אסטרטגית הטרור ואנחנו

 

מירה גת, ירושלים, 5.12.02

 

מפעם לפעם עולה השאלה האם תכנית הפרדה חד-צדדית כלומר, גדר המסמנת גבול ופינוי השטחים שממזרח לגדר, מהווה כניעה ופרס לטרור?

 

כדי לענות על שאלה זו צריך קודם כל לברר "מה רוצה הטרור" האם הטרור ומפעיליו מעדיפים הפרדה בין האוכלוסיות טקטית ואסטרטגית? האם הטרור מעדיף חלוקה טריטוריאלית של הארץ לשתי מדינות או שואף להשתלט על הארץ כולה, מהירדן עד הים?

 

ושאלת השאלות: האם לארגוני הטרור הפלסטינאים יש אסטרטגיה כוללת, הגיונית ורציונלית?

 

לדעתי יש לארגוני הטרור שתי אסטרטגיות, שלובות ומגבות זו את זו, באופן שכישלונה של האחת מבטיח את ניצחונה של האחרת ולהפך.

 

הבהרה: ארגוני הטרור הם הכוח המוביל את המאבק נגדנו והם הגוף המנהיג באמת את העם והחברה הפלסטינאית כיום.

 

למרות ההבדלים המהותיים ביניהם (חמאס ג"יהאד, חזית עממית, תנזים) שותפים כולם לאותן אסטרטגיות. הרשות הפלסטינאית משמשת מזה זמן רב כזרוע המדינית של ארגוני הטרור.

 

האסטרטגיה הראשונה, זו שמרבים להתייחס אליה, שואפת לשבור את כוח העמידה של החברה הישראלית ולהביא לנסיגה מהשטחים ללא הסכם, מהלך שיפגע פגיעה קשה בכוח ההרתעה של צה"ל, יחליש את ישראל, ובשטחים שיפונו תקום מדינת טרור אשר תחבור בבוא הזמן למתקפה ערבית כוללת על מדינת ישראל.

אסטרטגיה זו ניתן לכנות, בשל הדמיון, האסטרטגיה הלבנונית.

 

האסטרטגיה השניה, שממעטים להתייחס אליה שואפת להשתלט על הארץ מבפנים. זו אסטרטגיה ארוכת טווח שאמורה להגיע ליעדה הסופי בטווח 30-50 שנה והיא מבוססת על התהליך הדמוגרפי כנדבך מרכזי, כשהוא נתמך ומלווה בפעילות הטרור מצד אחד ובשיווק בינלאומי של הסבל הפלסטינאי המביא לדה-לגיטימציה של ישראל, מצד שני.

בניתוח אסטרטגיה זו אני מרשה לעצמי הנחת יסוד: גם טרוריסטים ערבים מבינים דמוגרפיה ואולי אף עמוק יותר ורחוק יותר מהרבה מדינאים ישראלים.

 

ארגוני הטרור מבינים שבידם נשק אסטרטגי ארוך טווח אך ממשי המאיים על עצם קיומו של הבית הלאומי היהודי.

הם מבינים שהתנאי הבסיסי להשתלטות הדמוגרפית הוא ששתי האוכלוסיות יחיו יחד על אדמה אחת ותחת שלטון אחד.

הם מבינים שכל ההגדרות, התקנות והחוקים שהאוכלוסייה היהודית תחוקק כדי להבטיח שמוסדות השלטון יישארו בידי המיעוט היהודי לא יועילו, כמוהם כשקי חול וסוללות עפר שאנשים בונים בניסיון למנוע שיטפון ודאי של נהר אדיר, והנהר שוטף אותם על מעשה ידם הדל.

 

הדבר היחיד היכול למנוע את השיטפון הדמוגרפי הוא סכר גבוה וחזק, בדמות הפרדה בין העמים!

 

כל ההגדרות של האוכלוסייה הפלסטינאית כאוטונומיה, או כתושבי ישראל אך אזרחי המדינה  שמעבר לנהר, או אזרחים מלאים למעט זכות בחירה או תחימת יישוביהם בקנטונים או כליאתם בגטאות, כל אלה לא ימנעו את קריסת הזהות היהודית בעתיד, ובעקבותיה קריסת השלטון של המיעוט היהודי. די להעיף מבט במפות ובנתונים הדמוגרפים כדי להבין את חומרת המצב.

 

הם מבינים, מה שלא מבינים פוליטיקאים ישראלים,ש-50 שנה זה לא רחוק,זה לא הרבה, זה יקרה בתקופת חייהם של ילדינו וילדיהם.

 

תפקיד הטרור באסטרטגיה זו הוא בראש וראשונה למנוע את חלוקת הארץ בהסכם. כך יש להבין את סירוב ערפת להצעות קמפ דייויד ומתווה קלינטון, ואת האינתיפדה.

 

השלב הבא הוא השלב התודעתי - למחוק מתודעת העם היהודי, הפלסטינאי ושאר העולם את פתרון "שתי מדינות לשני עמים" כפתרון אפשרי. מטרתם להגיע בתוך כ-10 שנים למצב שבו, אם מישהו יעלה את האופציה של חלוקת הארץ,התגובה תהיה "עזוב,ניסו את זה בשנות התשעים וזה נכשל, הביא רק לשפיכות דמים, אין על מה לדבר".

וכך, בזמן שאנו "משיגים" ניצחון תודעתי על הפלסטינאים ללמדם שהטרור והשימוש בכוח לא מביא להם הישגים, במישור אחר משיג הטרור את מטרותיו האסטרטגיות ומצליח למחוק את אופציית חלוקת הארץ לשני העמים.

 

שימו לב שהתוצאה המעשית של המשך הטרור גם כאשר צה"ל יוצא משטחי איי היא שאנו נאנסים לחזור ולכבוש את השטחים ולשלוט בהם לאורך זמן ממושך!

 

איך תיראה התמונה בעוד 10-15 שנים?

 

תחילת מהפך דמוגרפי, רוב ערבי בין הירדן לים.

 

עם ישראל מותש ומיואש, ביטחונית וכלכלית.

 

העולם מואס בנו ובסכסוך, והדור הצעיר הגדל כיום על תמונת הטנק הישראלי והילד הפלשתינאי נוטש ומחרים את ישראל כפי שהתייחס לדרום אפריקה.

 

במועד הנכון דמוגרפית ובינלאומית, יכולים ארגוני הטרור להשליך את דגל המאבק המזוין בכיבוש ולהניף את דגל השוואת זכויות האזרח של הרוב הפלסטינאי בארץ ישראל. אז ישתנו גם שיטות הפעולה, הארגונים יוציאו את ההמונים להפגנות אזרחיות לא אלימות,יקימו מתוכם את ה"נלסון מנדלה" שלהם שינהיג אותם למאבק צודק ולגיטימי.

 

הקורא מתבקש למאמץ ולניסיון לראות את העתיד: גם כאשר בוש יביס את סדאם וגם כשהשלטון הפונדמנטליסט באירן יוחלף, עדיין יהיו טנקים ישראלים ברחובות הערים הפלשטינאיות, ארגוני הטרור ידאגו לכך. וכאשר יונף דגל המאבק להשגת זכויות אזרח, לא יהיה בעולם אדם אחד אשר לא יזדהה ויתמוך בצד החלש והסובל בסכסוך כאן.

 

כי כשהילד הפלשטינאי "יבקש יפה" את הצדק שלו, למי איכפת גורלו הטרגי של הטנק היהודי?

 

לאסטרטגיה זו אפשר לקרוא, בשל הדמיון, האסטרטגיה הדרום אפריקאית.

 

יתרונותיה:

 

היא מתנהלת במישור בו אין לישראל שום יתרון איכותי.

 

היא מבוססת באופן רציונלי על מקורות הכוח של העם הפלסטינאי-הריבוי הטבעי, כוח הסבל, הנכונות להקרבה והסבלנות.

 

הדרך היחידה למנוע את ניצחונה הוודאי היא חלוקת הארץ כל זמן שעוד ניתן, וכיוון שאין בדעתם של ארגוני הטרור לאפשר חלוקה בהסכם, תהיה בלימתה של אסטרטגיה זו ניצחונה הברור של האסטרטגיה הראשונה, וככל שנתעקש למנוע את ניצחון האסטרטגיה הראשונה נמשיך ונשרת ונחזק את האסטרטגיה השנייה.

 

לכן, תכנית הפרדה חד-צדדית היא פרס לטרור באסטרטגיה הראשונה אבל היא גם מכת מוות לאסטרטגיה השנייה.

 

אנו חייבים להישיר מבט אל המציאות: אין לנו בחירה בין אופציות טובות או רעות אלא רק לנסות את הפחות גרועה!

 

עלינו לבחור בין שתי האופציות שלנו: האם להמשיך ולהחזיק בשטחים, על האוכלוסייה העוינת שבהם ולטפח בכך את קריסת הבית יהודי בארץ ישראל או לצאת מהשטח המאוכלס ללא הסכם ולהתמודד עם מדינת טרור בשטח שיפונה.

 

(ניתן לצפות גם תרחישים אופטימיים יותר שלאחר ההפרדה תתחיל דינמיקה בצד השני שתביא אותו למו"מ אמת ולהשלמה עם קיומנו, אך עלינו לעסוק באפשרויות הגרועות ביותר).

 

2 האופציות האחרות מרחפות הרחק מחוץ למישור המציאות.

 

אופציית הטרנספר מרחפת עמוק מתחת למישור המציאות בתחום שיגעון הגדלות ואשליית הכוח, והיא מסכנת אותנו במכת בומרנג בינלאומית שלא נוכל לעמוד בה,כפי שמילושביץ חש על בשרו.

 

ואופציית ההסכם מרחפת הרחק מעל למישור המציאות, בתחום האשליות, ואין בה משקל סגולי שיוריד אותה  למישור המציאות. כל  זמן  שבצד  השני 2 האסטרטגיות מבטיחות ניצחון, כך או אחרת, ללא הסכם.

 

ולמי  שעדיין מאמין  ב"שטחים  תמורת שלום" כדאי  שיתעורר!

קלפי המיקוח שבידנו כבר מזמן אינם ל"מיקוח".

היריב כבר מזמן החליף משחק, מציידו שנישאר עם כל הקלפים ביד עד שנפסיד במשחק כולו, ובינתיים הוא גם מבעיר אותם קצת כדי שיחרכו לנו את האצבעות.

 

ולמי שחושב שזו בחירה פוליטית כדאי שיתפכח - זו בחירה קיומית!

 

ולמי שחושב שאפשר לא לבחור, לשבת על גבעה מרוחקת ולחכות ולראות מה יהיה, כדאי להזכיר: אנחנו כבר 35 שנה בתוך האופציה הראשונה, לא שאלו אותנו ולא ממש בחרנו, אבל שם אנחנו!

מכילים את האוכלוסייה הפלשטינאית הגדלה והמאיימת בתוכנו, בונים במסירות את ארץ פלסטין השלמה במו ידינו, במו טיפשותנו, ואם אפשר לומר - במו מתינו!

 

על כן, הבחירה שלי היא בהפרדה חד צדדית על הסיכונים והמחירים  הגבוהים שתגבה מאתנו.

 

ההתמודדות הקשה עם האיום של מדינת טרור פלשטינאית עדיפה  בעיני  על ההתמודדות חסרת הסיכוי עם האיום הדמוגרפי.

 

מודלים מוקטנים לסוגי ההתמודדות הזו אפשר לראות בהתמודדות מול מדינת הטרור המגודרת ברצועת עזה, לעומת ההתמודדות בתוך אכלוסיה מעורבת ביהודה ושומרון.

 

גם השיקול הכלכלי מצביע על עדיפות ברורה להפרדה לעומת המשך המצב הקיים.

 

באופן מעשי עלינו:

 

לבנות גדר רציפה שתפריד בין אוכלוסיית ישראל לאכלוסיה הפלשטינאית ביהודה ושומרון.

 

להכיל את גושי ההתנחלות ואת בקעת הירדן ולפנות את ההתנחלויות המבודדות ביהודה שומרון ורצועת עזה, לקבל גיבוי בינלאומי ולהציע מצד אחד תיקוני גבול והסדרים בירושלים כנגד יחסי שלום מוכחים! לאורך זמן!

 

ובהעדר הסכם תצהיר מדינת ישראל שהיא שומרת בידה את זכות ההגנה העצמית והתגובה כנגד כל איום על בטחונה.

 

EldadG@teleall.co.il

 

 

 

נספח:התרומה הכלכלית של מדיניות ההפרדה החד-צדדית

אלדד גת, ירושלים

 

המשבר הכלכלי המחריף אליו נקלעה ישראל מפרוץ האינתיפדה האחרונה מחייב אותנו לחפש חלופות למצב הקיים, ולבחון את התכנית להפרדה חד צדדית גם בעיניים כלכליות.

 

תכנית ההפרדה,במידה ותבוצע במלואה, תשנה את המציאות האזורית,בכך שתיצור קו גבול בינינו לפלסטינאים. התוצאות המיידיות והברוכות לכך הן בין היתר:

- קווי ההגנה של צה"ל יתקצרו ויהפכו ברי-הגנה.

- מספר החיילים הסדירים הנחוצים להגן על קו שאורכו פחות מ-400 ק"מ קטן לעין שיעור ממספר החיילים הדרוש למתן בטחון חלקי ליישובי עזה ויו"ש כיום.

- צה"ל יוכל לחזור לתכניות האימונים שלו ולהתכונן לאיומים החמורים הקיימים בנוסף לטרור הפלסטינאי.

- גיוסי מילואים יקטנו למינימום ומשפחות רבות מקרב "הנושאים בנטל" ינשמו לרווחה.

- תקציבו של צה"ל יחזור לנורמות שלפני ספטמבר 2000 ויקל בכך רבות על קופת המדינה, שתוכל לחזור ולהשקיע בעיקר בחינוך ויצירת מקומות תעסוקה לישראלים!

 

לכל אלה, ובעיקר להקטנת פיגועי ההתאבדות ושיפור הרגשת הביטחון, יתווספו השפעות רבות על כל תחומי חיינו, אשר יתרמו לשיפור המצב הכלכלי ובהן:

 

הצריכה והשוק המקומי: כיום נמצא השוק המקומי בחולשה גדלה והולכת עקב החשש להגיע למרכזים מסחריים והנטייה לא להוציא כסף בתקופת משבר. הפרדה תסלק גורמים פסיכולוגיים אלה שהשפעתם גדולה מאד על התנהגות הצרכנים.

 

תיירות: כיום בקריסה. הפרדה, גדר והחזרת תחושת הביטחון יחזירו חלק מהתיירים, אולי לא נשוב לחזות ב-3 מיליון כניסות לשנה אך גם 1.5 מיליון יסמנו יציאה מהבור.

 

נכונות ישראלים להשקיע: כיום בדעיכה, הפרדה תפיח תיקווה ותדחוף לחידוש ההשקעות וליצירת מקומות עבודה חדשים.

 

בזבוז משאבים אדיר על אבטחה: באין הפרדה, קיים מצב אבסורדי וזועק לשמיים בו מועסקים מעל 140,000 אזרחים בארץ במשימות בטחון, ומטילים עול כלכלי מיותר על מעסיקיהם! הדבר נכון הן למסעדה הבודדת והן לחברות החשמל והדלק שהוצאות הביטחון אצלן גבוהות, פוגעות בפיתוח ומגולגלות לכיסי הצרכנים. הפרדה תקטין עלויות אלו למינימום ההכרחי ותשחרר כסף להשקעות יצרניות.

 

החזית הבינלאומית: בתחומי הסחר אנו עדים לירידה ביצוא אע"פ שהדולר עלה וכושר התחרות שופר ללא הכר. הסיבה: יותר ויותר לקוחות נרתעים לסחור עם ישראל. חלקם מסיבות אידיאולוגיות (כגון רשתות בסקנדינביה שאינן מסכימות למציאות הכיבוש) וחלקם מטעמי נוחות,חשש, או התגברות הלחצים הערביים. ידוע שמספר אנשי העסקים הזרים שהגיעו השנה לישראל נמוך ביותר, וללא מפגש אין ביזנס. יש לציין את הקשיים הפיננסיים שהאיחוד האירופי מטיל על מוצרים ישראליים החשודים כ"באים מהשטחים", לחץ שצפוי לפחות עקב ההפרדה. לרשימת נזקים גלויים זו מצטרפים נזקים סמויים אשר יחד פוגעים ויפגעו בנו קשות. רק תהליך הפרדה יכול לסלק בזמן ובהקדם איומים אלה, אשר השפעתם על התעסוקה הרסנית.

 

השקעות זרות: זה התחום שמכתו הקשה ביותר, מאחר והוא מסמן את חוסר התקווה בשוק העבודה.ממדינה שקלטה מיליארדי דולרים בהשקעות הופכים אנו למצורעים והמשקיעים הזרים נמנעים מלפעול עד שתובטח להם יציבות לאורך זמן. הפרדה יכולה לאותת שאכן, פנינו לסיום הכיבוש, לקביעת גבולות קבע ולחתירה אמיתית לשלום.

 

גדר ובה מעברים מסודרים לעובדים וסחורות תשיב לתוצר הלאומי לפחות חלק מההפסד בגין האינתיפדה בתחום הסחר והעסקים עם אוכלוסיית עזה ויו"ש.

 

 

עלינו להכיר במציאות: המשק הישראלי עובר משבר חריף ותהליך הידרדרות המסכנים את היציבות.

 

נראה שכלכלת ישראל אינה יכולה לשלם את מחיר העימות במתכונתו הנוכחית, ואם לא יבוא שינוי, צפוי ריסוק של מערכות המשק והכלכלה על ההשלכות החברתיות הקשות שיהיו לכך עלינו.

 

האם השלכות ההפרדה הן רק חיוביות? וודאי שלא.

 

אך כל רשימת נזקים לא יכולה לשקול כנגד היתרונות הברורים להפרדה שפורטו כאן, ולהכרח שמדינת ישראל תנקוט במדיניות זו לפני קריסה כלכלית.