כל השטחים תמורת כל השלום

 

כל השלום פירושו הסדר גבולות פתוחים בינינו לכל סביבותינו

 

ח"כ אברהם בורג, מעריב, 9.3.02

 

 

אין אף אחד באזור, לא יהודי ולא ערבי, המאמין כי מעגל הדמים הזה יוביל לפתרון כלשהו. הם ואנחנו כמו ביצים קשות. ככל שיבשלו אותנו יותר, אנחנו נהיים קשים יותר, הרבה יותר. כולם יודעים שההסדר יהיה סביב השולחן ורק שם. השאלה היחידה היא האם ההסדר יבוא לפני הלוויות או אחרי הלוויות. האם הוא יבוא מרצון או בכפייה. אין שאלה אחרת כי הסדר יהיה כאן ומתכונתו ברורה לחלוטין. וכל מי שמחכה, מבזבז חיי אדם לשווא.

 

ראינו כבר הכל בשטחים. התיישבנו שם וגורשנו עד 48', ניצחנו וכבשנו ב-67', התנחלנו ודיכאנו מאז ועד היום. נאטמנו והרגנו כל היום. עכשיו חובה להודות, הגענו אל הצומת האחרון. או אנחנו או השטחים. לא תהיה מדינת ישראל אם נמשיך להחזיק במושבות שמעבר לים ההסכמה הלאומית. לא בגלל התבוסה, בגלל ההשחתה. כי אין שום הצדקה לאומית, ביטחונית וכלכלית לשעבד את גורלם של מרבית הישראלים עבור חלומו, ערכיו ונוחיותו של מיעוט איכותי אך לא מייצג.

 

תכלית הימין ברורה: מי שרוצה את ההתנחלויות כיעד לאומי עליון, חייב לוותר על תקוות השלום; חייב לחסל את הרשות הפלשתינית כדי שלא תהפוך למדינה פלשתינית; חייב לגרש ולהשפיל את ערפאת כדי שלא יהפוך לשותף. מי שרוצה את ההתנחלויות ועדיין רוצה דמוקרטיה כאן בישראל עם רוב יהודי ברור, חייב ללכת צעד אחד נוסף. לפתרון האחד, היחיד והמוחלט. לגרש אותם מכאן. תחילה בכוח ואחרי שיבינו את הרמז זה כבר יקרה מרצון. זאת משוואת הימין: התנחלויות שוות טרנספר.

 

מן הצד השני צריכה להתייצב קואליציית השלום ולהציג את המשוואה שלה. אי-אפשר יותר להתחמק. אין נוסחאות ביניים של רגל פה, רגל שם. כמו שלימין אין פתרון צבאי לאתגר הפלשתיני, כך אין לשמאל חזון אמיתי שיהפוך מחר את המזרח-התיכון לאיחוד האירופי. אין בשלב הזה מזרח-תיכון חדש. מחנה השלום הישראלי, ובראשו מפלגת העבודה, חייב להתייצב כאלטרנטיבה על גבול ההסכמה הלאומית. מחוץ לממשלת ההתנחלויות של שרון.

 

המשוואה של השמאל פשוטה גם היא: תקדים בגין! הסדר מוחלט על קו הגבול הבינלאומי. חזרה לגבולות 67'. כל עוד נכונות ההידברות קיימת וההסדר שיושג יהיה הסדר הנובע מרצון הצדדים, ניתן עדיין להציל את הישגי תנועת ההתיישבות בגוש עציון, בגוש ירושלים ומעט מזעיר באזור אריאל. עם הזמן החולף גם הזדמנות זו תחלוף מן הסתם מן העולם. כמו כל ההזדמנויות שהפלשתינים החמיצו ואנחנו התעלמנו מהן.

 

עד היום היו המחשבות האלה בגדר מותרות. רע למות בעד ארצנו, אלא שבלית ברירה הגנו בחירוק שיניים על החטא הקדמון שלנו, ההתנחלויות, מפני חטאי ההווה הפלשתיני - הטרור. גבולות 67' פחות או יותר לא יכלו להיות נקודת מוצא או סיום להסדר עם הפלשתינים. זה הרבה מדי, הכל, לשותף-יריב פחות מדי בעיני רבים מאיתנו.

 

עד שבאה היוזמה הסעודית והציבה את התמונה האמיתית לנגד עינינו.

 

אם הסכסוך הישראלי-הפלשתיני הוא לב הסכסוך בינינו לבין מדינות ערב, הרי שפתרונו המוחלט הוא לב ההסדר המוחלט בינינו לבין מדינות ערב. כל השטחים תמורת כל השלום. כל השטחים פירושו הורדת כל ההתנחלויות, בכאב לאומי גדול ובלית ברירה. כל השלום פירושו הסדר גבולות פתוחים בינינו לכל סביבותינו. כל השלום וכל השטחים יחדיו פירושו הצלת ישראל מפני השחתת המידות, מפני סוף הדמוקרטיה, מפני הטרנספר ומדינת האפליה. הצעה לא רעה במחיר טוב. חובה לאמץ אותה בטרם נהיה כולנו יתומים.

 

* הכותב הוא יושב-ראש הכנסת