הנמרים טורפים אבל השירה חייבת לעבור

 

רן בית-אש, ירושלים, 19.1.04

 

הדרך להתקדם בתהליך השלום, בניגוד לדרכה של הממשלה הזאת, היא לנהל משא ומתן רצוף וללא הפסק. כי רק כך לא יוכלו אויבי השלום משני הצדדים לטרפדו.

 

לא חשוב מה היא רמת הטרור. עם כל הכאב (רוב הטרוריסטים רוצים למנוע הסדר בכול מחיר) צריך לנהל משא ומתן לשלום ובמקביל להלחם בטרור בכל הכוח. להקים את גדר ההפרדה על קו 67 פלוס הגושים כפי שאנו אכן נסכים בהסדר הקבע! ובנוסף למצוא הסדר שבו מתיישבי ישע יוכלו להישאר, בין אם בהסדר עם הפלסטינאים ובין בצעד חד צדדי שיקימו מצידי את מדינת יהודה. וכך תתנער הממשלה מהשטחים תרתי משמע ולא תצטרך לדאוג לאכלוסיה בשטחים. ליהודים זכות לגור שם בדיוק כמו שלערביי ישראל יש זכות לגור ביפו עכו לוד וכדומה. ולמה שיהודה ושומרון תהיה יודנרייד! (בלי יהודים).

 

המתנגדים לשלום והטוענים שאין אם מי לדבר אומרים שהפלסטינאים רוצים את כל הארץ, הם לא רציניים, גם אנו רוצים את כל הארץ אילו הדבר היה אפשרי אבל חלקינו מבינים שהמציאות של המצאות עם אחר איננה מאפשרת זאת, גם הם מבנים שלא יוכלו להשיג את כל מבוקשם ומוכנים להתפשר לא מאהבה  אלה מתוך כורח וכורח זה דבר בל יגונה.

 

פיגועי טרור הם איומים ונוראים ויכולים לפגוע בכל אחד מאתנו וכולנו בוכים, אבל לא להתקדם לשלום ולתת לכול טרוריסט זכות וטו על השלום זאת איננה התשובה. זה מגביר את הטרור כי הוא משיג את מטרתו שהיא מניעת כל פשרה זו מדיניות שתוביל בהכרח להעדר שלום וטרור לנצח! אפשר להגיע להסכם צריך להגיע להסכם והגיע הזמן לזרום עם השלום!