יחי ההבדל במוות

ב.מיכאל, ידיעות אחרונות, 11.5.01

 

שני ילדים טובים ויפים נרצחו בידי כמה טינופות. תינוקת בת ארבע חודשים מתה מפגז של טנק. שר הביטחון פואד, ראש הממשלה שרון ועימם כל שר, עסקן ופרשן מיהרו להדגיש כמעט בגאווה, את ההבדל במוות. מצד אחד, פושעים פרימיטיבים לוכדים ילדים בכוונה תחילה ומרוצצים את ראשם. מצד שני, פגז שרק במקרב מקפד את חייה של תינוקת זכה. הטנקיסט לא ידע, וכולנו צער.

אפשר לומר כמה דברים על ההבחנה הזאת (למשל, שפגז הטנק לא נורה אל מעוז צבאי שיש בו לוחמים, והתינוקת רק נקלעה אליו, אלא אל תוך בית מגורים שיש בו תינוקות, והלוחם הוא זה שנקלע אליו). אבל זהו ויכוח מורעל ואין בו כל טעם. לעומת זאת אני מבקש ממר פואד ומר שרון ומכל שאר המבחינים בין מוות למוות, שיואילו ויזכרו היטב את ההבחנה הזאת. ובפעם הבאה שפצצת מרגמה שוב תיפול חלילה ישוב ישראלי או על התנחלות, יואילו נא וישובו להשתמש בהבחנה הנאה שלהם ויעשו זאת באותו להט ובאותו שכנוע עמוק. שהרי גם התותחן הפלשתיני לא ראה במי הוא יורה. גם הוא רק שיגר פגז אל אויביו, וגם הוא בוודאי קיווה לפגוע בלוחמים מזוינים. אז במה הוא גרוע מן התותחן שלנו?

לא רק פואד ושרון נפנפו בהבדל הזה: מיוון השכחה שב וצץ חנן פורת, ובעודו מפגין את יכולתן האקרובטית של עיניו המתגלגלות, גם הוא הסביר את ההבדל התהומי בינינו לבינם.

אבל מר פורת צריך להיות קצת יותר צנוע וזהיר בטרם הוא עוטה את עטרת צדיק. לא הוא, ולא מרעיו, הם דמויות מופת הראויות לגלגל עיניים ולהטיף לזולתם. וכי לא יצאו כמה מחבריו הטובים לטבוח בתלמידי בית ספר פלשתיני בחברון? והאם הוא עצמו לא הקפיד לקיים מצוות פורים בעוד עשרות מתפללים מוסלמים שוכבים מתים מכדור מתנחל? והאם לא מקרב בני עדתו יצא אותו "קונדס" אשר רוצץ במקל את ראשו של עובר-אורח תמים? והאם לא נתפש רק השבוע מתנחל שדרס ברכבו הולך-רגל ערבי, פיזר את גופתו על פני הכביש ונעלם לביתו ("חשבתי שזו הייתה חיה רעה" הוא אמר לשוטרים)? והאם נלכדו כבר כל רוצחי הרועים, אלה שגופותיהם המנוקבות או המרקיבות מתגלגלות חדשות לבקרים בירכתי השטחים הכבושים (ועדויות הערבים על המתנחלים שביצעו את המעשה מבוטלות כעפרא דארעא, שהרי "מקומיים" פסולים לעדות)? והאם כבר עברו מן העולם כל הפורעים והמתעמרים והמתעללים והשוסים מקרב המתנחלים?

טינופות, מסתבר, יש בכל מקום, ללא הבדל דת, גזע, מין, או לאום.

 

הוי, איזו הפתעה

במסיבת גן נאה, עם כסאות פלסטיק וצמד רמקולים צרודים, הוצגה קבל-עם אותה ספינת מבריחים שנלכדה בים. על הרציף הוצגה כל מרכולתה: טילי סטרלה ואר.פי.ג', מטולי רימונים נגד טנקים ומוקשים נגד רכב, קטיושות ומקלעים.

הוי, איזו הפתעה. האנשים הנבונים אשר שיגרו מסוקי-קרב לבצע עבודות שיטור במרכזי ערים הרי היו משוכנעים כי התשובה הפלשתינית להליקופטרים תהיה רכישה מסיבית של פופ-קורן. מי היה מעלה בדעתו שהתגובה תהיה רכישת טילים נגד מסוקים. למה? מה פתאום סטרלה? לשם מה להם טילים שכאלה? (ובשם התימהון התם והנרעש הזה מולעטים אזרחי ישראל כבר שבוע תמים בהבלים ושטויות והיסטריה ודמגוגיה על סכנה האורבת לנתב"ג).

הקלאוזביצים שלנו, אלה אשר שיגרו טנקים לבצע עבודות גננות בפרדסים ולהרוס קצת מחנות-פליטים, גם היו בטוחים שהפלשתינים יגיבו על כך בתיפוף על דארבוקות ובהפרחת קטורת. והנה, הוי איזו תדהמה, דווקא מטולי אר.פי.ג'י נמצאו על הספינה. מה הביא את הפלשתינים לעלות דווקא על המדרגה הזאת? וכי מה עניין הטנקים ל אר.פי.ג'י?

והבולדוזרים, אותן חיות-מחמד מלאות חן של הציונות החדשה, הלא אלה רק נשלחו כדי לארגן מחדש את הארכיטקטורה הפלשתינית. מי חשב שהפלשתינים כפויי-הטובה יגמלו לנו על כך בניסיון לרכוש בדרכים עקלקלות כל מיני מוקשים מגודלים נגד צמ"ה, העלולים להסב נזק בלתי-הפיך לבולדוזרים החביבים?

ומי שהנהיג את המנהג הנאה של גילוח שכונות מגורים, הפגזת מרכזי ערים, פיצלוח בניינים נבחרים בפגזים וכיסוח שטחים נרחבים (ללא כל ראייה שיש בכך תועלת כלשהי, זולת חדוות העשייה ושמחת הנקמה), היה משוכנע בכל ליבו שהפלשתינים יקדמו את היוזמה הברוכה בייבוא רחב-היקף של עציצי-נוי ושתילים ולא של טילי קטיושה ופגזי מרגמה.

הנה שוב נתגלה פרצופם האמיתי של אויבינו. הם שוב התכוונו לנקוט פעולות אלימות, כאשר ישראל בסך הכל שבה ומנסה להפוך כל אבן שמתחשק לה.

ואם יהין מישהו להסביר לגאוני הצבא שלנו, בוגרי לבנון כולם, כי מי שמביא הליקופטרים מביא סטרלות, ומי שמשלח טנקים מקבל אר.פי.ג'י, ומי שמפזר בולדוזרים מבקש מוקשים, ומי שמפגיז ערים מזמין קטיושות – הוא ייתקל בעיניים קרועות מתדהמה ועלבון.