנות אחרי 40 שנה, מדוע לא ערפאת?

 

ד"ר אלון ליאל

הכותב הוא מנכ"ל משרד החוץ לשעבר, ועומד בראש צוות של המכללה האקדמית נתניה לבחינת הסכסוך בקפריסין

 

האיחוד לא ישפיע על מחירי הנדל"ן

 

מאות אלפי אירופים גילו בשנים האחרונות את קפריסין. מבריטניה בלבד היגרו בשנים האחרונות לאי הקטן כ-100 אלף פנסיונרים, שביקשו להזדקן בחופים ובמזג האוויר הנוח של האי. בעקבות הפריחה עלה ערך הנכסים באי בשיעור של כ-50 אחוז בשלוש השנים האחרונות.

 

גם דריסת הרגל של הישראלים באי הסמוך גוברת בהדרגה. חברת "גלובל רילטי", המשווקת פרויקטים בקפריסין, מכרה תוך שלוש שנים וחצי כ-200 נכסים בקפריסין לישראלים, המחפשים לפזר את השקעותיהם גם לחו"ל או שמצאו בה מקום מגורים אלטרנטיבי.

 

הפער בשווי הקרקעות בין חבלי הארץ עדיין משמעותי מאוד. מגרש של דונם בחלק היווני יעלה כ-250 אלף דולר. בצפון המדינה הטורקי, אזור יפה בהרבה מבחינת אוצרות הטבע, מחיר מגרש כזה הוא כ-50 אלף דולר בלבד. "גם אם האיחוד יגיע, הרי שהתקרבות במחיר בין שני חלקי האי תהיה תהליך ארוך ומייגע", מעריך מנכ"ל "גלובל רילטי", רוני גל. "ההשפעה במחיר, אם תהיה, תגיע בעוד שנתיים-שלוש לפחות".

 

גם מבחינה תיירותית לא ניתן לנבא שינוי משמעותי. קפריסין מושכת אליה מדי שנה כ-58 אלף ישראלים, כ-40 אלף מתוכם תיירים. מספר הישראלים שפקדו את האי בשנה האחרונה נמצא בירידה קלה, בגלל שטיסות וחבילות התיירות לקפריסין יקרות יחסית.

 

שני היעדים הפופולריים באי הם לרנקה ואייה נאפה, הנמצאים בצד היווני של האי. האיחוד הצפוי לא אמור להשפיע על התייר הישראלי, שאותו מעניין קודם כל המחיר הנוח. לדברי סמנכ"ל השיווק באיסתא, רונן קרסו, מה שעשוי לשפר את זרימת הישראלים צפוי להיות דווקא ההסכם לטיסות שכר שנחתם בין ישראל לקפריסין, ויחל לפעול ב-1 ביוני. טיסות הצ'רטר יוזילו את חבילות הנופש בקפריסין.

 

קפריסין מרכזת עניין רב של ישראלים גם בכל הנוגע לנישואים אזרחיים. על-פי ההערכות, כ-5,000 ישראלים טסים להינשא בקפריסין מדי שנה, מכיוון שהמדינה לא מכירה בנישואים אזרחיים שנערכים בתחומה. למעשה, יותר זוגות ישראליים מתחתנים בקפריסין מאשר זוגות מקומיים.

 

לדברי יו"ר ארגון "משפחה חדשה", אירית רוזנבלום, ענף החתונות של הישראלים מכניס למשק הקפריסאי כ-7.5 מיליון דולר בשנה, לכן הממשל הקפריסאי לא מערים קשיים. מוקדם לדעת אם העסק ישתנה במקרה של איחוד.

 

דרור מרמור, רוית נאור ואורי יבלונקה

 

(עוד בנושא זה גם מאמרו של נחום ברנע בוואינט)